קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק כ · הלכה ג
מתני' חילתית. מין פרי ששורין אותו בפושרין ושותין אותו במים לרפואה ואין שורין אותו בשבת שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:
אבל נותן. החלתית לתוך החומץ. ומטבל בו מאכלו:
ואין שורין את הכרשינים מציף עליהם מים בכלי לברור פסולת:
ולא שפין אותו ביד להסיר פסולתן:
אבל נותן הוא לתוך הכברה. ואף על גב שפסולתן כופל דרך נקב הכברה ונמצא מתברר מאיליו:
תבן. הוא מזנב השבלים:
מוץ. הוא מזקן השיבולת העליון ואינו ראוי למאכל בהמה:
וכוברין אותו בכברה. כדי שיפול המוץ:
אבל נוטל בכברה ליתן לתוך האבוס. ואף על פי שהמוץ נופל מאיליו כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר:
גמ' אבל נותנה לפניו לתוך החומץ. מה שהוא צריך לאכול מיד מותר ליתן לתוך החומץ אבל לשרות בחומץ ולהניח ודאי אסור:
אלא על חנם יגענו. דבאמת בצונן שרי ל"א ר' ינאי הוא דקאמר לר' יוחנן בלשון בתמיה וכי בחנם יגענו בתורה דעל ידי יגיעה בתורה תדע לפרש משנתינו דיחידאה היא והילכתא דאפילו בצונן אסור ופי' זה נראה עיקר שמסכים לבבלי:
מתקל זוזא. משקל זוז:
מסתכן. קרוב למות ועורו מתפשטת מעליו:
ופרש לנהרא. וקפץ לתוך הנהר לקרר עצמו מרוב חמימות שנתחמם מאכילת החילתית:
משום בורר. שהוא בורר המאכל מתוך הפסולת וכדפירשתי במתני' גורפין מלפני הפטם. שור שמפטמין אותו גורפין אבוס מלפניו בשבת לתת בתוכו התבן והשעורי' שלא יתערב בהן עפרורי' ויקוץ במאכלו: