אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק א השמטות ולקוטים › סימן כח

קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי

השמטות ולקוטים · סימן כח

סימן כז

איתא בספרי פרשת בהעלותך פרשה ט' פסוק ה' ויעשו את הפסח במדבר סיני בגנות ישראל הכתוב מדבר שלא עשו אלא פסח זה והביאו רש"י בפירושו על החומש שם (ועי' רש"י ז"ל בפרשת בא שמות י"ב כ"ה על פסוק והיה כי תבואו אל הארץ וכו' דכתב וז"ל תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ ולא נתחייבו במדבר אלא פסח אחד בשנה השנית על פי הדיבור עכ"ל ע"ש) והקשו המפרשים ולמה לא עשו כ"א פסח אחד ומשה היה על גביהן והיא קושית התוס' קידושין ל"ז ד"ה הואיל ונאמרה, ותירצו התוספות לפי שרובם היו ערלים וכתיב וכל ערל לא יאכל בו והיינו גנותם ע"ש, אלא דעדין אנו צריכין למודעי דהרי כתיב (יהושע ה' ו') כי מולים היו כל העם היוצאים ולמה לא עשו אלו הפסח? ועוד תיקשי לן דלמה יהיו רובם ערלים ולא מלו, ולקושיא השנית הנה כבר מצאנו ביבמות דף ע"א ע"א וע"ב שהקשה כן הש"ס שם ובמדבר מ"ט לא מהול איבעית אימא משום חולשא דאורחא ואיב"א משום דלא נשיב להו רוח צפונית דתניא וכו' מ"ט איב"א משום דנזופין היו ואיב"א דלא נבדור ענני כבוד הילכך יומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן ביה ופירש"י שם ד"ה רוח צפונית נוחה לא חמה וכו' וחמה זורחת וכן לקמן ד"ה לא נשבה להם רוח צפונית פירש ביום ולא זרחה חמה עליהם וכן לקמן ד"ה איבעית אימא פירש ולא היתה חמה יכולה ליכנס משמע מתוך דברי רש"י הנז' ומתוך הש"ס דקאמר יומא דעיבא לא מהלינן ביה משמע דעיקר בדבר זה הוא זריחת החמה ביום המיושב דזריחת השמש מרפא בכנפיה למכת חרב וכמו שכתב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות שטוב לנחבל כדכתיב שמש צדקה ומרפא בכנפיה וכיון דלא זרחה עליהם החמה יש סכנה למול, אלא דיש להקשות לפ"ז הו"ל לש"ס לומר דטעמא דלא מלו משום שהיו מוקפין בענני כבוד ולא זרחה עליהם השמש, ואפשר לומר דאי הוה אמר הכי הוה משמע משום שהיו מוקפים בעננים הוא דלא מלו הא אי אבדור היו ראוים למילה וזה אינו שהגם שאבדור והשמש זורחת עליהם מ"מ אי לא הוה רוח צפונית מנשב ואין האור נוגה ומיושב אינו מועיל לנחבל ולכך קאמר דעיקר הטעם הוא משום דלא נשיב רוח צפונית, אבל הקושיא הראשונה במקומה עומדת, ואין לומר דהגם שהיו נמולים מ"מ כיון דבניהם לא מלו כדאמרינן בש"ס או משום חולשא דאורחא או משום דלא נשיב להו רוח צפונית, והרי קימ"ל דמילת זכרים מעכבתן וכמו דאיתא שם ביבמות ע' ע"ב וכמ"ש התוספות שם ע"ב ע"א ד"ה משום דלא נשיב להו רוח וכו' וכן פסק הרמב"ם הלכות קרבן פסח פרק חמישי הלכה ה' ע"ש, דאי כונת התוספות בקידושין הכי במש"כ לפי שרובם ערלים ר"ל רוב בניהם ערלים היו א"כ מאי מייתי מקרא דכתיב וכל ערל לא יאכל בו הו"ל לאתויי מקרא דהמול לו כל זכר ואז יוכל לעשותו דמשם נפקא לן דמילת בניו מעכבת אותו ולא מקרא דוכל ערל לא יאכל בו ועוד דהא כתבו שם התוספות דהיכא דאי אפשר לא מעכבא ע"ש, וא"כ הדרא קושיא לדוכתה דלמה לא עשו הפסח אלא עכ"ל דכונת התוספות היא משום עצמם שהיו ערלים ולא יוכלו לאכול פסחיהן להכי לא עשו פסח וא"כ קשה עדין דהנמולים מיהא יעשו פסח, ואין לומר דכונת התוספות היא דכיון דרובם ערלים היו הרי רובם ככולם כדקימ"ל בכל מקום ולהכי כיון דרובם לא עשו פסח הגם דמיעוטם היו עושים מ"מ כיון דרובם ככולם להכי קרי להו שפיר לישראל לא עשו פסח כיון דרובם לא עשו דמ"מ עדין תיקשי לך דהא משיצאו ישראל ממצרים עד י"ג שנים היו כל ישראלים המחוייבים במצות מהולים והנולדים עדין קטנים הם ולא נתחייבו במצות וא"כ למה לא עשו ישראל פסח כולם כאחד שהרי כולם בני מצות מהולים היו ולמה אמר בספרי כי לא עשו כ"א פסח אחד בלבד, ואין לומר דלעולם נימא דכונת התוספות היא דכתבו דרובם ערלים ר"ל בניהם היו ערלים ומילת בניהם מעכבת בהם והא דנקטו קרא דוכל ערל לא יאכל בו היינו משום דהאבות נזיקים לבנים דהם גרמו לבנים שלא מלו והיו גרמא בנזיקים ולהכי קרינן בהו בעצמם כאילו לא מלו גם הם ואסורים גם הם באכילת קדשים ובכללם קרבן פסח, דזה הדרך הוא רחוק ואינו אלא דרך דרש:

לכן נראה לומר דכונת התוספות היא הגם שבאמת כולם היו מהולים העם היוצאים מ"מ כיון דלא עשו פריעה עד זמן יהושע כדאיתא ביבמות ע"א ע"ב א"כ הוי כאילו לא מלו כיון דנצטוו ביציאתם ממצרים על הפריעה מל ולא פרע כאילו לא מל והא דלא עשו פריעה במדבר כטעם המילה, וא"כ כיון דפריעה מעכבת קרינן בהו וכל ערל לא יאכל בי כדכתבו התוספות ואתי שפיר, אבל באמת עדין לא איפרק מחולשא והוי כבורח מן הדוב ופוגע בו הארי דלפ"ז שעדין לא פרעו תיקשי לן קושית התוספות ביבמות ע"א ע"ב ד"ה מ"ט לא מהול דכתבו וז"ל וא"ת ואיך היו אוכלים קדשים כיון דעדין לא פרעו ואפילו בשר כלל כיון דלא הותר להם בשר תאוה אלא ע"י קדשים וערל אסור בקדשים ומה שתירצו שם התוספות וכתבו דהיוצאים ממצרים היו מהולים ופרועים והם היו אוכלים בשר קדשים ודאי בכאן בקידושין לא אזלי כשיטתייהו ביבמות דהכא בקידושין דכתבו כיון שרובם ערלים ולהכי לא עשו אלא פסח אחד בלבד אין פירוש לדבריהם אלא כמש"ל דהיינו דלא היו פרועים וקרינן בהו וכל ערל לא יאכל בו והתם כתבו דהיו פרועים ועכ"ל דלשיטתייהו דהתם צ"ל הא דלא עשו אלא פסח אחד משום דמילת בניהם מעכבתן אבל כאן בקידושין אי אפשר לומר כדהוכחנו וא"כ הדרא קושיא לדוכתה איך היו אוכלים קדשים כיון דלא פרעו, ויש לומר דהנה התוספות הכא בקידושין נקטו בלישנייהו כיון דרובם ערלים וכו' משמע הא מיעוטא אית בהו דלא הוו ערלים והוו מהולים ופרועים וא"כ יש לתרץ דבריהם דהכא כסגנון מה שתירצו שם ביבמות דאנן בדידן נמי נימא הכי דמיעוטא אכלו קדשים שהיו פרועים ורובם אכלו בשר תאוה אותן שלא מלו או שלא פרעו אלא דעדין קשה א"כ המיעוט שהיו מהולים ופרועים למה לא עשו פסח, וי"ל דאה"נ דהמיעוט עשו פסח אלא שהכתוב סיפר בגנותן שלא עשו פסח כל ישראל בכללותן אלא פסח אחד בלבד בשנה שניה ומשם ואילך רובם ככולם לא עשו פסח וא"כ לא נעשה פסח כתקנו בכל ישראל אלא פסח אחד ועיין מה שפירשו בזה התוספות ביבמות ע"ב ע"א סוף ד"ה משום דלא נשיב וכו', וראיתי להרד"ק בפירושו על יהושע ה' דפירש ג"כ הוא ז"ל וז"ל ומפני זה לא עשו גם כן פסח כ"א בשנה השנית שיצאו ממצרים לפי שהיו ערלים ומילת הזכרים אפילו מקצת מעכבת מעשות הפסח שנא' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו ע"ש, עוד ראיתי לו שם שכתב ויש מרז"ל שאמרו כי אמר שנית על הפריעה כי לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו ונדחו דבריהם ואמרו כי שנית ר"ל על ציצין המעכבין את המילה וכו' ע"ש, נראה כי גירסא אחרת היתה לו בש"ס והיא גירסת ר"ח שהביאו התוספות ביבמות ע"א ע"ב וכלישנא אחרינא דכתב רש"י ז"ל בש"ס. עוד ראיתי לו ז"ל שם שפירש כי רוח צפונית רפואה למכת דם כפשט הש"ס ולא כדמשמע מפירוש רש"י שהחמה היא רפואה למכת דם ברית כמש"ל ע"ש, ועיין בזוהר פרשת בהעלותך דף קנ"א ע"ב וז"ל וידבר ה' אל משה במדבר סיני וכו' אמר רבי אבא מ"ט אזהר וכו' וע"ש בניצוצי אורות מ"ש בזה ע"ש:

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה