קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי
אורח חיים · הלכות סוכה
סימן קב
בהא דקימ"ל דאויר בסוכה פוסל בג' וסכך פסול פוסל בד' וטעמא כתב הרט"ז בסימן תרל"ב ס"ק ד' וז"ל נ"ל הטעם שבאויר נראה לעין כל טפי ההפסק בסכך ממה שנראה בסכך פסול ע"כ, יש להסתפק אם הזכוכית שנראה בה לעין ההפסק שבשטח הזכוכית נראה לעין אויר השמים וכל מה שכנגדה כאויר ממש וכשמכה השמש בה נכנסת ואינה עומדת לפני השמש והירח אם הוי כאויר אם לא, ולכאורה חשבינן לה כאויר דהא סכך הוא זכר לענני כבוד שלא יכם שרב ושמש ובזכוכית אינה מגינה מן השמש ולכך נראה שדינה כאויר, אבל כד דייקת שפיר נראה שאין זה כלום כיון שהאויר וסכך פסול שיעורם הלכה למשה מסיני ולהכי אין טעם לדבר וכיון שהזכוכית הוא דבר גוש ומעפר יוקח דינו כעפר, ועוד שהוא מגן מן הרוח ומן הצינה והשרב ולהכי הוא עדיף מהאויר וכן ראיתי להרב בכורי יעקב בסי' תרל"ב ס"ק ח' שכתב שזכוכית סכך פסול משום האי טעמא דבא מן העפר ע"ש, ומהט"ז נ"ל דאין ראיה דאף דכתב טעם לדבר להבדיל ביניהם מ"מ אין לנו להוציא דין מן טעם סברתנו ועי' נתיב חיים במה שציין על טעם הט"ז ע"ש:
סימן קג
כתב מור"ם ז"ל בהלכות סוכה סי' תרל"ט סעיף ג' (והוא מהירושלמי פרק הישן הלכה ז' חברייא בעו וכו' ע"ש,) ולא יאכל ביום מחצות ואילך כדי שיאכל בסוכה לתיאבון ע"ש, ועי' מה שהעיר בזה הרב מגן אברהם מסימן תע"א דפסק הש"ע בסעיף א' ובסעיף ב' שקודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה ע"ש, ועי' להרב בית השואבה דף קס"א אות ב' ג' מה שיישב שישובו מכוון לישוב הרב חמדת ימים סוף פרק ג' דין ערב סוכות דף ע"ד ע"א ע"ש, והנה כבר כתבתי (ישוב ראשון) בגליון הש"ע שלי דנ"ל לומר דמ"ש מורם בכאן דלא יאכל ביום מחצות וכו' היינו דוקא פת היוצא בו חובת אכילה בסוכה לילה ראשונה אבל פת הבאה בכסנין כמו מצה עשירה אין צריך ליזהר כי אם משעה עשירית ואילך וכמ"ש בסימן תע"א ע"כ כ' בגליון הש"ע, ומצוה להביא מן החדש (ישוב שני) והוא שנראה לומר עוד דדוקא בסוכות הוא דקאמר מורם ז"ל אין לאכול מחצות אבל בע"פ אין לאסור כ"א משעה עשירית, והענין הוא דבסוכה יש מתעצלין להניח את ביתם ליכנס בסוכה כי באמת הזמן גורם שיתעצל לעלות לסוכה שהרי אפילו מי שהיה בימי הקיץ תמיד בסוכה עתה בזמן הזה שהוא זמן הקור וצינה נכנס לביתו ומניח סוכתו מפני שרב ושמש והוא עתה בביתו ובחומותיו ויוצא מביתו ליכנס לסוכה וזה אחד מן הטעמים שנאמרו כי למה הזהירה תורה לעשות חג הסוכות בזה הזמן שהוא זמן האסיף ולא בט"ו בניסן כמ"ש חז"ל וא"כ כל אדם מתעצל בזה שהזמן גורם ולכן אסרו לו חכמים שלא לאכול בערב החג מחצות כדי שתיכף אחר שיגיע זמן אכילה בסוכה יעמוד על עמדו ליכנס לסוכה ויהא תאב אימתי יגיע זמן שיכנס לאכול בסוכה ויהא זריז ונשכר במהרה לצאת מביתו ליכנס במהרה לסוכתו לשבור רעבון ביתו לאכול מפריה ולשבוע מטובה והיינו דקאמר מורם כדי שיאכל בסוכה לתיאבון:
עוד נראה לי ליישב (ישוב שלישי) ולומר דדוקא בסוכות שתיכף אחר ערבית נכנסים לסוכה מיד לאכול שאין לנו עסק אחר הוא דצריך שלא לאכול מחצות היום ואילך כדי לאכול בסוכה לתיאבון דאכילת לילה ראשונה חובה אבל בפסח דצריכין לשהות בערבית בקריאת ההלל ולאחר ערבית מסדרין הקערה וקורין ההגדה עם כל סדרה וא"כ הרי אנו צריכין להתאחר ולשהות זמן מרובה עד שיגיע זמן הסעודה, ועוד שקודם סעודה שותים שתי כוסות וזה גורר תאות המאכל משום הכי די לנו ליזהר שלא לאכול משעה עשירית שהרי יש שהות משעה עשירית עד זמן אכילה כמו שש שעות ואז אנחנו אוכלים לתיאבון ונכון הוא:
עוד נראה לומר (ישוב רביעי) דשאני בפסח שאוכל דבר שאינו רגיל בו דהיינו מצה ובזה שאינו רגיל יש לו תאוה במקצת להכי די בזה משעה עשירית מה שאין כן בדבר הרגיל בו אין לו תאוה כ"כ משום הכי צריך שיהא רעב לו ולהכי הצריכו מחצות ואילך:
עוד נראה לומר (ישוב ששי) דהזמנים אינם שוים דשאני זמן חדש תשרי שהוא זמן האסיף עת מילוי הגרנות בר וכל מיני פירות שבעולם פרי האילן ופרי הארץ שחדש זה יתן מעדני מלך מיני מגדים והבית ימלא כל הון יקר ונעים ובתים מלאים כל טוב ומלא את ידיו מברכת ה' וא"כ אף אם לא יאכל פת יתענג בכל מיני תענוג ואכל ושבע ודשן אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך לאכול מפריה ולשבוע מטובה ואתה תבחר ותקרב מדבר החביב עליך שהכל מונחים לפניך וחשקת ולקחת משופרא דשופרי באשר יחפוץ האיש לכך, ולהכי כתב מורם שלא יאכל מחצות היום דמדסתם לה סתימי משמע דאסר כל מין מאכל והיינו כמ"ש כיון שהכל מונחים לפניו הגם שלא יאכל פת מ"מ חיישינן שלא ימלא כריסו מכל הני מילי מעלייתא דשכיחי גביה ולהכי אסר כל דבר כדי שיהא תאב לאכול בלילה בסוכה אבל בי"ד בניסן שאינו זמן בישול פירות וביתו ריקם כיון שהוא זמן סוף החורף וכלה לחיה מן השדה כלה מן הבית ועל פת לחם יפס"ע גבר דלא שכיח גביה כולי האי ולכך לא אסרו עליו אלא פת משעה עשירית שדברים אחרים לא שכיחי גביה שנחוש שימלא כרסו מהם ולהכי אף אם יאכל פת הבאה בכסנין שהיא מצה עשירה אין כרסו מתמלאת כמו שאמר אביי במגילה ז' ע"ב דאמרי אינשי כפין עניא ולא ידע כיון דלא שכיח גביה מידי אחרינא ולהכי לא אסרו כי אם משעה עשירית הפת ולא דבר אחר כנ"ל:
סימן קד
ראיתי להמפרשים ז"ל שמקשים דמאי שנא מצה שאין מברכין עליה כל שבעה מסוכה שמברכין עליה כל שבעה דבזה נאמר שבעת ימים תאכל מצות ובזה נאמר בסוכות תשבו שבעת ימים ואם במצה רשות היא גם בסוכה רשות היא שהרי אם רוצה שלא לאכול פת חוץ מלילה הראשון רשאי ואין צריך ליכנס בסוכה וכמו שפסק מרן בסימן תרל"ט סעיף ג' ע"ש, וא"כ מאי בינייהו, עי' בלבוש בסי' הנז' סעיף ב' ועי' להרב מגן אברהם בסי' הנז' בסוף ס"ק י"ז, ואין לומר דשאני מצה משום דאינו מצווה עליה במצות עשה אלא שמוזהר שלא לאכול חמץ ולהכי אין יכול לומר וצונו, זה אינו שהרי כבר כתבנו דגם במצה יש במצות עשה באכילתה דכתיב שבעת ימים תאכל מצות אלא דקימ"ל שהיא רשות וא"כ מהאי טעמא נמי גם מצות עשה דבסוכות תשבו נימא שהיא רשות שהרי אם אינו רוצה לאכול אלא פירות וכיוצא אין צריך ליכנס לסוכה, ויש לומר דשאני סוכה דהתירה חייבה אותנו לישב בסוכה בסוכות תשבו והרי הוא עתה הוא יושב בסתר עליון ומקיים מצות בוראו אלא שנהגו שאין מברכין על ישיבתה אלא באם רוצה לאכול בה ולקבוע עצמו לאכילה אז הוי ישיבתה בקביעות ולא ישיבת עראי בלי אכילת פת שאין מדרך בני אדם לקבוע ישיבתם אלא באכילת פת ולהכי עתה שהוא אוכל פת הגם שהוא רשות באכילתו מ"מ הרי על ידי זה הוא יושב בקביעות וחל עליו חיוב ברכה על ישיבתו עי' למרן ז"ל בסימן הנז' סעיף א' אבל המצה הברכה על אכילתה ואין באכילתה מצוה כיון שהיא רשות:
ועוד יש לומר דלא קשה כלל דשאני מצה שהיא רשות באכילתה מה שאין כן ישיבת סוכה כיון שהזמין אדם עצמו לאכול פת והוא בביתו אמרינן ליה עמוד והכנס לסוכה ואחר כך תוכל לאכול וא"כ הרי בזה מקיים מצות עשה דבסוכות תשבו והרי זה ככל מצות התורה וכמשפטי דיני התורה כגון השחיטה שמברכין אשר קדשנו על השחיטה והיא אחת מתרי"ג מצות עי' מצית ה' מצוה תנ"ב, והגם דהתם נמי רשות לאכול בשר מ"מ כיון שהזמין עצמו לאכול בשר הרי מחוייב הוא לשחוט את הבהמה שמוכנת לאכול את בשרה ולא לנחור ולעקור ולהכי מברך על השחיטה וכמו בנטילת ידים של סעודה שמברכין אשר קדשנו וכו' על נטילת ידים הגם שהוא רשות באכילת הפת שצריך נטילה וכן מצות עטיפת הציצית והחלה הגם שאין חיוב ללבוש טלית בת ד' כנפות להתחייב בציצית וכן אינו מחוייב ללוש עיסה שיש בה כשיעור עיסה אף אם רוצה לאכול פת ואפילו הכי כיון דעשה שיעור חיובו הרי מקיים העשה ולהכי צריך לברך והכא נמי דכוותה הגם שהוא רשות לאכול פת מ"מ כיון שעתה מיהא הוא אוכל פת מחוייב לעמוד ולצאת מביתי וליכנס בסיכה לישב ולאכול תחת צלה מה שאין כן באכילת מצה שבלאו הכי מוזהר בפסח שלא יאכל חמץ ולא נשאר בידו אלא דבר שאין בו חמץ ורצה אוכל מזה רצה אוכל מזה ואין עליו שום חיוב מצוה כלל ודוק:
פי המדבר הצעיר דוד הכהן סקלי י"ץ