קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ו
מתני' כל הנעשה דמים באחר. כל דבר שאם בא לתתו באחר צריך לשומו דהיינו כל המטלטלין בר ממטבע וכל הנעשה דתנן היינו כל הנישום:
כיון שזכה זה. כלומר כיון שמשך האחד נתחייב זה שלא משך בחליפיו בכל מקום שהם אם מתו או אבדו שהרי במשיכת המוכר הסודר או החפץ נקנה המקח ללוקח בכל מקום שהוא:
רשות הגבוה בכסף. בגמרא מפרש דמעות הקדש קונות:
בחזקה. במשיכה:
אמירתו לגבוה וכו'. בגמרא מפרש:
גמ' תמן תנינן. בב"מ פ"ד:
כל המטלטלין קונין זה את זה. בין בתורת חליפין שהחליף אלו באלו כיון שמשך האחד קנה חבירו את שלו בין בתורת דמים בכמה תתן לי את שלך בכך וכך וזה חוזר ואומר בכמה תתן לי את שלך בכך וכך ונתרצו ומשך האחד נתקיימו הדברים:
אפילו צבור בציבורין. צבור תבואה שיש לו כאן בצבור תבואה שיש לחבירו במקום אחר וה"ה לכל שני דברים השוים ה"ל חליפין:
דבר הצריך לשום. אבל שני דברים השוים וידוע סכום דמיהן אינן בתורת חליפין אלא כהלואה הוא:
ור"ל בשיטתיה. לשיטתו דפליג גם אר"י:
דתנינן תמן. פ"ק דשקלים:
האחין. שהן שותפין שחלקו ירושת אביהם וחזרו ונשתתפו שאז הן חייבין בקלבון כשאר שני בני אדם ששקלו סלע:
פטורין ממעשר בהמה. כל הבהמות הנולדות להן כל ימי שותפתן אינן צריכין לעשר דכתיב יהיה לך ולא של שותפות:
וכשחייבין במעשר בהמה. היינו כשלא חלקו דכתיב יהיה מ"מ אפילו קנו בתפיסת הבית:
פטורים מן הקלבון. שממון אביהם בחזקתו עומד והוי כאב השוקל ע"י בניו שפטור מקלבון:
והן. כלומר והוא דפטורים ממעשר בהמה דוקא שחלקו הירושה לפי שויה ולא לקח כל אחד מהם המחצה מהבהמות שהיו בעין דודאי לאו חלקו הראוי לו נטל אלא קנין הוא שקנאו זה מזה והבהמות שהיו בשעת חלוקה פטורין ממעשר שהלוקח פטור והעתידין לבוא פטורין מטעם שותפות:
הוא חלקו משעה ראשונה. ושם ירושה עליה וכשחזרו ונשתתפו חל עלייהו שם תפיסת הבית כמעיקרא ואותן שהיו בשעת חלוקה פטורין מטעם לקוח והעתידין לבוא חייבין דלאו כשותפין הן והשתא ר' לעזר בשיטתיה דכל דבר השוה לא שייך ביה מכירה ולא חליפין:
כלקוחות הן. דאין ברירה וכיון דמעיקרא לקוחות והשתא שותפין שמעינן דאפילו בדבר השוה שייך לקיחה וה"ה חליפין והיינו כרב:
דתנינן תמן. פ"ט דבכורות:
הלוקח. או שניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה הלכך האחין שחלקו פטורין:
בשחלקו. מתני' דשקלים אתי לפרושי כדפרישית:
משך בעל החמור את הפרה. והחמור היה בבית בעליו ותנן במתניתין כיון שמשך אחד מהם נתחייב חברו באונסי החליפין בכל מקום שהם:
ונמצא שמת החמור. וזה אומר עד שלא משכת פרתי מת חמורך ולך מת וזה אומר משמשכתי מת כבר קנוי הוא לך:
חוץ מן החליפין. שהמחזיק עצמו מסופק בפרה ואין לו שום טענה ברורה ואזלינן בתר חזקת מרא קמא:
ומאן דלא. מבין דבר זה אינו מבין בנזיקין כלומר בדיני ממונות כלום:
ואנא. לית אנא סובר כן:
ה"ג מתניתין מסייעא ליה לשמואל:
היי בה מומין. המקדש אשה ונמצאו בה מומין והיא עדיין בבית אביה:
האב צריך להביא ראיה. אם בא להוציא כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה:
ולא הבעל וכו'. וכי אין על הבעל נמי להביא ראיה אם בא להוציא מיד האב הקידושין שנתן לו ולמה תנן סתם על האב להביא ראיה אלא ודאי שאף על הקידושין האב צריך להביא ראיה דאף האב מסופק דהא במומין שבסתר איירי כמפורש התם בסיפא דמתני' וחכ"א בד"א במומין שבסתר אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון ואין דרך האב לבדקה וכיון דהאב מסופק אזלינן בתר חזקת מרא קמא:
תיפתר בקידושין קטנים. שאינן שוים הרבה ואין דרך הבעל לתבען אבל דרך האב לתבוע כתובתה לכך לא נקט דגם על הבעל להביא ראיה וליכא סייעתא מהא לשמואל:
דלמא. מעשה בר"ח ור"פ ור"ח שעלו לשאול בשלמא דר"י כדי ללמוד ממנו:
ה"ג א"ל מתניתין קשיא לשמואל:
נכנסה וכו'. היא סיפא דמתני' דלעיל:
נכנס' לרשות הבעל. ניסת והוא בא להוציאה בלא כתובה על מומין שבה:
לא על האב וכו'. וכי אין על האב להביא ראיה כשבא להוציא כתובתה שהרי האב מסופק ובא להוציא ממרא קמא:
שאם משך בעל הפרה את החמור. וטוען אח"כ שנמצא בו מומין שהיה בו בבית בעליו שעל בעל הפרה להביא ראיה שכיון שמשך אזדא לה חזקת מרא קמא:
ה"ג וזו כיון שנכנסה כמי שמשך. וה"פ אשה זו כיון שנכנסה לרשות הבעל כמי שמשך דמי הלכך על הבעל להביא ראיה:
מכר לו פרה בדמים. במעות ולא בחליפין:
דחקיה וא"ל. תן לי אותן פרוטות שאתה חייב לי א"ל מה אתה רוצה לעשות בהן א"ל לקנות בהן חמור וא"ל יש לי חמור שאני נותן לך בהן ומשך בעל הפרה את החמור לא נקנית הפרה אם עדיין לא משך בעל החמור את הפרה שבדמים מכרה לו ולא בחליפין ותרווייהו צריכין למשוך:
חמור מהו שיקנה. לבעל הפרה במשיכתו קודם שמשך בעל החמור את הפרה שהחמור נקנה לו בתורת חליפין והרי משך או דלמא כיון שהפרה מכרה בדמים ה"ל קנין החמיר בדמי הפרה ולאו חליפין נינהו יכל זמן שלא משך בעל החמור את הפרה אף החמור לא קנה:
סבר ר' בא. ר' יוסי הוא דקאמר קסבר ר' בא דאינון חליפין ולכך נקנה החמור אבל באמת ליתנהו חליפין אלא מכירה הלכך כל זמן שלא משך בעל החמור את הפרה אף החמור לא נקנה:
פעמים. בכיוצא בזה שנתן לו חמור בדמי הפרה לא הוי חליפין אלא בכל אחד קנין בפני עצמו:
היך עבידא. היכי דמי:
סמיכה גביה. הניח אצלו מקצת דמי הפרה:
למחר. מצאו נצב עליו א"ל למה אתה עומד כאן א"ל שאני חפץ ממך מותר מעות הפרה א"ל למה אתה צריך מעות אלו א"ל ליקח בהם חמור א"ל הרי חמור לפניך והרי בעל הפרה צריך להחזיר עוד מעות לבעל החמור:
משך זה לא קנה זה. דלאו חליפין נינהו אלא כל חדא מכירה בפני עצמה היא:
במטלטלין. בהמה לקרבן שמן וסלת למנחות:
קנה הקדש. המטלטלין בכל מקום שהן ובהדיוט עד שימשוך:
לקח פרה מן ההקדש במאתים. ולא משך:
הדא היא אמירתו לגבוה וכו'. וה"ל כאלו משך:
ואם לאו. שפיחת אינו קם לו ובשמשך איירי דאם לא משך פשיטא דאף בהדיוט יכול לחזור:
ובית זה הקדש. קנה הקדש אפילו הוא בסוף עולם אע"פ שלא החזיק בו הגזבר: