אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל

פרק ג · הלכה ה

הלכה ד

מתני' שהעבי'. מן האור:

מרותחין. בין השמשות:

לא יתן לתוכו תבלין. משתחשך דכלי ראשון כל זמן שרותח מבשל:

אבל נותן הוא לתוך הקערה. דכלי שני אינו מבשל:

תמחוי. כעין קערה גדולה שמערה כל האילפס לתוכה ומשם מערה לקערות:

חוץ מדבר שיש בו ציר או חומץ. שהן מבשלין את התבלין כשהן רותחין:

ציר. הנוטף מן הדגים כשכובשים אותן במכבש:

גמ' ולערות עליהן מלמעלה. אם נאמר דעירוי הוא ככלי ראשון או לא:

חייליה דר"י מן הדא. כלומר כחו וראייתו של ר"י מהכא:

אחד שבישל בו וכו'. מתני' היא בזבחים פרק דם חטאת אחד כלי חרס שבישל בה קדשים וא' קדרה שעירה לתוכה רותח טעונין שבירה דכתיב וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר דסמוך ישבר אצל בו ולא כתיב ואם בכלי חרש תבושל ישבר למידרש אם נבלע בו מ"מ ישבר שמעי' מהא דעירוי ככלי ראשון הוא דהרי בקרא כתיב בישול ואפ"ה אסרינן עירוי:

תמן בכלי חרס. קרא איירי בכלי חרס שבולע הרבה הלכך צריך שבירה אפי' בעירוי:

והתני אף בכלי נחשת. שצריכין מריקה ושטיפה בבישול אם עירה לתוכן נמי צריכין מריקה ושטיפה כבבישול:

אית לך מימר. וכי תוכל לומר שכלי נחשת בולעין אלא ודאי שעירוי כבישול הוא וכדר' יונה וקשיא אר' יוסי:

מהו לערות מן קילוח. מיבעיא ליה אם העירוי ע"י קילוח נמי כעירוי או לא:

מחלוקת ר' יונה ורבי יוסי. כי היכא דפליגי בסתם עירוי כך פליגי בעירוי ע"י קילוח:

עשה כן בשבת. אם עירה בשבת מי חייב משום מבשל דאפילו מדאורייתא חשוב בשול או לא וכן מיבעיא ליה בבשר בחלב:

א"ל. כי האי דאמר ר"ז איזהו חלוט גמור דלא מחמיץ:

כל שהאור מהלך תחתיו. שעדיין הוא על האש:

וכאן. בשבת ובבב"ח לא מיקרי מבשל לחייבו עליו אלא כל שהאור מהלך תחתיו:

ה"ג מלח כציר יין כחומץ. וה"פ דבר מליח דינו כציר ויין אע"פ שאינו חזק דינו כחומץ:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה