קרבן העדה על תלמוד ירושלמי תענית· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ד
מתני' על הראשונה. בגואל ישראל הוא מתחיל להאריך ואע"פ שאינה ממנין השש קורא אותה ראשונה לפי שבה מתחיל להוסיף ולהאריך:
גמ' ופריך ולא יצחק נגאל. לפי שאומרים סמוך לחתימתה מי שענה אברהם בהר המוריה והיינו על הצלתו של יצחק א"כ היה ראוי לחתום בה גואל יצחק ולא גואל ישראל:
ומשני מכיון שנגאל יצחק כאילו נגאלו כל ישראל. והוה שפיר סמוך לחתימה מעין החתימה:
ועשיתי רצונך. כי אמרתי נסתרה דרכי ה' וגבהו מחשבותיו ממחשבותינו:
סניגוריא. מליץ טוב. ה"ג אלקים יראה לו השה לעולה מדקאמר לו משמע דה"ק אלקים שהוא מדת הדין יראה השה דהיינו עקידת יצחק בשעת הדין ויתמלא רחמים על זרעו:
מהו אחר. הא לא היה שם שום איל ולמה קורא לזה אחר:
וניתור ויוצא וכו'. דהל"ל אחוז בקרניו מדכתיב נאחז בסבך בקרניו דריש שהיה ניתור ויוצא:
בחורש. ביער: