אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק א יורה דעה › הלכות מקואות

קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי

יורה דעה · הלכות מקואות

הלכות גילוח

סימן יב

בענין מקוה שרוצים לעשות מקוה מחבית גדולה של עץ לאחר שיקבעוה בארץ מסיבה המכרחת לעשותו בענין זה ולא בענין היאות דהיינו בבנין וחפירה בקרקע אם יש למצוא היתר לזה ע"י נקב שינקבו חבית זו עד שאינה יכולה לקבל מים כל שהוא:

הנה דבר זה שרשו פתוח עלי מים ראשונים כמלאכים אשר מימיהם אנו שותים וזה לשון הרמב"ם בפרק ששי דמקואות הלכה ג' השוקת שבסלע אינו פוסל את המקוה לפי שאינו כלי אבל כלי שחיברו בסלע פוסל את המקוה וכו' ניקבה מלמטה או מן הצד כשפופרת הנאד כשירה ואינה פוסלת את המקוה ואחר כך כתב הלוקח כלי גדול כגון חבית גדולה או עריבה גדולה ונקבו נקב המטהרו וקבעו בארץ ועשאו מקוה הרי זה כשר ע"כ, ואחר כך כתב בהלכה ח' השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהן אלא א"כ היו נקובין כשפ"ה ע"כ:

והראב"ד השיג על הרמב"ם במה שכתב ועשאו מקוה הרי זה כשר כתב הראב"ד שאינו כשר להטביל בתוכו אלא שאין המים היוצאים ממנו פוסלים את המקוה אבל להטביל בתוכו עד שיהיו המים שבתוכו מעורבים עם המקוה בנקב שהוא כשפ"ה ע"כ, וכתב הרב כ"מ דמשמע ליה להרמב"ם דהא דתניא בתוספתא קסטלין המקלח מים בכרכין אם היה נקוב כשפ"ה אינו פוסל את המקוה היינו לטבול בתוכו איתניא ושיעור נקב דקסטלין להכשירו למקוה יהא כשיעורו לטהרה דהיינו אם הוא כלי חרס שיעורו כמוציא זית שזהו שיעור המטהר לכלי חרס מידי טומאה והא דקתני אם היה נקוב כשפ"ה היינו לדעת ת"ק דברייתא ורבי אלעזר ב"ר יוסי פליג עליה וס"ל דשיעור נקב המכשיר למקוה הוא כשיעור לטהרה דהיינו בכלי חרס כמוציא זית, והא דכתב הרמב"ם בשוקת שבסלע דאם הוא כלי שחיברו בסלע אם ניקבה מלמטה או מן הצד כשפ"ה כתב הרב כ"מ לחד תירוצא דיש לחלק בין נקבו ולבסוף חיברו לחיברו ולבסוף נקבו והא דכלי שחיברו לסלע דהצריך כשפ"ה היינו משום שחיברו ואח"כ נקבו אבל אם נקבו ואח"כ חיברו כיון שביטלו מתורת כלי קודם שחיברו סגי ליה בשיעור טהרת כלי דהיינו בכלי חרס כמוציא זית ועוד כתב הרב כ"מ דהא דכתב הרמב"ם ונקבו נקב המטהרו היינו בכלי חרס דנקב המטהרו בציר שיעורו מנקב שפ"ה אבל בכלי עץ דשיעור נקב המטהרו הוא כמוציא רמון שהוא טפי משיעור שפ"ה בזה לא בעינן נקב המטהרו אלא בנקב שפ"ה סגי ליה ומשום הכי כתב הרמב"ם בשידה תיבה שהם כלי עץ שאם נקובים כשפ"ה מטבילין בהם ע"ש בכ"מ ובב"י ביו"ד סימן ר"א:

וכתב עוד הכ"מ שהרא"ש ז"ל יש לו שיטה אחרת וסבר שאם ניקב בשוליו כמלא מחט סגי והאי דקאמר ר' אלעזר ב"ר יוסי הוריתי ברומי לטהרה ר"ל לטהר הכלי אפילו בנקב כמלא מחט וכתב וכן כתב הר"ם והוא מהר"ם מרוטנבורג רבו של הרא"ש וכתב וכן בפסקי רבינו שמחה בניקבה למטה בשוליה שאין יכול לקבל מים לא בעינן כשפ"ה (נ"ל דפסקי רבינו שמחה יכולים להתפרש כדברי הרמב"ם ובניקב ולבסוף חיברו מיירי דס"ל להרמב"ם דלא בעינן כשפ"ה) וכן הביא רבינו שמשון ראיה מן התוספתא דלמטה בשוליה סגי בניקב כל שהוא וכתב הר"ש ז"ל ולמדנו מזה שמותר לעשות גיגית גדולה של עץ או שוקת של אבן ויעשה למטה בשולים נקב כל שהוא ויושיבנה על הארץ וימשוך לתוכה מים ויטבול בה ע"כ:

נמצא לפ"ז בין להרמב"ם בין להרא"ש סברי מרנן דבכל הכלים יכול לעשותם מקוה לאחר שינקוב אותם ויקבעם בארץ ודהרא"ש עדיפא מדהרמב"ם שהרא"ש מכשיר בנקב כל דהו ואפילו בכלי עץ והרמב"ם מכשיר דוקא בנקב המטהרו דהיינו בכלי חרס וכלי עץ כשפופרת הנוד ולא תיקשי לך להרא"ש מהא דהשידה והתיבה דפרק ז' דמקואות דהצריכו שיהיו נקובים כשפ"ה דהתם מיירי שאין מחזיקים מ"ס ומשום הכי בעי נקב כשפופרת הנוד לעירוב מים שבים ודוק, איך שיהיה מצינו הרמב"ם והרא"ש אזלי בדעת אחת ומכשירים לעשות מקוה בכלי עצמו ולטבול בתוכו היפך מדעת הראב"ד ז"ל:

והטור ביו"ד סימן ר"א כתב דלטבול בתוכה בעינן נקב כשפ"ה ע"ש, והקשה ב"י ז"ל וז"ל איכא למידק על דברי רבינו דמיחזי דאתי דלא כמאן כהרא"ש הא משמע מדברי הרא"ש דבנקב כ"ש בשוליו כשר לטבול בתוכו והטור מצריך בנקב בשוליו כשפ"ה ואי כהרמב"ם ז"ל הא איהו סבר דבכלי חרס כיון שניקב כשיעור טהרתו דהיינו כמוציא זית טובלין בתוכו ואילו רבינו מצריך כשפ"ה לגיגית סתם וא"כ הו"ל לפרושי דהיינו בשל עץ דוקא (מכאן ראיה יוצאת בהינומא וראשה פרוע דסובר הרב ב"י ז"ל דבכלי עץ נמי לדעת הרמב"ם ז"ל שטובלין בתוכו בשפ"ה הגם שאין המים מקיפים אותם) ואי כהראב"ד הא הראב"ד ז"ל מודה להרמב"ם דלענין שאינו פוסל את המקוה דסגי ליה בכדי טהרתו ולא בעי כשפ"ה ועוד הא לא התיר הראב"ד אפילו בניקב כשפ"ה לטבול בתוכו והטור מכשיר לטבול בתוכו:

ועוד הקשה דברי הרא"ש שבפסקיו עם דבריו שבתשובות אהדדי שבתשובה כלל ל"א סי' א' כתב דבתוכה אין טובלין כלל ואפילו אם ניקבה כשפ"ה ע"ש שהכריח הכי הרב"י בדברי הרא"ש והטעם משום גזירה דילמא אתי להטביל בכלי שיש בו מ' סאה בלא חיבור למעין ובלא נקב כמ"ש הרא"ש ז"ל בפסקיו למס' מקואות פרק ה' משנה א' ושקיל וטרי הרב ב"י בזה והעלה לדעת הרא"ש ז"ל דמש"כ בפסקיו ולמדנו מזה שמותר לעשות גיגית גדולה של עץ וכו' וימשוך לתוכה מים ויטבול בה האי בה לאו דוקא אלא כלומר יטבול על ידה דהיינו לומר דהמים היורדים ממנה למקוה לא נפסלו ויכול לטבול בהם:

וכתב עוד אבל דברי הטור אי אפשר לישבם בהכי וצריכין לומר דסובר הטור שהרא"ש בתשובותיו סותר למש"כ בפסקים דבפסקים השוה נקב כל שהו לנקב כשפ"ה ובכולם מכשיר לטבול בה דהיינו בתוכה ובתשובות חזר בו וסובר דבנקב כל שהוא אין לטבול בתוכה אבל בניקב כשפ"ה טובלין בתוכה ותפס הטור דבריו שבתשובה והקשה ב"י ממש"כ הטור בח"מ סימן ע"ב דכדברי הרא"ש שבפסקים נקטינן נגד דבריו בתשובה ותירץ דאפשר דלאו כללא כייל שם בכל מקום שדבריו בתשובה יסתרו דבריו שבפסקים דנקטינן דבריו שבפסקים עיקר אלא בההיא תשובה קאמר שהיה ידוע לו דדבריו שבפסקים היו אחרונים לה שכבר השיב אותה תשובה כשכתב אותו דין בפסקים ע"כ, ומההיא דפסקי הרא"ש במקואות פרק ה' כבר כתב ב"י דאין משם ראיה דשם מיירי בנקב כשפ"ה למעלה כשעדין הכלי מקבל המים בשוליו ומשום הכי אין לטבול בו משום גזירה ע"ש בב"י, ומדברי הרב ב"ח משמע דלעולם הולכין אחר הפסקים נגד התשובות אלא דהכא בענין מקוה הלך הטור אחר התשובות מטעם שכתב הוא ז"ל:

עוד כתב הרב ב"ח דהטור אזיל נמי כדעת הרמב"ם ז"ל דסובר דכלי שחיברו בסלע אם ניקבה מלמטה או מן הצד כשפ"ה כשירה אפילו לטבול בתוכה וכתירוץ הרב ב"י דמיירי שקבעוה ואחר כך ניקבה משום הכי בעי בנקב כשפ"ה והטור נמי שהצריך נקב כשפ"ה מיירי בהכי וכמו שמדוקדק מלשונו שכתב אין טובלין בה כיון שהיה שם כלי עליה קודם שקבעוה ואחר כך כתב ואם יש בשוליה נקב כשפ"ה שרי וכתב ב"ח וז"ל וכך הם דברי רבינו שכתב לפיכך גיגית שקבע וכו' דלא שרי לכתחילה לטבול בה אא"כ נקבוה בשוליה כשפ"ה ולא חילק בין בשל עץ בין בשל חרס ונתיישב מה שהיה קשה לב"י דאם רבינו ס"ל כהרמב"ם אמאי לא חילק בין של עץ לשל חרס ע"ש, (שמדברים אלו של הרב ב"ח נמי משמע בהדיא בין לדעת הרמב"ם בין לדעת הטור נמי אפילו בשל עץ שרי לטבול בתוכו בנקב כשפ"ה) ובבדק הבית הביא הרב מרן ז"ל משם הריטב"א וז"ל ומיהו בנקוב כמוציא רמון מטבילין בו לדברי הכל אפילו לכתחילה (נ"ל דבכלי של עץ מיירי ששיעור טהרתו כמוציא רמון) אלא שאין להתיר זה בכל מקום משום גזירה ע"כ, ופסק מרן ז"ל בשלחנו הטהור כהרמב"ם שהביא לשונו בסעיף ו' וז"ל הלוקח כלי גדול כגון חבית גדולה או עריבה גדולה ונקבו נקב המטהרו וקבעו בארץ ועשאו מקוה כשר ע"ש, ורמ"א כתב דיש להחמיר כדעת הטור להצריך נקב כשפ"ה וכתב הש"ך בס"ק כ"ד ז"ל הרי זה כשר אף להטביל בתוכו ע"ש, ומש"כ מרן בש"ע סעיף מ' דמ"מ אין להקל לעשות מקוה לכתחילה בכלי כזה ר"ל שניקב בכל שהוא אלא בעינן כנקב המטהרו וכמו שכתב כאן בסעיף ו' וכן כתב הש"ך ס"ק כ"ג ע"ש יצא לנו מכל המקובץ לנ"ד שרוצים לעשות מקוה מחבית גדולה של עץ צריך לכתחילה לנוקבה נקב כמוציא רמון או לפחות כשפ"ה ואח"כ יקבענה בארץ:

ועין לו ראתה להרב חיד"א בשיורי ברכה ביו"ד סימן ר"א אות ז' שהעתיק דברי הרד"ק בהגהותיו וז"ל ועשאו מקוה הרי זה כשר וכו' כך הם דברי הרמב"ם וכתב עליו הראב"ד שאינו מחוור להטביל בתוכו עד שיהיו המים שבתוכו מעורבים עם המקוה וכו' נראה מדבריו דמשמע ליה דמ"ש ועשאו מקוה הרי זה כשר היינו אפילו להטביל בתוכו וכן רבינו הרב ב"י והש"ך, ולקוצר דעתי אין הדבר כן שהרי שיעור המקוה מ' סאה בלח שהם ב' כורים ביבש טהור ועומד הוא בכל מקום שהוא ואם איתא דהרמב"ם מיירי בכלי גדול כזה ולעשות בו מקוה להטביל בו מאי קאמר ונקבו נקב המטהרו הא טהור ועומד הוא בלא נקב כלל לכן נ"ל דמ"ש ועשאו מקוה היינו שהקוה לתוכו מי גשמים וקאמר הרי זה כשר להמשיכו למקוה ואינו פוסל אותו ויגיד עליו רעו וכו' וכתב ולפ"ז הא דהשידה והתיבה שבים שטובלים בהם אם נקובים כשפ"ה היינו שהים מתירם ע"ש:

וכתב עוד דאפילו לשיטת הב"י וכפי דבריו גם בכ"מ לא הכשיר הרמב"ם אלא בכלי חרס גדול ודומיא דקסטלין אבל כלי עץ שהורה חכם אחד לישראל שנתיישבו בעיר נאפולי שנת הת"ק לית דינא ולית דיינא ולא תהא כזאת בישראל כללא דמילתא איני רואה למעשה להטביל בכלים אפילו הם נקובים כשפ"ה אלא אם הם בתוך הים והמקל עתיד ליתן את הדין הרד"ק ע"כ, הנה מה שהכריח פירושו בדברי הרמב"ם דמ"ש ועשאו מקוה אינו רוצה לומר לשכיל בתוכו דא"כ הרי מחזיק מ' סאה יאי הכי טהור ועומד הוא ומה צריך לנקב לטהרו, נראה לי לפי מה שראיתי להרב באר יעקב ז"ל סימן ר"א אינו הכרח וז"ל הרב באר יעקב הצ"ל (על מה שהוקשה להרב ב"י ז"ל בדברי הרמב"ם שכתב ונקבו נקב המטהרו דמשמע דכלי חרס כמוציא זית וכלי עץ כמוציא רמון ובשידה ותיבה שבים שהם של עץ לא הצריך כמוציא רמון אלא כשפ"ה. עי' ב"י מה שתירץ) ועל זה כתב הרב באר יעקב דיותר נראה לומר דהא דתנן השידה והתיבה שבים שיעור נקב שלהם כשפ"ה מיירי שמחזיקים מ' סאה בלח דלא מקבלי טומאה ולהכי די לו כשפ"ה ככלי אבן וג"כ לא מקבל טומאה וסגי ליה בהכי וזה כתירוץ שני שכתב מרן בב"י ובכ"מ והא דכתב בהלכה ג' הלוקח כלי גדול כעין חבית גדולה וכו' ונקבו נקב המטהרו וקבעו בארץ ר"ל שהכלי מחזיק פחות מארבעים סאה וקבעו בארץ ר"ל דעג עוגה ותחב בה את החבית או העריבה והמים הולכים יותר על החבית ועריבה על שפתו להשלים על ידו ארבעים סאה ועושה כן מאיזה טעם או דלא יהיו המים נבלעים כ"כ בארץ או שלא יהיו רגליו וגופו מלוכלכים מטיט ועפר וכיוצא מ"מ האי חבית או עריבה הוא פחות ממ' והוא של עץ וכו' ע"ש, א"כ הוכחת הרד"ק נסתר מחמת"ו וכ"ש למה שראיתי להרב המגיה שם על ספר באר יעקב שכתב דאין צריך לומר דהחבית פחות ממ' סאה כמ"ש המחבר דאפשר לומר דהרמב"ם מיירי לכלים המקבלים טומאה אף שהם מחזיקים מ' סאה כדאיתא פרק ט"ו דכלים והכי איתא התם דרדור עגלה וקוסטאות המלכים ועריבת העבדנין ובור ספינה קטנה והארון אע"פ שמקבלין (ר"ל שמחזיקין מ' סאה) טמאים ע"כ ע"ש, (עיין ש"ע בסימן זה סעיף ל"ד) ומשום הכי כתב הרמב"ם ונקבו נקב המטהרו הגם שמחזיק מ' סאה צריך טהרה אלא שהרב המגיה ז"ל כתב דמיירי בכלי עץ עגולים כמ"ש הרע"ב בפירושו למשנה דכלים ע"ש אבל לשיטת ב"י שכתב דהא דהשירה והתיבה אע"פ שהן של עץ סגי בנקב כשפ"ה דענין טהרה לחוד וענין הכשר מקוה לחוד כמ"ש בב"י ובכ"מ א"כ צריך לומר בכאן שכתב הרמב"ם ונקבו נקב המטהרו היינו בכלי של חרס כמ"ש הרב ב"י בפירוש דאילו בשל עץ לא צריך נקב המטהרו שהוא כמוציא רמון אלא סגי ליה בנקב כשפ"ה ולכך צריך לאוקמה בכלי חרס דשיעור המטהרו בציר ליה משיעור שפ"ה וכל זה בנקבו ולבסוף חיברו אבל בחיברו ולבסוף נקבו כל הכלים שוים כשפ"ה לדעת ב"י לחד תירוצא איך שיהיה לדברי הרב באר יעקב ולדברי המגיה אזדא ליה הוכחת הרד"ק והוא הרב דוד קונפורטי זלה"ה:

ומה שכתב הרב עוד דאפילו לשיטת הרב ב"י וכפי דבריו גם בכ"מ לא הכשיר הרמב"ם לעשותו מקוה אלא בכלי חרס גדול אבל לא בכלי עץ וכו' ומשמע מדבריו אפילו בנקוב כשפ"ה, אני הד"ך נראה לי שאין לנו טעם לחלק ביניהם ולא נזכר חילוק זה בב"י ובכל הפוסקים שהביא ב"י ותמיה לי מאד שהרי ב"י כתב בפירוש דאפילו בכלי עץ סגי בשפ"ה וכמו שכתבנו לעיל בשמו במה שכתב ב"י דאי הטור סובר כדעת הרמב"ם הוה ליה לפרושי דהיינו בשל עץ משום הכי בעי כשפ"ה אבל בשל חרס סגי בנקב המטהרו ע"ש, הרי בהדיא כתב ב"י דלהרמב"ם בשל עץ סגי ליה בשפ"ה וזה כתב ב"י על דברי הטור והטור לא מיירי בשהים מקיפם וכן כתב הרב ב"ח כמ"ש לעיל לשונו ע"ש, וכן משמע נמי ממ"ש ב"י ובכ"מ וז"ל ומ"ש אחר כך השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אא"כ היו נקובים כשפ"ה והיא משנה בפרק ו' דמקואות הטעם דלא הצריכו בהם נקב המטהרן כמו בכלי חרס נראה דהיינו משום דכלי חרס שאני דשיעור המטהרן הוי בציר משפ"ה הילכך כיון דבטל שם כלי מינייהו בנקב כמוציא זית בהכי סגי אבל בשידה ותיבה שהן של עץ ושיעור המטהרן הוא גדול מאד בכמוציא רמון ראו חכמים דלבטלו מתורת כלי לענין מקוה דליסגי ליה בכשפ"ה שהוא שיעור המספיק לענין עירוב מקואות דאע"ג דלבטלו מכלי לענין טומאה צריך שיהיה יותר גדול שיעורא דלטומאה וטהרה לחוד ושיעורא דלענין מקואות לחוד ע"כ, ואי סבירא ליה להרב ב"י דזה אינו מועיל אלא בים מפני שהים מקיפם הוה ליה להשמיענו חילוק נמי בזה אלא ודאי סובר הרב ב"י דלדעת הרמב"ם אין חילוק בזה בין כלי עץ לכלי חרס ולא נזכר דבר זה, אלא בתשובת הרא"ש ובפסקיו למשנת מקואות פרק חמישי משנה א' והוא ז"ל לא חילק בין כלי עץ לכלי חרם ובכל סובר שאין טובלין בתוכן אא"כ הים מקיפם ובפסקיו דסוף מסכת נדה שהתיר לטבול בתוך הכלי כדמשמע מפשט לשונו וכמו שהבין הטור בלשונו כמ"ש לעיל התיר בין בכלי עץ בין בכלי אבן כמש"ל לשונו על כן דעת הרד"ק נפלאה ממני:

עוד יש להביא ראיה להתיר אפילו בכלי עץ ממעשה שנעשה בזמן הרב באר יעקב שעשו מקוה בכלי גדול של עץ ועשו מעשה בכמה שנים בזה ואין פוצה פה ומצפצף וז"ל בסימן ר"א בדבר המקוה שעושין ע"י מי גשמים שעשו כלי גדול של עץ כמו ארגז ומעמידין את הכלי בתוך הקרקע וקודם שקובעין אותו בקרקע עושים נקב בשולים כדינו ואחר כך כשהוא בתוך הקרקע סותמין הנקב בעץ היטב להחזיק המים והנה היה מקוה כזה בתוך בית אחד ואחר כמה שנים הוציאו כלי הנז' מתוך בית הראשון וקבעוהו בקרקע בתוך בית אחר ולא עשו נקב בשולים קודם שיקבעוהו בבית האחר וכתב הוא ז"ל וז"ל נלע"ד פשוט שצריך לחזור ולהוציאו מתוך הקרקע ולעשות נקב בשולים להוציאו מתורת כלי וכו' ע"ש, דשקיל וטרי עם הרב מוהר"ר אברהם אלעלמא ז"ל ע"ש, מוכח מזה דכך עושים בפשיטות וטובלים בכלים של עץ:

והן כל יקר ראתה עיני להרב אהל יעקב למהר"י ששפורטאש שכתב בשאלה ז' וז"ל מה שגזרת אומר בדין המקוה וכו' בצדק אמרי פיך אין בהם נפתל יעקש דאין ספק דבניקב נקב כשפ"ה בטל מתורת כלי לענין מקוה ואע"ג דמוהרי"ק כתב נקב המטהרו (ר"ל שמרן כתב בש"ע סעיף ו' נקב המטהרו) דבכלי חרס שיעורו כמוציא זית ובכלי עץ שיעורו כמוציא רמון דהוי טפי טובא משפ"ה וא"כ היה נראה להצריך בכלי עץ בכמוציא רמון דהוי נקב המטהרו הוא ז"ל אזל לשיטת הרמב"ם שכתב לשון זה ממש בפרק ו' וכתב שם הכ"מ ומה שכתב אחר כך השידה והתיבה שבים אין מטבילים בהם וכו' והביא לשון הכ"מ שכתבנו לעיל וכתב הרי לך בהדיא דאף בכלי עץ סגי ליה כשפ"ה ומשמעות דבריו שבכאן ושבתשובה ח' לענין שטובל בו דהיינו בתוכו ע"ש הרי לך בהדיא שגם הרב ז"ל סובר בדעת ב"י לדעת הרמב"ם שמה שכתב ונקבו נקב המטהרו היינו אפילו בשל עץ אלא דבשל עץ לא צריך נקב המטהרו דהיינו כמוציא רמון אלא דבנקב כשפ"ה סגי ליה ומשמע בכל מקום שהוא אפילו אין הים מקיפו סגי בנקב כזה:

זאת עולה מן המדב"ר בהא סלקינן בנ"ד דיכולים לעשות חבית של עץ אחר שינקבוה כשפ"ה יקבעוה בארץ ויעשוה כמשפט:

ואפשר דגם הרד"ק שכתב דלשיטת ב"י נמי לא הכשיר הרמב"ם אלא בכלי חרס וכו' היינו לומר דלא הכשיר בנקב המטהרו שהוא שיעור קטן שהוא כמוציא זית אלא בכלי חרס אבל לא בכלי עץ בהאי שיעורא ומה שכתב אחר כך כללא דמילתא איני רואה למעשה להטביל בכלים אפילו נקובים כשפ"ה ומשמע בהדיא דבכל הכלים קאמר הוא מצד החומרא משום גזירה וכמו שכתב הריטב"א שהביא מרן בבדק הבית כבר כתבנו לעיל לשונו אלא מה שכתב הרב דהמיקל עתיד ליתן את הדין נ"ל דיצא בדימוס בדינו והדין דין אמת והכל מתוקן לסעוד"ה דמסע"ד סעדי"ן ליה מכל מה שכתבנו לעיל:

אחר כך ראיתי בתשובת מהריט"ץ סימן ר"י שהסכים דעת הרמב"ם ז"ל לדעת רבינו מאיר ורבינו שמחה והרא"ש זלה"ה חלקם בחיים דכולם סוברים דאם הנקב בשוליו מלמטה אפילו בכל שהוא סגי ופירש דמ"ש הרמב"ם אבל כלי שחיברו בסלע פוסל את המקוה ניקבה מלמטה או מן הצד כשירה אם ניקבה כשפ"ה ע"כ, דקדק הוא ז"ל מדלא כתב הרמב"ם הכי ניקבה כשפ"ה מלמטה או מן הצד כשירה וכתב סדר לשונו הכי ניקבה מלמטה או מן הצד כשירה אם ניקבה כשפ"ה הכי פירושו ניקבה מלמטה בכל שהוא או מן הצד כשפ"ה ע"ש מה שסיים ופירש ג"כ מה שכתב הרמב"ם הלוקח כלי גדול כגון חבית גדולה וכו' ונקבו נקב המטהרו לא בעי למימר המטהרו מידי טומאה שהוא כמוציא זית בכלי חרס וכמוציא רמון בכלי עץ אלא זהו הפירוש ונקבו נקב המטהרו כמו שביארנו אם למטה בכל שהוא ואם מן הצד כשפ"ה וכתב שזה פשוט ומבואר בדברי הרמב"ם זלה"ה ע"ש, ולמדנו מדברי מהריט"ץ הנ"ל נמי דמש"כ הרמב"ם הלוקח כלי גדול וכו' ועשאו מקוה הרי זה כשר בכל הכלים קאמר בין בכלי חרס בין בכלי עץ כמש"כ בלשונו וז"ל שם ותו קשה דנקט הרמב"ם כלי סתם אפילו כלי עץ סגי כשפ"ה וכלי עץ טהרתו כמוציא רמון שהוא הרבה כפלי כפלים משפ"ה והיכי קאמר דנקבו נקב המטהרו דמשמע דבעי כמוציא רמון ולעיל כתב כשפ"ה ומתוך זה כתב פירושו הנחמד דהאי נקב המטהרו שוה בכל הכלים בשוליו למטה בכל שהוא ומן הצד כשפ"ה:

ועיין להרב פתחי תשובה סימן ר"א ס"ק ט' ויו"ד וי"א וי"ב, ואחר זמן ראיתי תשובת הרב עמק המלך להרב מאיר מנחם עזריה קאסטילנובו זיע"א סימן פ"ג ע"ש ששקיל וטרי בזה והעלה שאין לעשות כן ע"ש, עי' בספר הנז' שהביא דברי הרד"ק ודחאם ע"ש, והנראה לעניות דעתי כתבתי וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן, עשרים יום לחודש אדר משנת למע"ן תחיו"ן לפ"ק פה והראן יע"א:

הצעיר דוד הכהן סקלי י"ץ

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה