קרבן העדה על תלמוד ירושלמי תענית· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ח
מתני' בבנין ונטיעה. מפרש בגמרא:
גמ' הדא דאת אמר. דממעטין בבנין היינו בבנין של שמחה. כגון בית חתנות לבנו:
אבל אם היה כותלו. של בית שמחה:
גוהה. נוטה ליפול:
כותלא דגנא ביה. כותל ביתו שהוא ישן בו אבל כותל של בנין שמחה אף אם נוטה ליפול אסור לבנותו:
שלא לעשות סעודת אירוסין. בערב שבת:
הא לארס. בלא סעודה מותר אפי' בע"ש:
מושיב יחידים ביתה. מכאן שארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת בת פלוני לפלוני:
במאזנים לעלות המה מהבל יחד. דרשו בויקרא רבה עד שהן עשויין הבל בתוך מעי אמן הם יחד שמעינן דמה' כבר יצאה הזיווגים:
וכא הוא אומר הכין. וכאן הוא אומר דאיכא למיחש שמא יקדמנה אחר ויקחנה:
אלא שמא יקדמנו אחר בתפילה. דתפילה משנה הגזרה. אפילו כן לא קיימה. אם זכה בה ע"י תפילה אינה מתקיימת לו וימות הוא או היא:
ופריך לא כן תני וכו':
אבל משיבין את ההדיוטות. שאין יודעין שאסור לשאול בשלום והן שואלין בשלום משיבין להן בשפה רפה והוא הדין בכל תעניות וכיון דתנן היחידים חוזרים ומתענים ממילא ידעינן דאין שואלין בשלום:
ומשני לימים שבינתיים נצרכה. דאין היחידים מתענין אלא שני וחמישי וקמ"ל מתני' דאף בשאר ימות השבוע אין בהן שאילת שלום:
ניסן של תקופה. והוא כשיגיע השמש לתחלת מזל שור:
הדא דאת אמר בשלא ירדו גשמים. קודם ניסן אבל אם ירדו להם גשמים קודם ניסן כשיורדים אחר כך סימן ברכה הן:
הדרן עלך פרק מאימתי