אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק ב אבן העזר › הלכות אישות

קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי

אבן העזר · הלכות אישות

הלכות פריה ורביה

סימן ה

אשה שלא נשתוית עם בעלה ולא איתדר לה עמו שלא רצה בה בעלה ופירשו זה מזה הוא בעיר אחת והיא בעיר אחרת זה כמה עד שבקשו גירושין מן ערכאותיהם וניתן להם "הדיוורץ". זה קרוב לשנה תמימה והן היום גרשה כדת של תורה ובשעת הגירושין הודיעו וציוו הבית דין י"ץ את האשה שצריכה להמתין צ"א יום ואחר כך תנשא כדאיתא בש"ע אה"ע סי' י"ג ע"ש, אחר כך שמעו וידעו הביד"ץ שהיא רוצה להנשא עם בחור אחד ויש להם ידיעה ברורה שלא ירצו להמתין תשעים יום אשר גזרו אומר חכמינו ז"ל ואם אנחנו אין נותנים להם רשות לינשא עתה בקדושין וכתובה ינשאו בערכאותיהם ע"י האלמירי שלא כדת של תורה בלי טבילה ובלי קידושין וכתובה ובלי שבע ברכות אי נימא שבזה לא גזרו חכמים להצריך צ' יום כיון שיודעים אנחנו בבירור שיקח אותה תוך זמן זה ולא ישמע לדברי חכמים וא"כ אם לא נתיר לו לישא אותה בהיתר יעבור על דברי תורה שיהא עמה בנדותה ובבעילת זנות בלא קידושין ובלא כתובה וכו' אם נימא דבכגון זה לא העמידו רז"ל דבריהם כיון שבזה עובר על דברי תורה ועוד הרי אנו רואים שאין עומדין דבריהם עמו שהרי מיד ולאלתר יקחנה ולהכי מוטב להתיר לו נישואין בתוך זמן שקבעו חכמים כדי שיהיה הכל כדת של תורה בשבילה ובתיקון חכמים בקידושין ובכתובה ובשבע ברכות. או נימא כיון שמצינו שהעמידו חכמים דבריהם אפילו במקום כרת בשבות של מילה וכגון שופר של ראש השנה שבראש האילן וכיוצא בו הכא נמי נימא הכי, ועוד דלמגדר מילתא שאני דא"כ אתה מכשילן לעתיד לבא דכל אחד ואחד יעשה ככה את אלה דכיון דהדור פרוץ יקחנה מיד ויסמוך ע"ז שעל כרחייהו דרבנן יתנו לי רשות לקדש ולישא בקידושין וכתובה ונמצא חוטא נשכר ותעקר תקנתא דרבנן לגמרי וראיה לזה מדברי הטור סי' י"ג בענין מי שקידש וברח דכתב הטור שמלמדין אותו לברוח לכתחילה, וכתב על זה הרא"ש ז"ל דבריחה זו צריכה שתהא למרחוק שירחיק עד שיהא שיעור חזרתו אחר שלשה חדשים דלא מסתבר שיקדש בעיר זו ויברח לעיר אחרת דא"כ בטלת תקנת חכמים עי"ש, ר"ל בטלת תקנת חכמים שתקנו שבתוך ג' חדשים לא יקדש הרי לך בהדיא דבכגון זה חיישינן לבטול תקנת חכמים:

ואע"פ דמצינו למרן שהשיב עליו בבדק הבית וכתב שאין כן דעת הפוסקים ומש"ה דא"כ בטלת תקנת חכמים, אינה טענה דהרבה צער הוא לו שיניח מלאכתו בעירו וילך לעיר אחרת ע"ש בנדון הר"ן מודה מרן ז"ל להרא"ש דכתב דאי נימא הכי ודאי בטלת תקנת חכמים דלא שייך בנדון דידן יישוב הרב ב"י בבדק הבית, ואין לומר דאין הכי נמי דמוטב שתתבטל תקנת חכמים שנתיר לו לישא תוך ג' חדשים ואל יעביר על דברי תורה שיבעול נדה שהיא בכרת וישא אשה בלא קידושין ובלא חופה וכתובה, זה אינו שהרי מצינו שחכמים העמידו דבריהם אפילו במקום כרת כדאמרן אלא דיש לדחות שדוקא במקום כרת כההיא דמילה אבל לא בכרת עצמי כהכא שיהא ביעל נדה ועוד בעילתו בעילת זנות וא"ת שהרי הוא כבר ביטל דברי חכמים ולקחה בהאלמיר"י והרי אנו יודעים שאם לא נתיר לו לישאנה בהיתר יהיה עמה במחיצתה באיסור וא"כ מה תועלת יש עוד אם נעכב אנחנו עליו שלא נשיא אותו בחיפה ובקידושין ובכתובה ויוסיף איסור על איסור שיבעלנה בזנות ובנדות, תשובה לזה דנהי דלגבי דידיה ליכא תועלת מ"מ לגבי אחרים יועיל שלא נבטל תקנת חכמים שהרי הכל רואים שלא בטלנו אנן בי דינא תקנת חכמים והוא רשע למות עבר על הדת כרשעים הפריצים העוברים על הדת שכמה פריצים איכא בשוקא כמותו כמה מחללי שבת וכיוצא בזה, אבל לגבי אחריני דלאו כמיניה עדין התקנה עומדת במקומה שהרי עשה שלא ברצין חכמים וליכא למילף מניה, והוא נקיים ביה הלעיטהו לרשע וימות ותקנתו זוהי קלקלתו אבל אם ישא על פי רשות חכמים וברצון חכמים וברשות עדת הקונסיסטוא"ר שנותנים לו הכתיבה שהיא על ידי הקונסיסטוא"ר ושולחים לו החכם לסדר לו סדר החופה ולברך לו ברכת אירוסין וקידושין חיישינן לרואה ולא ידע טעמא דהתירו לו לישא משום שהיה כבר עמה כדרך איש ואשתו ויאמר שברצון חכמים נעשה הכל וברצונם עקרו שיר תקנת חכמים, ולכן אין ליתן לו רשות לישא תוך זמן שתקנו לנו חכמים ז"ל כן נ"ל אנכי הדל באלפי שוב ראיתי להרב ויאמר יצחק שו"ת אה"ע סימן קכ"ח שהעתיק תשובה למרן ז"ל וז"ל הצ"ל דאם אין כח בב"ד לכופה משום דהומיה היא וסוררת לא מפני כך יעשו הב"ד סניף לדבר עבירה וכו' דלפ"ז כל רשע שאין ב"ד יכולין לכופו יעשה איסור (כל ערום יעשה בדעת ובמזיד ובמרד) והב"ד יפתחו לו פתח כמלא מחט סדקית של צד היתר ואפילו בדרך רחוקה ויתירו לו ונמצאת התורה בטלה ח"ו ודברים אלו אסיר להרהר אחריהם כ"ש לאומרם או לכתובם וכ"ש לעשות מעשה על פיהם וכו' ע"ש מה שסיים ז"ל:

הצעיר דוד הכהן סקלי י"ץ

סימן ו

נשאלתי על אשה בעולת בעל שבשנת נשואיה נתעברה וילדה עוד נתעברה וילדה והיא חולנית והרופאים גזרו אומר פה אחד שאם עוד תתעבר תהא מסוכנת מאד ויארע לה מן העיבור סכנת מות ח"ו אם מותרת לשמש במוך כדי שלא תתעבר או אין לה תקנה בזה:

תשובה הנה איתא ביבמות י"ב ע"ב תני רב ביבי קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ושמא תמות וכו' דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו משמשות כדרכם והולכות ומן השמים ירחמו משום שנאמר שומר פתאים ה' וקאמר בש"ס מדקאמר שמא תתעבר ושמא תמות מכלל דאיכא קטנה דמיעברא ולא מתה וכו' אמר רב ספרא בנים הרי הם כסימנים וכו' ע"ש, ופירש"י משמשות במוך מיתר לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא תתעברו ע"כ, ופשט דברי רש"י מורה שלפני תשמיש קאמר שמותר ליתנו שם קודם תשמיש כדי שלא תתעבר ותסתכן להכי התיר לה רבי מאיר וחכמים אסרו זה שהוא משחית זרעו ומטילו על המוך כמטיל על העצים ולכן אמרו שמשמשת כדרכה ומן השמים ירחמו ועי' עוד בפירש"י שם ביבמות ק' ע"ב שפירש ג"כ שם כמו שפירש הכא ע"ש, וכן פירש נמי בכתובות ט"ל ע"א וז"ל מיתר להן לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע ע"כ ונ"ל מדפירש ואינן כמשחיתות זרע ולא קאמר דהגם שהן משחיתות זרע מותר להן משום סכנה לדעת רבי מאיר משמע דבאמת בתשמיש כזה שהוא כדרך איש ואשתו ושאינו זורה מבחוץ הגם שנותנת שם דבר שמעכבו שלא יהיה נקלט במקור האשה לא הוי כמשחית זרע ואפילו באשה דעלמא מותר משום זה אלא דאסור מצד אחר משום שהיא מבטלת האיש מפריה ורביה אבל בשלש נשים אלו התירו ודוק, אלא שמדברי התוספות שם ד"ה שלש נשים וכו' שכתבו וז"ל פי' בקונטרס מותרות לשמש במוך אע"ג דשאר נשים אסורות משום השחתת זרע וכו' עיין שם, משמע להדיא דמפרשי לדברי רש"י שכתב ואינן כמשחיתות זרע דרצונו לומר כיון דהכא אינם עושות זאת אלא להנצל מן הסכנה אבל בשאר נשים אסור משום השחתת זרע כן הוא דעת רש"י, וכתבו התוספות בא"ד שאין נראה לר"ת שיש איסור בשאר נשים בדרך זה ולא הוי השחתת זרע כיון שהוא דרך תשמיש ומפרש ר"ת צריכות לשמש קאמר והיינו אחר תשמיש לשום שם מוך לשאוב הזרע ועצה טובה קמ"ל, והנה לר"ת ס"ל שלפני תשמיש לא התירו גם לשלש נשים משום דאין דרך תשמיש בכך והוי כמטיל על העצים ועל האבנים וכך נמי מפרש בדברי רש"י ז"ל דכתב דמותר לשמש במוך דר"ל שלאחר התשמיש מותר לשום שם מוך לשאוב הזרע ושאר נשים אסורות משום השחתת זרע ולהכי כתבו התוספות דאין נראה לר"ת שיש בזה בשאר נשים השחתת זרע אם יעשו המוך אחר תשמיש דהא קטנה ואיילונית מותר לשמש בהדייהו כיון שהוא דרך תשמיש וא"כ גם בשאר נשים מותר כשהוא דרך תשמיש הגם דאחר תשמיש משים המוך לשאוב מותר ולהכי פירש דצריכות קאמר וכמו שמפורש הכל בתוספות יבמות י"ב ד"ה שלש נשים וכו' וכן פירש רש"י ז"ל בכתובות ל"ז ע"א ד"ה אשה מזנה משמשת במוך וז"ל נותנת מוך לאחר בעילה ושואבת הזרע ע"כ ע"ש, ולפ"ז יש לפרש מה שכתב רש"י הכא ביבמות דכתבנו לעיל לשונו שכתב לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות וכו' דר"ל כשהן משמשות וגמרו תשמישן מיד מותר לתת מוך והיינו לשאוב, וראיתי לרש"י ז"ל בפרק יוצא דופן דף מ"ה ע"א דפירש משמשות במוך שלא יתעברו ע"כ, ופשט דבריו ז"ל כשיטת ר"ת שעצה טובה קמ"ל ע"ש, והתוספות בכתובות ט"ל ד"ה שלש נשים וכו' כתבו בשם ר"י וז"ל ולר"י נראה לקיים פירוש הקונטרס דבריש נדה משמע שהמוך הוא במעיה כל שעה והוי כמשמש על העצים ועל האבנים ולא דמי למשמש עם קטנה או איילונית וכו' ע"ש, וא"כ לפי ישוב ר"י דברי רש"י הם כפשטם שנותנת המוך לפני תשמיש והוי כמשחית זרע ולכך אסור לשאר נשים, אלא לר"מ התירו לשלש נשים משום סכנה ואל תקשה לדברי ישוב ר"י לדעת רש"י ובאמת שכן מורה ובא לשון רש"י דיבמות י"ב כדכתבנו לעיל לשונו, מהא דפירש רש"י בכתובות ל"ז דפירש שנותנת מוך לאחר בעילה דיש לומר דשם בשבויה שאני שנבעלת שלא לרצונה בכל עת שירצה הזנאי ואין לה זמן שתתן המוך לפני תשמיש ואם יהיה שם תמיד יעכב עליה המי רגלים ואין לה שהות שתוציאנו ותחזור ותתננו שם דשמא באותה שעה יצטרך הזנאי לזנות ועוד דשמא ירגיש הבועל במוך שהוא שם בשעת בעילה ולא יאבה ולא יחמול ביום נקם ולהכי פירש שם רש"י שנותנת מוך אחר בעילה ושואבת הזרע ודוק, עוד כתבו התוספות בכתובות ט"ל שם ועוד אפילו היתה נותנת מוך אחר תשמיש אסורה דאע"פ שאינה מצווה על פריה ורביה מ"מ אסורה היא להשחית זרע וכו' ע"ש ור"ל דבשאר נשים אסור והכא בשלש נשים התירו דוקא לרבי מאיר ונראה לי דכל זה מדברי רבינו יצחק הזקן שכתב כן אבל ר"ת ז"ל סובר שלאחר תשמיש אין איסור בדבר כמו שכתבו התוספות ביבמות י"ב בא"ד דשלש נשים וז"ל אבל אם נותנת מוך אחר תשמיש אין נראה לאסור מידי דהוה אקטנה ואיילונית וכו' ע"ש, ונראה דגם ר"י שאסר ספוקי מספקא ליה כמו שסיימו התוספות דכתובות ט"ל דכתבו ויש לדחות דלאו בנות איסור הרגשה נינהו קאמר עכ"ל, נמצא בשאר נשים אם נותנת מוך לפני תשמיש אליבא דכ"ע אסור ובשלש נשים לדעת ר"ת אסור וכן הוא מבין שהוא דעת רש"י לאסור, ולדעת רבי יצחק הזקן במה שמיישב דברי רש"י שלשלש נשים התירו לר"מ ולחכמים אסור, ולאחר תשמיש בשאר נשים לדעת ר"ת אין איסור בדבר ולרש"י לדעת ר"ת אסור ולרש"י לדעת רבינו יצחק הזקן נראה שהוא מסתפק בדבר ולשלש נשים לר"ת צריכות לשמש במוך ולרש"י מותר להם לשמש במוך:

ובחידושי הרשב"א ז"ל ביבמות י"ב וכן בחידושיו על כתובות ט"ל הקשה על פירוש רש"י ופירש דצריכות לשמש במוך קאמר כשיטת ר"ת ועיין נדרים ל"ה ע"ב ובפירוש הרא"ש דפירש דצריכות לשמש במוך קאמר כדעת ר"ת והרשב"א ז"ל ע"ש, וכן כתב הנמקי יוסף בפרק ראשון דיבמות וז"ל ולפיכך פירשו דחייבת לשמש במוך משום סכנה דידה או דולד עי"ש, ובמרדכי פ"א דיבמות מסיק ג"כ כר"ת דלאחר תשמיש קאמר וצריכות לשמש במוך קאמר ושאר נשים אי בעו לשמש במוך ליכא איסורא וסיים וכן פירש ריב"ן ע"ש, ובהגהות מרדכי שם כתב וז"ל ור"י יישב פירוש רש"י ולא תקשה דבשלמא אם לא היתה מכנסת בשעת תשמיש אלא לאחר תשמיש לשאוב הזרע אז איכא למיפרך כמו שהקשה ר"ת כיון דבשעת תשמיש משמש כי אורחיה מאי שנא מקטנה וכו' וכיון דאיכא מוך בשעת תשמיש הוי כמטיל על העצים ולכך לא התיר אלא לשלש נשים ע"כ, ומהרש"ל בספרו ים של שלמה ביבמות סימן ח' דעתו ז"ל שלפני תשמיש הוא דקאמר משמשות במוך ואפ"ה לא הוי כמטיל על העצים דס"ל ז"ל כיון דסוף סוף דרך תשמיש בכך וגוף נהנה מן הגוף ועוד פירש דצריכות לשמש במוך קאמר כרבינו תם וסובר הוא ז"ל דגם בשאר נשים מותר אלא דבשלש נשים צריכות לשמש קאמר לדעת ר"מ ולדעת חכמים אין צריכות ע"ש

העולה מן המקובץ שרוב הפוסקים סוברים כשיטת ר"ת שלאחר תשמיש אין איסור כלל ליתן מוך שהרי גם רבינו יצחק שיישב דעת רש"י מסתפק בדבר זה ולא אסר בפשיטות לכן לאחר תשמיש יש להתיר בנ"ד בשופי גם לדעת חכמים דר"מ וגם בניתנת לפני תשמיש יש להתיר בנדון דידן דעד כאן לא אסרו חכמים לשלש נשים לשיטת רבינו יצחק הזקן לדעת רש"י וכן לשיטת ר"ת גם לר"מ היינו דוקא בשלש נשים אלו שרובא דרובא אינם מתעברות וגם אם מתעברות אינו אלא ספק דשמא ימותו והוי מיעוט דמיעוט רחוק הוא בזה הוא דאסרו מי שדעתו לאסור אבל בנדון שלפנינו שהוחזקה להתעבר זה פעמים ובעיבורה גזרו אומר כל הרופאים שתכנס בסכנת מות וא"כ הרי היא ברי בחיובא ואין כאן ספק אליבא דכ"ע יש להתיר לה להשתמש במוך לפני תשמיש שלאחר תשמיש יש לחוש שמא תקלוט הזרע ולא תדע לקרב המוך אל המקור לשואבו אחר כך ותכנס לספק סכנת מות ורחוק לומר שנאסור אותה על בעלה ויצטרך ב"מ שיגרשנה ח"ו ועוד הרי ראית בעיניך שמהרש"ל ז"ל התיר דבר זה גם לשאר נשים ועל כן בואו ונסמוך עליו מיהא בהא שהיא מסוכנת והוחזקה להתעבר כן נראה לי, ועי' בש"ע אה"ע סימן כ"ג סעיף א' דכתב וז"ל אסור להוציא שכבת זרע וכו' ולא יהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד ע"כ, ועי' להרב בית שמואל שם סק"ב ע"ש, והט"ז שם סק"א כתב וז"ל ולא ישא קטנה זה אינו אלא חומרא אבל מדינא שרי דהא אמרינן ג' נשים משמשות במוך קטנה וכו' ובסק"ג כתב וזורה מבחוץ פי' דלעולם הוא זורה בחוץ וגרע ממשמשת במוך דהתם הוא משמש כדרך כל הארץ וכו' ב"י בשם הרא"ש ע"כ, וקשה לי הרי חכמים אמרו משמשת כדרכה ואי אמרינן דאזיל לשיטת ר"ת אתי שפיר ובאמת שכך הוא שהרי דברים אלו כתבם משם הרא"ש והרא"ש כבר כתבנו שאזיל בשיטת ר"ת ועיין להרב בית מאיר שם סימן כ"ג מה שהאריך בזה ע"ש, ועי' בכתובות דף ע"ב ע"א גבי ממלאה ומערה לאשפה ע"ש:

אחר כך ראיתי להרב חתם סופר חלק י"ד סימן קע"ב שנשאל על דבר זה ובתשובתו הרמתה הביא הא דיבמות דשלש נשים משמשות במוך עם פי' רש"י ור"ת ע"ש שנשא ונתן בהלכה זו ולבסוף העלה להלכה וכתב תבנא לדיננא דבשעת תשמיש לענ"ד אין להתיר אך אחר תשמיש אפשר יש להקל וכו' עש"ב, ולא הביא בזה מה שכתב מהרש"ל בים של שלמה אשר דעתו להתיר בכל גוונא כמ"ש לעיל, ועוד נראה מדבריו ז"ל דלא נחית לחילוקינו שחילקנו אנן בין הא דשלש נשים שלא התירו חכמים דר"מ משום דמיעוטא דמיעוטא הוא דמתעברי והוה ליה ספק ספיקא אבל בנ"ד ודאי מתעברת שהרי הוחזקה להתעבר יודו רבנן וכן רבי מאיר לדעת ר"ת דאוסר לפני תשמיש כמ"ש בסמוך דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש דקימ"ל דמחללין עליו את השבת ואפי' אם הוא ספק חי ספק מת והכא נמי יש להתיר לשום מוך בתחילת תשמיש משום דבסוף תשמיש יש לחוש לשמא המוך לא ישאב הזרע והוי ספק ואתי לידי סכנה שהרי ודאי תתעבר:

וראיתי להרב פתחי תשובה אה"ע סימן כ"ג ס"ק ב' שהביא דברי הרב חתם סופר ז"ל שמחמיר והביא לנו ג"כ דברי תשובת הרב חמדת שלמה על דבר אשה שהוא כנדון דידן ממש שגזרו הרופאים פה אחד שאם תתעבר תהיה מסוכנת וכו' וכתב דהעלה דאין צריך לגרשה בשביל זה אע"ג דצריכה לתת מוך קודם תשמיש אע"פ כן לא הוי בגדר השחתת זרע כיון דהוא דרך תשמיש וא"א לו להיות עמה בדרך אחר מפני הסכנה ע"ש מה שסיים משם רבינו עקיבא איגר ע"ש, ודברי הרב חמדת שלמה ז"ל הם כדברי מהרש"ל ודמהרש"ל עדיפא מדידיה שהרב חמ"ש לא התיר אלא משום סכנה ומהרש"ל התיר בשופי כדכתבנו לעיל לשונו:

והרב בינת אדם בשער בית הנשים סי' ל"ז גם הוא נשאל על נדון דידן ודעתו כדעת הרב חתם סופר לאסור לפני תשמיש ולאחר תשמיש התיר שתרחץ בחמין ולקנח בצמר גפן וגם תהלך ברגלים תכף אחר תשמיש אולי תועיל והביא ראיה לזה מיו"ד סימן קצ"ו סעיף י"ג דכתב האשה ששמשה וכו' ע"ש ועי' באר הגולה שם ע"ש:

ובחפשי בספרי דבי רב מצאתי את שאהבה נפשי להרב שדי חמד בחלק אסיפת דינים מער' אישות סימן א' אות ל"ב דף נ"א ע"ב שכתב משם הרב צמח צדק החדש וז"ל נשאל שיש סכנה אם תתעבר ותלד אם מותרת לשמש במוך שתתן שם לפני תשמיש והביא דשלש נשים משמשות במוך ודברי רש"י ור"ת הנ"ל וכתב דמה שפירש רש"י דמ"ש לרבי מאיר משמשות במוך ר"ל מותרות לשמש ומוכח דלרבנן אסורות לשמש במוך יש לומר דהיינו דוקא בשלש נשים אשר על פי הרוב אין מתעברות אבל שאר נשים דעל פי רוב מתעברות מודו חכמים דמותרות והביא מה שפירש הרשב"א והריטב"א והר"ן דר"מ דאמר משמשות במוך חייבות לשמש במוך קאמר וא"כ לרבנן אין חייבות ואה"נ דמותרות והביא שיטת מהרש"ל בים של שלמה וכו' ע"ש וע"ש שהביא גם כן שהר' ראש משביר והרב שואל ומשיב דעתם לאסור ע"ש:

והנראה לענ"ד הוא דבנדון דידן שהיא מוחזקת להתעבר ויש סכנה בדבר דיש לסמוך על המתירין כמו שכתבנו דגם ר"ת אזיל ומודה בדבר זה ויש לסמוך סמיכת זקנים על הרב ים של שלמה ז"ל ועל הרב חמדת שלמה והרב צמח צדק שהתירו בכעין זה וגם הרא"ש ז"ל בתשובותיו נראה שהוא אזיל בשיטת מהרש"ל בים של שלמה וז"ל בכלל ל"ג סימן ג' וששאלת אשה שיש לה אוטם ברחם בענין שאין השמש דש כראוי וכו' יראה שהוא אסור כיון דלעולם הוא זורה בחוץ וכו' אסור וגריע ממשמשת במוך דהתם היא משמשת כדרך כל הארץ אף על פי שאין זרעו ראוי להזריע מידי דהוה אעקרה זקנה וקטנה וכו' ע"ש ומדכתב אע"פ שאין זרעו ראוי להזריע ודאי מיירי בנותנת מוך לפני תשמיש ועל זה קאמר שאין זרעו ראוי להזריע כיון שאותה שעה של הזרעה היה שם מוך המעכב להזריע ולהקלט במקור האשה הרי אין זרעו ראוי להזריע אבל אם מיירי בנותנת מוך אחר תשמיש לשאוב הזרע אחר כך למה כתב שאין זרעו ראוי להזריע הא הוא זרעו במקום הראוי לזריעה ולהולדה. ולהצמחה. אלא שהיא אחר כך עיקרה להזרעתו הא אין עליך לומר דבר זה אלא צריך לפרש בנותנת המוך לפני תשמיש, שהרי קאי הרא"ש ז"ל אאיסורא דקעביד האיש בשעת מעשה כדקאמר דלעולם זורה בחוץ וכו' ומצינו להרא"ש בפירושו לנדרים שפירש שלש נשים משמשות במוך ר"ל חייבות לשמש במוך, וא"כ לרבנן שהם חכמים דר"מ אינם מצריכין לשמש במוך דהיינו בתחילה להשים מוך שם לפני תשמיש, אבל מותרות הן לדעת הרא"ש, הרי גם להרא"ש מפורש יוצא שדעתו כדעת הרב ים של שלמה ביבמות דסי' ח' כמ"ש לעיל, ועי' להרב ב"י אה"ע סי' כ"ג שהעתיק תשובת הרא"ש הנז', וכיון דכל הני רבוותא סברי מרנן הכי יש לסמוך עליהם להתיר בנדון דידן בשופי כיון שהיא מוחזקת להתעבר כנ"ל וה' בסומכי נפשי סמוכים לעד לעולם אמן, וצור ישראל יצילנו משגיאות, ויראנו מתורתו נפלאות אמן חיי לחדש שבט שנת ובאו עליך כ"ל הברכו"ת האלה והשיגוך פה מתא אורן יע"א כה דברי זעיר שם העומד לפני ה' לשרת ולכהן, והוא

הצעיר דוד הכהן סקלי ס"ט

סימן ז

נשאלתי מתלמיד חכם מכפרים הסמוכים לעי"ת אלג'יר יע"א הלא הוא כבוד שמו הטוב כמהר"ר אברהם הכהן יצ"ו במעשה שבא לידו על אשה בעולת בעל ועל אחות בעלה בתולה פנויה שהיו מרננים העם אחריהם שחשודין עם בחור אחד, ויהי היום והנה בלילה אחד בסוף הלילה נדדה שנת חמיה של האשה והוא אבי הבתולה הנז' והרגיש שאחד מתהלך בחצר ופתח הדלת ומצא הבחור ורצה לתופסו, וברח אותו הבחור, אחר כך כשגדלה צעקתם, נאספו הקהל של אותו כפר וקראו להבחור הנז' והוכיחו על פניו על הדבר הרע הזה, הוא ע'נה את הימי'ם לרבות את הלילות, שהמציא את עצמו בחצר הנז' ואמר שברצונם דהיינו ברצון האשה והבתולה הלך לשם וזה כמה כפעם בפעם והוא הולך אחריהם פתאום, והבעל לא רצה לגרש את אשתו ואביו העמיס עליו לגרש אותה, ויחזירנה אחר שלשה ח', ועל כן באתי לפני הדרת כבודו ומעלתו להורות את הדרך ישכון אור עוד יורני בזה כי אבי הבתולה תובע להבחור ליתן לו מה שחייבתו התורה בקנס ובושת ופגם קרא כדכתיב וכי יפתה איש נערה בתולה וגו' והבחור לא רצה, מה דינם בזה, עוד יורני בזה כי אבי הבתולה הוא שליח צבור אם מסלקין ומעבירין אותו משום קלון בתי או לא ושכמ"ה:

תשובה ידידי לא באו דבריך מבוררין אם יש עדים בדבר הזה שראו שהבחור הנז' שכב ולא יקום עם האשה הנז' וגם עם הבתולה דהיינו אם ראו הדברים מחוורים כשמלה או דוקא רינון ודברים בעלמא ואומדנא דמוכח מאשר נמצא וכאן היה בתוך החצר בלילה ונתפס כגנב בחצר שאינו שלו שאם אנו דנים לפני חכמים על אומדנא זו דוקא הנה ידוע שאין דבר שבערוה פחות משנים וכיון שאין כאן שני עדים כשרים על דבר זה אין יכולים לאוסרה על בעלה ואם לא היה כי אם רינון וקול בעלמא וכן אם באו עדי כיעור אז תלוי ברצון הבעל דהבעל רשאי להוציאה בעדי כיעור וכמו שפסק מרן הש"ע באה"ע סימן י"א סעיף א' וז"ל שנכנסו אחריו ומצאוה עומדת מעל המטה והיא לובשת המכנסים וכו' ע"ש, אבל אין כופין אותו ואין משיאין אותו להחזיקה כמ"ש הרב בית שמואל שם ע"ש:

עוד לא בררת בדבריך על הבחור הנער המנוער הזה אם הוא מודה ואומר שעשה מעשה או אומר דוקא שהוא הולך ובא לביתם כדי שיבא אחר כך לידי מעשה, ואם הודה ולא בוש ואמר שעשה מעשה עדין צריך לדעת מה מענה יש בפי האשה והבת אם מכחישות אותו ואומרות שלא באו לידי מעשה או אם הן מודות ומתודות על עונם אשר עשו, ולכן אם כולם עונים ואומרים שלא באו לידי מעשה כיון דליכא עדים בדבר הזה אלא קול ורינון ועדי כיעור אין כאן דבר לאסור אשת איש וכן אין כאן חיוב לחייבו משום פתוי הבת וכן אם הבחור אומר שעשה מעשה והן מכחישות אותו ג"כ אין לאוסרה על בעלה בזה אם הבעל אינו מאמין לדבריו ורוצה בקיום אשתו, ואם האשה הודית שזינתה עדין יש לחוש לשמא נתנה עיניה באחר ואינה נאמנת אלא א"כ יש רגלים לדבר כמ"ש מרן ומור"ם בש"ע אה"ע סימן קע"ו סעיף ו' ע"ש, והכא בנ"ד מיקרי רגלים לדבר שהרי נמצא בחצרה באישון לילה ואפלה, ולכן אם היא מודית אסורה ועיין פתחי תשובה שם ס"ק כ"ח ע"ש, ומה שאמרת שחמיה אמר להם שיגרשנה אז ולאחר שלשה חדשים יחזור ויקחנה זה הבל ושטות ודברי רוח:

ובענין הבת הבתולה אם היא מכחשת ואומרת לו לא ראיתיך כיון שאין עדים בדבר אם כן אין כאן דבר עם הבחור וכן אם הבחור מכחיש ואומר שלא ידעה אין לחייבו שום דבר ואם הם אמרו שנתפתתה לו אם היא בוגרת אם כן ברצונה עבד מאי דעבד והרי מחלה לו ואין לה עליו כלום כיון שכבר יצתה מרשות אביה והרי היא ברשות עצמה והדבר נעשה ברצונה ומדעתה שהרי היא בביתה ובחימותיה ואינו יכול לאנוס אותה ואינה יכולה לטעון עליו כלום ואם טוענת עליו שנדר לה שום דבר, שבועת ה' תהיה בין שניהם אם מכחישין זה את זה ואם מודים צריך לקיים את נדרו אשר נדר לה כמ"ש מור"ם בהגה באה"ע סימן קע"ז סעיף ה' משם הריב"ש ע"ש, ועיין פתחי תשובה סימן הנז' סק"א ע"ש:

ולענין אבי הבת שהוא שליח צבור גם בזה אם אין עדים שזינתה אלא קול ורינון או עדי כיעור על דבר זה אין להעבירו ולסלקי ממינויו אבל אם יש עדים בדבר שראו שזינתה או כריסה בין שניה בזה כבר כתב הרב שיירי כנה"ג א"ח סימן ג"ן בהגהת ב"י אות י"ב וז"ל ש"ץ שבתו זינתה תחת בעלה מיבעי לן למהדר אשליח צבור אחר אבל אם אי אפשר באחר חשיב דיעבד וכשר מהר"י מברונא ז"ל עכ"ל:

אלא שיש להשיב על זה חדא שכבר כתב השיירי כנה"ג לענין קדושת כהן שאפילו זינתה בתו בזיקת נישואין אין נוהגין כן כמ"ש בסימן קכ"ח בהגהת ב"י אות כ"ג והסכים עמו הרב שבות יעקב בחלק שני סימן ב' ע"ש, והרי דין זה דשליח צבור נלמד מדין קדושת כהן שכתוב בו את אביה היא מחללת ועוד הא כתב השיירי כנה"ג באות הנז' וז"ל ויראה לי דדוקא זינתה בזיקת נישואין או אירוסין דאם זינתה פנויה לית לן בה וכו' עיין שם, כדאיתא בספרא פרשת אמור יכול אם זינתה פנויה וכו' עיין שם, ונראה לי דהאמת כן הוא שהרי הא דכתיב את אביה היא מחללת בארוסה ונשואה דאיסורן חמיר הוא דכתיב בקרא, וא"כ דון מינה ומינה שהוא הדין כאן בדין השליח צבור ודוק, ועיין להרב בית עובד בדינים השיי' לעלות לס"ת ושאינם עולים לס"ת אות ח' דף ק' ע"ב:

הצעיר דוד הכהן סקלי י"ץ

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה