קרבן העדה על תלמוד ירושלמי תענית· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ב
מתני' אין שואלין את הגשמים. היינו אין מזכירין את הגשמים:
אלא סמוך לגשמים. היינו יום ח' של חג דמחג ואילך זמן גשמים היא ומסתמא כרבי יהושע:
האחרון. המתפלל תפלת מוסף מזכיר מוריד הגשם:
והראשון. המתפלל תפלת שחרית אינו מזכיר גשם אלא טל:
גמ' הלכה כרבי יודה שאמר משום רבי יודה בן בתירה. היינו סיפא דאינו פוסק עד שיצא פסח וכדמסיק דהך ריב"ב אמרה:
כדי שיצאו המועדות בטל. לפיכך פוסקין בי"ט ראשון של פסח מלשאול אלא אומר משיב הרוח ומוריד הטל וכן בחג כל ימי החג אומרים ומוריד הטל חוץ מי"ט האחרון של חג שאומרים ומוריד הגשם:
מחלפא שיטתיה דר"י. כלומר קשיא דר"י אדר"י:
תמן. ברישא הוא אומר דביום טוב הראשון של פסח הוא פוסק והכא בסיפא קאמר רבי יהודה ששואלין עד שיצא פסח:
ומשני חדא בשם גרמיה. אחד אמר בשם עצמו ואחד משמיה דרבו דהוא ריב"ב:
הא הדא אמרה. הרי זאת אומרת דרישא אמרה בשם עצמו וסיפא בשם ריב"ב:
בעון קומוי. הקשו לפני רבי יוחנן מאי קשיא דר"י אדר"י דלמא רישא להזכיר אינו מזכיר אלא עד י"ט ראשון של פסח:
כאן לשאלה. סיפא איירי לענין שאלה ושואל והולך עד שיעבור פסח:
הלכה לכ"ע כל אימת שמזכירין שואלין:
נהיר את. זכור אתה כשהיינו עומדין לפני חנותו של ר"ה דודך ושאלנו ליה ואמר גם לדידי קמיבעיא לי:
ובסופה. ולבסוף אתה צעקת עמו דרך פלפול:
מציית. כמו צייץ:
ואמר. ל"ש בין הזכרה לשאלה דבמקום שמזכירין שואלין:
בכנישתא דבולי. בבית הכנסת של עיר בולי:
בשעת המקדש שאני. דאיכא עולי רגלים לא היו שואלין עד ג' במרחשון אבל בזמן הזה הלכה במקום שמזכירין שואלין:
תבואה עושה. פירש תבואה גדילה לששה חדשים:
לחדשיו יבכר. האילן יוציא פירותיו לשני חדשים וכיון דמי"ב חדשים נעשו ב' חדשים ה"ה מה שנעשה בתבואה בעה"ז בששה חדשים נעשה לעתיד בחדש אחד:
שהתבואה עשתה בימי יואל לט"ו יום. א"כ אילנות לשלשים יום כפל מהתבואה:
בראשון. היינו בר"ח ניסן ירדו הגשמים וכתיב בני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם היינו הקרבת העומר:
ומשני בכל חדש וחדש יהא מבכר. האילן ולחדשיו היינו חדשים דעלמא: