קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק ו · הלכה ט
מתני' בקשרים. מפרש בגמרא:
בזוגין. של זהב לנוי:
דרכי האמורי. ניחוש הוא וכתיב ובחוקותיהם לא תלכו:
גמ' בקשרי פואה. גרנצ"א קושרים בקשרים ותולין בצואר לרפואה ולא ידעתי לאיזה חולי רש"י ול"נ שהוא טוב לכל החלאי' כדאמרי' לעיל הדה פואה עיקר טב סגין הוא:
מהו וכל אדם. דקתני במתניתין דודאי גדול אסור לצאת בזוגין שבצוארו ומשני בין קטנים וכו':
בזוגין שבכסותו. שהן. ארוגין כסותו דליכא למיחש דלמא אתי לאתויי ולא שליף ומחוי:
ואינו יוצא בזוגין שבצוארו. ואיך קאמר ר"ז שיוצאין בזוגין שבצוארו:
ומשני אלא כאן. ברייתא דתני אין יוצאין בזוגין שבצוארו בגדולים דחיישינן דלמא מיפסיק ואתי לאתויי:
וכאן. מתני' בקטנים דאפילו אי פסיק ומייתי ליה ליכא איסורא:
טב לאודנא. טוב לכאב שבאזן אם הוא תולה אותו באזנו:
טב לשינתא. יש שעושהו כדי שיישן ויש שעושהו שלא יישן שן של שועל חי הוא טוב שלא יישן ושל מת הוא טוב שיישן:
לעכבית. למכת קוץ:
ומחליף. של שועל לעכבייתא ומסמר הצלוב לשינתא א"נ ומחליף דר' מאיר אוסר וחכמים מתירין ופי' זה נראה עיקר:
כמתני'. דר"מ מתיר וחכמים אוסרין אפילו לרפואה משום דרכי האמורי:
כל שהוא מרפא. שנראי' רפואתו כגון שתיית כוס ותחבושת מכה:
דרגי דרגיבות. שיעלה מעלות ובתוספתא הגירסא האומר דגון קררון ה"ז מדרכי האמורי וכ"נ דשפיר קאי עלה פלוגתא דר"י:
דגון עכו"ם. ואינו משום חק האמוריים לחוד אלא עכו"ם ממש ועובר על לאו דשם אלהים אחרים לא תזכירו:
ה"ג דגון עכו"ם שנאמר וראש דגון וכו'. ומייתי ראיה דדגון שם עכו"ם:
דוני דני. התחזקו החביות:
לאו לאו. שאינו עושה הדבר ששואלין ממנו ואיירי שאומר כן אפילו שאין שואלין ממנו בהפצרה:
לאל סור ממנו. הרי לאו אחד ודעת דרכיך לא חפצנו הרי לאו השני:
יש סימן. לחזור בענין ההוא כי יצליח:
ובלבד לאחר ג' סימנין. כגון שהצליח שלשה פעמים בענין ההוא או לא הצליח:
מתה עלי רחל. הרי אחד יוסף איננו שתים שמעון איננו תלתא אם את בנימן תקחו עלי היו כלנה כאלו מזלא דהאי גברא בישא הוא:
הולכין אחר שמיעת בת קול. כגון שבלבו להתחיל דבר ושמע קול או הן או לאו הולכין אחריו ואין בו משום ניחוש:
לפונייה. שם מקום:
אבטיונס דרומאי. שר אחד מן הרומיים:
ואקומי' מאחוריו. הקים אותו ממקומו:
אר"א הנה מכל העם לא הקים אדם כי אם אותי הלא דבר הוא:
לית אפשר. שאני אצא מזה עד שאדע מה יהיה בסופו של דבר הזה:
והוה התם. חד נחש במקום שהיה ר"א יושב שם תחלה והתחיל הנחש לצאת:
ה"ג ויתיב ליה עד דו תמן אחת דריבוי. יושב שם אחד מן השומרים:
דריבוי. כמו דרבונין שבמסכת בכורות ועיין בערוך:
וקרא עלוי. ר"א ואתן אדם תחתיך כלומר במקומך ממש שנהרג במקומו ועל מקומו:
הוה נפיק יצא לקצוץ עצים ראה אותו אחד מהקייצים שעושים תאנים קיץ בשדה:
חיויא. הנחש רץ אחר התלמיד:
א"ל. להתלמיד ראה הנחש רץ אחריך:
שבקיה. הנחש לאותו תלמיד ואזל אחר הקייץ:
גרמניא. אחד מבני אשכנז שהיה עבד לר"י הנשיא:
נפק. יצא ללות לרבי הילא:
בעא איתגרייא. רצה להתגרות ולישך לרבי הילא:
גער. הגרמני בכלב:
הוה איעלל. הוה נכנס לכפר אחד:
מי עלל. כשנכנס נכשל באצבעו:
עאל. נכנס ושמע קול התינוקות קורין אם בגפו וכו':
הטחה זו. רק מכה זו לבדה:
הוי מתחמדין. חשקה נפשם לראות לשמואל בבבל לשאול ממנו ספיקות שהיו להם:
וסיימון. נטלו הדבר ההוא לסימן ולא ירדו לבבל לשמואל:
סלקין לבקרא. עלו לבקר את רבי אחא שהיה חולה:
איטפי בוצינא. דרך שאלה אמרה לחברתה אם כבה נרה:
לא יתטפי. דרך צחות אמרה לא נתכבה ולא יתכבה נרן של ישראל:
חמא חד וכו'. ראה אחד מוכר מאלה מיני מתיקה:
א"ל. מאלה אתה מתפרנס כלומר מדבר קל כזה:
שבקיה. ר"י ואזל ליה לדרכו:
א"ל. האי גברא לר"י רבי התפלל עלי שתהא חוזרת עלי פרנסתי שע"י דיבורו איתרע מזליה שלא מכר עוד:
שני אחריך. החלף מקומך כי פעמים שינוי השם גורם לבטל הגזרה ופעמים שינוי המקום:
תרין תלמידין. איידי דאיירי בלא תנחשו מייתי להו הכא:
הוון נפקין. היו יוצאין לקצוץ עצים:
חמתון. ראה אותן:
אסטרלוגוס. חוזה כוכבים:
אמר אלו שנים הן יוצאין ואינן חוזרין. כלומר שימותו בדרך:
מן נפקין. כשיצאו פגע בהם זקן אחד:
אמר להם זכו עמי. פי' עשו עמי צדקה ותן לי לאכול כי זה שלשה ימים שלא אכלתי דבר:
והוה עמון וכו'. והיה עמהן חד ככר לחם וחתכו חציה ונתנו לו ואכל:
וצלי עליהן. והתפלל עליהם ואמר להו תחיו נפשכם ביום הזה כאשר החייתם נפשי ביום הזה יצאו בשלום וחזרו בשלום:
והוון תמן. והיו שם בני אדם ששמטו מחוזה כוכבים שאמר שלא יחזרו בשלום:
אמרון. להאסטרולוגוס לא כך אמרת שלא יחזרו אלו בני אדם והרי חזרו אמר יש כאן איש שקרן שאצטגנינות שלו שקר כלומר על כרחי צריך אני להודות שאין ממש באצטגנינות שלי:
אפילו כן. אע"פ שהודה שאצטגנינות שלו שקר:
אזלון ופשפשין. הלכו וחקרו איך נהיתה הדבר זה דאצטגנינות דרכן להיות מקצת דבריהם אמת:
ואשכחין. ומצאו נחש חציה בצד המשא הזו וחצי' בצד השני והן כרתו אותה בלא ראות:
אמרו. להני תרי תלמידים מה מצוה באה לידכם יום הזה שניצלתם ממות:
ותניין וכו'. וסיפרו להם המעשה שבשכר הצדקה ניצולו:
אמר האסטרולוגוס ומה יכול אני לעשות שאלקי ישראל מתפייס בחצי ככר לחם. שעי"ז נעתר להם והצילם:
רבי חונא משתעי. מספר מעשה זה:
חד גיור. גר אחד היה אסטרולוגוס:
חד זמן. פעם אחד רצה לצאת אמר בלבו וכי עכשיו יוצאין הלא סכנה היא לפי אצטגניניו:
חזר ואמר. כלום נתדבקתי באומה הקדושה הזאת אלא להיות פרוש מן דברים כאלה כדכתיב ואתה לא כן נתן לך ה' שלא תשמע אל מעוננים ואל קוסמים:
ניפוק. נצא בשם בוראנו:
קרוב למכסח. כשנקרב למקום סכנת חיה רעה:
מכסח. לשון כריתה:
ויהיב ליה חמריה. לאכול וניצול הוא:
מאן גרם ליה שיפול. במקום סכנה משום דהרהר תחלה שלא לצאת בשעה ההיא:
מאן גרם ליה שניצול. אח"כ מפני שלבסוף בטח בבוראו:
סופו לבא. סוף שנכשל על ידיהם:
כי לא נחש. דריש לא באל"ף כאלו כתיב בוי"ו:
ה"ג לפנים ממלאכי השרת:
ולישראל מה פעל אל. שמלאכי שרת ישאלו לישראל מה פעל אל לפי שמתוך שאינם מנחשים מכניסים אותם למחוצה שאין מלאכי השרת יכולים ליכנס לה:
כבחצי ימיו של עולם היה אותו רשע עומד. דהיינו בשנת ב' אלפים תפ"ו לבריאת העולם ולאחר זמן כזה דהיינו ד"א ותתקע"ב תשיב הנבואה לישראל כלומר כי אז עת קץ אם ישובו ישראל ובעונינו שרבו עברו מה שעברו:
כל מי שפעל עם אל. כלומר שעסק בתורתו ובמצותיו שהרי הוא כאלו בורא עולמות א"כ כל העוסק בתורה שכינה עמו לכך קאמר מי שפעל עם אל:
מה הורה לכם הקב"ה. כן יאמרו מלאכי השרת כמו שאומרי' בעת הזאת למשה שנכנס לפנים ממחיצתן:
ולא כבר עשה כן בעה"ז. כלומר ואל תתמה איך יהיו הצדיקים גדולים ממה"ש דהא אפי' בעה"ז עשה כן:
ומה ת"ל וחבל לא איתי בהון. דהרי כבר כתיב וריח נור לא עדת בהון שלא שלט אש אפי' בבגדיהם וכ"ש שלא שלט בגופן:
וריויה די רביעאה. הוא המלאך שירד להצילם הוא הלך באחרונה והצדיקים לפניו:
הן היו מכבשין. ודורסין האש לפניו:
דמי לבר אלהין. כלומר כתיב וריויה די רביעאה דמי לבר אלהין:
ה"ג אמר ר' ראובן:
סטרו. הכה ביד על פיו:
א"ל תקין מיליך. שיתקן דבריו:
ובר אית ליה. לקב"ה בתמיה:
חזר ואמר. כשיצאו מן האש כתיב מלאכי'. ולא כתיב בר אלהין ומינה שמעינן דהדר ביה:
הדרן עלך פ' במה אשה