אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבועות· רבי דוד פרנקל

פרק א · הלכה ג

הלכה ב

מתני' אין בה ידיעה בתחלה. שלא ידע בטומאה זו מימיו זה לא בא לכלל קרבן עוד לעולם שאין קרבן בא אלא על יש בה ידיעה בתחלה:

שעיר הנעשה בחוץ. הקרב במזבח החיצון במוספין של יה"כ:

ויה"כ. עצמו מכפר עם השעיר שנא' כי יום כיפורים הוא:

שנא'. בשעיר הנעשה בחוץ ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכיפורים וחטאת הכיפורים הוא השעיר הנעשה בפנים היקישן הכתוב ללמדך על מה שזה מכפר זה מכפר מה פנימי אינו בא אלא על דבר שיש בו ידיעה בתחלה כדילפי' מדכתיב לכל חטאתם בעינן שיהא דבר הבא לכלל חטאת כשיהיה לו ידיעה בסוף ואם אין לו ידיעה בתחלה אינו בר קרבן אף שעיר הנעשה בחוץ אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה ומאי ניהו ידיעה בסוף ולא בתחלה דלא אתיא לכלל קרבן ומכפר זה כפרה גמורה בלא תליה:

גמ' מה כו'. ופריך מה ראית לומר פנימי תולה איש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף והחיצון מכפר אאין בה ויש בה נימא איפכא הפנימי מככר אאין בה ויש בה והחיצון תולה איש בה ואין בה או נאמר שניהם חולים זה איש בה ואין בה וזה על אין בה ויש בה או שניהם מכפרים זה איש בה ואין בה וזה אאין בה ויש בה:

מאי כדון. מה אתה משיביני מעתה:

מילה חמית. דבר ראה ריש לקיש במשנתינו והשיב מינה לר' יוחנן והשיב לו ר' יוחנן מחלוקי כפרות הוא הדבר ואין אני יודע מה אמר לי ואפשר כוונת ר"ל להא דקשיא לן שמא שניהם מכפרים או תולים:

א"ל ר' זירא. דלמא על דבר זה קאי דראה ד"ל דהתנא קאמר שהשעירים מכפרים אטומאת מקדש וקדשיו ויליף ליה מדמצינו שתלה הכתוב בטומאת מקדש וקדשיו שהן בעולה ויורד כדאמרינן לעיל בסמוך וקשיא מנ"ל דטומאת מקדש בעולה ויורד בשלמא קדש יליף מגז"ש מבהמה בהמה אלא מקדש מנ"ל וצ"ל דילפי' מקדש מן קדש דכתיב בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא וקשיא לר"י דמוקי בכל קדש לתרומה (כדמפורש בבבלי מכות פ"ג) מנ"ל דמקדש בעולה ויורד ושני ליה ר"י וטומאתו עליו קאי אטומאת מקדש דהיינו טומאת הגוף והשתא ילפי' טומאתו טומאתו מקדש בגז"ש ודקשיא לך מאי חזית דסמכת אגז"ש ניליף תרומה מן קדש בהיקישא דכל קדש היינו משום דעדיפא לן למילף מקדש מן קדש שאינן חלוקין בכפרה ששניהן בכרת משא"כ תרומה חלוקה בכפרה שקדש בכרת ותרומה במיתה א"נ במקדש איכא היק' וגז"ש:

או זה וזה יכפרו מאי כדון. מעתה הדרינן לקמייתא מנ"ל שהפנימי תולה איש בה ואין בה והחיצון מכפר אאין בה ויש בה אימא איפכא או זה וזה יכפרו או זה וזה תולה:

ומשני והתודה כו'. בשעיר המשתלח כתיב והתודה עליו את כל עונות ב"י ואת כל פשעיהם לכל חטאתם והם זדונות ומרדים ושגגות על כל אלו תולה אבל אינו מכפר ולא כתיב ביה כפרה ה"ה גם שעיר הפנימי אינו מכפר אלא תולה וכשהוא אומר על כל עם הקהל יכפר ש"מ שיש קרבן שהיא מכפר ואיזהו הוי אומר זהו שעיר החיצון:

אר"א בשם ר"ל. בא לתרוצי דלא תקשי לך נימא יכפר קאי על שני השעירים הפנימי והחיצון וקאמר מדכתיב בשעיר המשתלח וכשבא וגו' ולא כתיב אלא עונותם שהן הזדונות ולא כתיב גם חטאתם שהן השגגות ללמד שאין השעיר בא במקם קרבן כמו שאין לזדונות קרבן ואם אינו ענין לשעיר המשתלח תנהו ענין לפנימי:

ופריך ולמה באו לכאן. אם אין שעיר המשתלח מכפר על עברות שחייבין עליהן חטאת למה באו לכאן שמתודה עליהן:

לתלויה. שיהא עוונם תלוי ויגין עליו מן היסורין:

ופריך ויתלה. מאי דוחקא לומר שיתלה נאמר שמכפר כפרה גמורה על שגגות שאין בהן קרבן כגון אוכלי שקצים ורמשים שהרי גם הן במשמע קרא דאת כל חטאתם:

חטאתם חטאתם. יליף בג"ש מה חטאתם שנא' בפנימי איירי בעבירה שיש בה קרבן חטאת דהא בטומאה מקדש וקדשיו איירי קרא אף חטאת שנאמר כאן בשעיר המשתלח איירי בחטאת שיש בהן קרבן:

יצאו זדונות. לכך תפש הזדונות והניח השגגות לומר דחטאת דומיא דזדונות שאינו בא לפטור מחיוב קרבן שהה עליו:

שייר שעיר הנעשה בפנים על מה הוא בא על חטאת טומאת מקדש וקדשיו תולה אבל אינו מכפר דיליף חטאת משעיר המשתלח:

מה שיירתה. מה נשאר לנו שיכפר הוי אומר על המזיד דומיא דחיצון שמכפר על עברות שאין בהן קרבן כגון אין בה ויש בה:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה