קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק כ · הלכה ד
מתני' ומסלקין. תבן לצדדין כשהוא רב שלא ידרסנו ברעי:
וחכמים אוסרין. בתרווייהו:
ונוטלין מלפני בהמה זו. שעורין ותבן:
ונותנין לפני זו. ול"א טלטול דלא חזי הוא שאין הבהמה קצה במאכל הניטל מלפני חברתה:
גמ' מפני מה. אוסרין חכמי':
ומשני שהפטם. שור פטם אפילו מותר הרעי אוכל ואינו קץ בו ולמה יסלקנו או יגרפנו בחנם:
בעיא דא מילתא. מיבעיא להו לבני הישיבה דבר זה:
ופריך ולאו מתניתא וכו'. ומשני מתני' דמתיר היינו ליטול מלפני שור זה ולתת לפני שור אחר:
צריכא ליה. כי קמיבעי ליה:
מין בשאינו מינו. מהו ליטול מלפני שור וליתן לפני חמור:
ה"ג ונותן לפני פרה. שהחמור אינו מטיל רירין ואין מה שלפניו נמאס וראוי לתתו לפני פרה:
שפיה רע. חמור דלא דייק ואוכל קוצים וברקנים:
שפיה יפה. פרה דדייקת ואוכלת ושתי ברייתות הן ל"א רישא פי' לסיפא ודוחק: