קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי
השמטות ולקוטים · סימן א
זה שייך להלכות פסח סימן ע"ה בסופו דף נ"ה עמוד ד' שנכתב שלא במקומו
אחר כך ראיתי להרב שדי חמד מערכת חמץ ומצה סימן וא"ו אות ח' שכתב וז"ל על הנעגלי'ך שכתב רמ"א בסימן תס"ז סעיף ח' דנוהגין שלא לאוכלו והוא משום דשורין אותו במי שעורים או במי סובין שלא יתייבש בדרך רחוקה כמ"ש בדרכי משה ולבוש ע"ש, (ועי' בלבוש בסעיף ז' ח' וז"ל עוד נהגו באלו הארצות שלא לאכול הכרכו"ם או נעגלי'ך שמביאים מעבר לים מפני שאומרים שמרטיבין אותם במי סובין כשמוליכין למרחוק כל כך שלא יתייבש הרבה ויפסידו במשקלו ע"ש) וזכור לאברהם כתב משם המחב"ר שהעידו שבאמשטרד"ם נתברר להם שמזלפין על הקלאו"ו שכר שעורים (והוקשה לו ז"ל דמה חידש הרב בזה הרי כבר ה' דרכי משה והלבוש כתבו דשורים אותו במי שעורים) לכך כתב וז"ל ונראה דכוונתו לומר דאף דחומרא בדברים אלו שכתב רמ"א אינה אלא לאשכנזים מ"מ בשל אמשטרד"ם דנתברר שעושין כן גם לנו יש לאסור ובספרו לב דוד בפרק למ"ד כתב כי הקלאו'ו והקנמון העידו כי נתברר באמשטרד"ם כי בהינדיי"א מזלפין עליו שכר שעורים הנקרא ביר"א וכו' עש"ב מה שסיים, למדנו מדברי הד"מ והלבוש עליונים למעלה שמי השעורים שמזלפין עליו אינו אלא כדי שלא יתייבש בדרך רחוקה ויפסידו במשקלו ולא להעמידו ולחזקו ולקיימו, עוד למדנו מדברי הרב שדי חמד ז"ל דכתב שלאחר עדות אמשטרדם גם לנו יש לאסור דר"ל כמו להאשכנזים, ולאשכנזים כבר מבואר בדברי רמ"א ובד"מ ובלבוש דלא נהגו כי אם שלא לאוכלו לא לבערו מן הבית כ"א מחמירין שלא לאכול דוקא א"כ הכא נמי לדידן אינו אסור כ"א לאוכלו וכמו שהעלינו אנן בדידן בס"ד אלא דקשה לי במה שכתב הרב מ"מ בשל אמשטרד"ם דנתברר דעושים כן גם לנו וכו' אמאי נקט בשל אמשטרדם דנתברר וכו' ומאי שנא אמשטרד"ם מכל העולם כולו כיון דנתברר שמזלפין עליו אנשי הינדיי'א כי משם הוא מובא דשם מקום גידולו ולא באמשטרדם הוא שנתברר שעושים כן אנשי אמשטרד"ם וכמו שכתב אחר כך משם הרב לב דוד שנתברר באמשטרד"ם כי בהינדיי"א מזלפין עליו וכו' ונ"ל דיש ט"ס בדברי הרב במ"ש בשל אמשטרד'ם וצ"ל בעיר אמשטרד"ם ור"ל כיון דבעיר אמשטרד"ם נתברר וכו' יש לנו לאסור, ומה שכתב אחר סמוך שבספר תודת השלמים כתב שאחר זמן נתברר שהחששא בקלאו"ו וכו' נ"ל דקאי אדברי רמ"א וד"מ לא אדברי מחב"ר דלדברי המחב"ר אינו משום חששא אלא מדינא כיון שנתברר להם בעדים וכמש"ל ודוק, ועי' למרן הש"ע ביו"ד סימן קי"ד סעיף י"ב וז"ל הרשב"א היה נזהר מהכרכום מפני שבכל הארץ ההיא היו מזלפין עליו יין הרבה וכו' משמע דוקא משום דקים לן שמזלפין עליו הרבה הא אם ספק אם יש שם ששים מותר דסתם יינם מדרבנן ולקולא וכדכתב הרב שער המלך שזכרנו לעיל, ועוד ראיה ממש"כ שם הש"ך בס"ק כ"א שכן דקדק מלשון הרשב"א ע"ש, ועוד כתב דבכרכום שלנו מסתמא אית ביה ששים ועיין עוד להרב שמש צדקה חלק יו"ד סימן ס"ג שנשאל על הגארופול"י שלפי הנשמע מזלפין עליו המוכרים סתם יינם והביא דברי הש"ך והוסיף הוא מדידיה להתיר מכמה טעמי דתריצי חדא כיון דעושים ומזלפין להכביד המשקל די בדבר מועט ואיכא ששים ע"ש, עוד כתב דאפשר דהוי נותן טעם לפגם ע"ש בדבריו ז"ל, ועוד כיון שהוא יבש ואין בו לחלוחית כלל אין כאן טעם כלל דדמי לנותן מים בטיט שהוא מתייבש ואין לו הנאה ממנו כמ"ש ד"מ סימן קל"ד אות ז' לענין יין או דם שנותנים במלח השר כיון דמתייבש דהוי כזורק מים לטיט לפי שהוא מתייבש וכו' ע"ש מה שהאריך כיד ה' הטובה עליו ועי' לבן הרב המחבר ז"ל שם וינוח לך שתרוה צמאונך ועי' פתחי תשובה בסימן קי"ד ס"ק ז', ונ"ל דלא דמי להא דפרק שני דע"א משנה ד' דחרצנים וזגים דיבשים מותרים אם תמדן במים בתחילה דוקא כמו שפסק בש"ע יוד סי' קכ"ג סעיף י"ד ע"ש דשאני התם שתחילתם ביין הוא והוי כגופו של יין כל זמן דלא נתמדו במים ולהכי אפילו ביבשים אסורים אם לא נתמדו במים: