קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ג
מתנ' בית כור. מקום הראוי לזרוע עליו כור שהוא שלשים סאין:
ויש לו. אם יש לו עדים מקודשת ודאי ואם לאו מקודשת מספק:
ואם הראה בבקעה. שאינו שלו אע"ג דנחית בה לחכירות או לקבלנות אינם מקודשת:
כל תנאי שאינו כפול וכו'. אינו תנאי ואע"פ שלא נתקיים התנאי נתקיימו הדברים:
אם יעברו ואם לא יעברו. ואי לא כפל הדברים היתה מתנתו קיימ' והיו נוחלי' את ארץ הגלעד אע"פ שלא היו עוברים ואע"ג דאמ' אם יעברו אתכם לא אמרי' הכא מכלל הן אתה שומע לאו כדמפרש טעמא בגמ' ושמעינן נמי דבעינן תנאי קודם למעשה מדלא אמר תני להם אם יעברו אלא דאי הוה אמר הכי לא אתי תנאי ומבטל מעשה דהמתנ' דקדמי' ושמעינן נמי דבעינן הן קודם ללאו דלא אמר אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם:
ר"ח וכו'. פליג אתנאי כפול דקסבר דמכלל הן שמעינן לאו אפי' בתנאי וזה שכפלו משה צריך הי' הדבר וכדמסיק:
גמ' בעא. לר' תנניה בן גמליאל דאמר שאלמלא כן הוא משמע שאפי' בארץ כנען לא ינחלו מ"ט:
ה"ג ויטול חפץ פלוני אין עבד הוא נסיב וכו'. ה"פ אע"ג דאיכא במשמע הלאו מכלל הן שלא יטלו בארץ גלעד אם לא יעברו הא ודאי לא משמע שאף בארץ כנען לא יטלו אם לא יעברו שהרי לא אמר שארץ כנען יטלו שאר שבטי':
ומשני או שנייא היא. שאני הכא דכתיב בפ' מסעי ויצו משה זאת הארץ אשר צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה והוי כמי שאומר בני פלוני וכו' ושאר בני יירשו שאר נכסי' שאם לא יעשה דבר פלוני לא יטול חפץ פלוני וגם לא שאר נכסי' וה"נ היה במשמע אם לא יעברו לא יטלו לא מכאן ולא מכאן:
תמן תנינן. בעירובין פ"ג:
מתנה אדם על עירובין. מניח שני עירובין אחד לסוף אלפי' למזרח ביתו ואחד לסוף אלפי' למערב ביתו ואומר אם באו עכו"ם למזרח וצריך אני לברוח מפניהם יקנה לי עירובי שבמערב ויהי' לי למערב ביתי ד' אלפי' אמה ואם באו למערב יהי' לי במזרח ד' אלפי' אמה ואם לא באו לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי שיהיה מותרים לילך לכל צדדי העיר שני אלפי' אמה:
ה"ג כיני מתני' מתנה אדם על עירוביו וכ"ה בעירובין. וה"פ כן היא פרושא דמתני' שמתנה על שני עירובין שהניח וכדפרישת:
מאן תנא. דצריך להתנות אם באו ואם לא באו מכאן ומכאן הריני כבני עירי ולא אמרי' שמכלל לאו שומע הן:
ר"מ. היא:
היידין ר"מ. איזהו ר"מ:
עד שיכפול תנאו. ואם לא כפלו אע"פ שלא נתקיים התנאי נתקיימו הדברים ומקדשת וה"נ במתנה על עירוביו צריך לכפול תנאו ואם לא כפלו עירובו קיים ואינו כבני עירו:
הכל מודי'. אפילו ר"מ:
שאם אמר וכו'. שאינה מקודשת עד שירדו גשמים דאינו תנאי אלא שאין הקידושין חלין אלא לאתר שירדו גשמי' ואם קידשה אחר קודם שירדו גשמים מקודשת לשני וכדתנן לעיל בריש פרקין:
דתנינן תמן. פ"ג דעירובין:
אם ספק. רישא דמתני' נתגלגל העירוב חוץ לתחום מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה ה"ז עירוב אם ספק אם נתגלגל מבע"י או משחשיכה:
ה"ז חמר גמל. דמספקא לן אי קני ליה עירוב זה וביתו הוא כאן במקום עירובו ומכאן יש לו אלפים אמה שמעבר ביתו לצד השני או שמא לא קני עירובו דהמניח עירובו חוץ לתחום לא עשה כלום ומביתו יש לו אלפים אמה לכל רוח ולא קני לעבר עירובו כלום ומספק זה נאסר לילך מביתו חוץ מאותן אלפים אמה שבין ביתו לעירובו דממ"נ מותר בהן אבל מעירובו ואילך לא דלמא לא קני עירובו ומביתו לצד אחר נמי לא דלמא קני עירובו נמצא זה מושכו לכאן וזה לכאן והוא כאדם שמנהיג חמר וגמל שהחמר הולך לפניו וזה מנהיגו והגמל לאחריו והוא מושכו וצריך לפנות לפניו ולאחריו והכא כיון שהניח עירובו ה"ל כאלו התנה בפירוש ע"מ שילך ממקום עירובו ב' אלפים אמה ומכלל לאו אתה שומע הן שאם לא יקנה לו עירובו שיהיה כבני עירו אלא ודאי כיון שלא כפל התנאי אינו כלום:
לא אר"מ. דבעינן תנאי כפול בקידושין אלא לחומרא כלומר משום חומרא דעריות אבל בעירובין לית ליה דבעינן תנאי כפול:
ויאות. שפיר קאמר ר"י דבעירובין היינו טעמ' דהוה חמר גמל דבעירובו אינו קונה דשמא נתגלגל חוץ לתחום מבעוד יום וכבני עירו נמי לא הוי משום דבבין השמשות עקר דעתו מבני עירו שסבר היה שעירובו במקומו הוא מונח ומהאי טעמא צריך נמי לומר אם באו אם לא באו:
והכא. אבל הכא בקידושין אם בא אחר וקדשה עד שלא ירדו גשמים אינה מקודשת לשניהם לראשון אינה מקודשת שהרי לא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת שלא כפל הראשון התנאי ואזלינן לחומרא שמא לא תנאי הוה א"כ קידושי הראשון חלין אע"פ שלא ירדו הגשמים:
ה"ג והן אם לא אם לא אחד הוא. וה"פ מ"ש אם לא יעברו היה צריך לכפול התנאי ומ"ש אם לא בא דעירובין קאמרת דאינו צריך לכפול תנאו אלא משום דעקר רגליו מבני עירו:
א"ל. שאני התם שהיתה ארץ גלעד בידיהם של בני ראובן ובני גד ומשה בא להוציא מידם לכך צריך לכפול תנאו:
ירדו לסמפון. תקנו לכתוב הסמפון בתנאי כפול כסברת ר"מ בקידושין דמצריך תנאי כפול:
למה. קאמרת דאתיא כר"מ הא אפי' כרבנן נמי אתיא:
ופריך לא כן אר"א וכו' ויאמר ע"מ וכו'. כלומר ואי כרבנן בעל מנת לחודא סגי ואין צורך לכפול התנאי:
ומשני אלו לא כפל לתנאו מי עקר לקידושין וכ"ה בעירובין. וה"פ שאני הכא שכבר קדשה והרי היא שלו וע"י הסמפון אתה בא לבטל הקידושין הלכך בעינן תנאי כפול דאי לא כפליה לתנאו א"א להוציא מידו את שלו:
בכל אתר וכו'. קשיא מ"ש דבכל מקום קסבר ר"מ מכלל לאו אתה שומע הן כדתנן בשבועות אל יככה ויברכך וייטיב לך ר"מ מחייב אלמא דלא בעי באיסורא תנאי כפול:
והכא לית ליה. כדתנן במתני' ובברייתא:
חומר הוא בעריות. משום חומר דעריות קסבר דבעי' תנאי כפול ואם לאו מקודשת לראשון הלכך בממונא אי לא כפלי' לתנאו המעשה קיים ותנאי בטל בעריות אם לא כפל לתנאו אזלינן לחומר' ובאיסור שאינו איסו' ערוה אין המעש' קיים עד שיקיי' התנאי דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן כ"כ בעה"ע: