קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי
השמטות ולקוטים · סימן לז
א) מצינו בש"ס שרוצה לאסור דבר המותר אליבא דכ"ע דהיינו בין למר ובין למר בר פלוגתיה שכל אחד מהם סובר דבר זה מותר והש"ס רוצה לצרף דעת שניהם ולאסור, דהנה מצאנו ראינו בדין בעילת בתולה בשבת אליבא דכולי עלמא מותר לבעול בשבת לר"י דסובר דבר שאין מתכוין אסור והכא נמי אע"פ שאינו מתכוין להוצאת דם אלא מתכוון להנאת עצמו כדאיתא בכתובות ה' ע"ב מכל מקום סובר ר"י הכא מותר מטעמא אחרינא משום דהוי מקלקל בחבורה וסבירא ליה דכיון דאינו מתכוין ועוד מקלקל בחבורה מותר, עי' רש"י ד"ה ואת"ל ובתוספות שם ד"ה אם תימצי לומר, וכן לר"ש מותר לבעול בשבת אע"פ שסובר דמקלקל בחבורה חייב מ"מ כיון שאין מתכוין ולא פסיק רישיה כדאיתא בש"ס מותר, ואע"פ כן בעי בש"ס לומר אם במציאות קימ"ל בדבר שאין מתכוין כר"י ובמקלקל בחבורה כר"ש יוצא לנו להלכה שאסור לבעול בתולה בתחילה בשבת משום שעושה חבורה אע"פ שאינו מתכוין מ"מ הא קימ"ל כר"י בדבר שאין מתכוין שאסור ע"ש, ובאמת נראה בעיני שחידוש זה דבר פלא וחדש הוא, ודע שאין בזה תרי חומרי דסתרי אהדדי דהכא לא סתרי, ועוד אינם דוקא בגוף אחד דנפקא מינה לעלמא לכמה איסורין דיש בזה מה שאין בזה ודוק:
ב) מצינו שמותר לשנות בדבריו בדברי תורה מן החיוב לפיטור ומן הן ללאו מפני השלום או מפני היראה שירא מחבירו לומר היתר או איסור חיוב או פיטור והוא יודע בחבירו שדעתו היא נגדיית למה שסובר הוא, אם שאל לו חבירו בזה יוכל לשנות ולומר לו הן כמו שסובר חבירו כדי שלא יסתור לו את דבריו כמו שמצינו לעולא עם ר"נ בבא קמא דף י"ב ע"ש, וכמו שמצינו בתורה ואני זקנתי, ועי' בברכות כ"ד, מצינו שם ג"כ כזה ברבי יהושע עם ר"ג שאמר ר"ג לר' יהושע יש אדם שחולק בדבר זה? אמר לו ר' יהושע לאו, והיה נגד סברתו ודעתו והכל מפני השלום ה' ישפות שלום בינינו אמן:
מצינו משנה נדרשת כפסוק של תורה עי' בבא קמא י"ד ע"ב שום כסף ושוה כסף וכו' ע"ש:
מצינו אבא שאול שהוא אמורא בנדה פרק בנות כותים ל"ח ע"א אבא שאול משמיה דרב אמר וכו' עיין שם: