קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי
השמטות ולקוטים · סימן י
אמר החכם אם הדבור שוה כסף השתיקה שוה זהב ע"כ, [א"ה לשון זה הובא במגילה י"ח ע"א בל' התרגום מלה בסלע משתוקא בתרין והקושי מבואר דודאי לאו בדברי תורה קמיירי אלא בדברי חול ואם בדיבור הצריך לו ודאי הדיבור הוא המשובח ואם בדברים בטלים למה ימשיל אותם לכסף הא לא שוה אפילו לחרגא דיומא, לכן נראה לומר דבא ללמדנו מה שאמר התנא באבות ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה דהיינו בדברים הצריכים לגוף ג"כ כל דאפשר לקצר יקצר ולא ידבר כ"א ההכרח לבד, והנה אם אדם אחד נזדמן לפניך ואי אתה יודע מה טיבו אם טוב אם לאו אמרו חכמים מדבריו של אדם ניכר אם הגון אם לאו פי מלך שמור והיינו כוונת מאמר החכם אם דבור שוה כסף ר"ל אם ראית באדם אשר הוא לפניך שדיבורו חביב עליו ככסף ואינו נמהר לדבר ודיבורו שוה עליו ככסף שאדם צר צרור הכסף כך הוא קושר וסותם וצר פיו מלדבר מהר עד שיתבונן וישקול דבריו בפלס אם ידבר אם לאו אז תדע לבטח ששתיקתו של זה האדם במעלת הזהב ולכן אינו מדבר מהר ודע בטח שהוא איש טוב:
א"נ יש לפרש דהנה יש שני סוגי בני אדם יש אדם ששותק והוא באמת שתיקתו יפה מדיבורו שדבריו לא בחכמה ומהבל ימעטו שאינו יודע לכוין אימר"א ולזה שותק ולאיש אשר אלה לו לא שבחו חכמים שתיקתו ולא דימו אותה לזהב דזה הוא מחוסר הדעת ומחוסר בינת לבו שאינו יודע לכוין דבריו ולזה אמר החכם אם דיבור שוה כסף ר"ל אם האדם הוא מסוג זה שדיבורו שוה כסף וחן שפתיו ברור מללו ואפילו הכי שותק ואינו נמהר לדבר אז תדע בטח ששתיקתו במדרגת זהב ומחכמה לא דיבר ושקל בפלס ששתיקה בדבר זא היא יפה עד מאד ושוה כזהב: