קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק ח · הלכה ז
מתני' בין פצים לחבירו. כשמסדרין פצימין ועמודין וקורות ועושין סואר של קורות על הארץ ויש חלל בין זה לזה סומכין מתחתיו שלא יתעקם:
זכר לדבר. דחרס חשיב בחתיית האור:
לחשוף. לדלות:
מגבא. גומא שהמים נקבצין בתוכה:
גמ' מקדשין. מי חטאת בחרס שנשבר וראוי ליתן בין פצים לחבירו מפני שאינו מקבל טומאה. דשברי כלי חרס אינן מקבלין טומאה:
בכלי חרס קטן שהוא שלם. אפי' מחזיק כל שהוא מקדשין בו אם כן ה"ה כאן:
הוי וכו'. אלא אין טעמו של רבי שמעון בן לקיש אלא מפני שאין עליו תואר כלי וכתיב מים חיים אל כלי:
וקשיא על דר"י. דאמר דמקדשין בו:
לפסול את הגויה אינו פוסל. דהא בעינן שישתה דוקא רביעית משקין טמאין ואפ"ה מכשיר לקדש בו:
אלא רבי יוחנן סובר כרבי יוסי. דבכלי חרש אפי' בכל שהוא מקדשין:
ופריך כלום אמר רבי יוסי דמקדשין בכל שהוא דוקא בכלי שלם. אבל מנ"ל לר"י דאפילו בכלי שבור ואינו מחזיק רביעית דמקדשין בו ואנן בשבור קיימין:
תני רבי שמעון בן יוחי. דאין מקדשין כרשב"ל:
הדרן עלך פרק המוציא יין