קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה ו
מתני' שמעתי. מרבותי:
שתמורת הפסח קריבה. שלמים אחר הפסח:
ותמורת הפסח אינה קריבה. ויש תמורת פסח שאינה קריבה היא עצמה שלמים אלא רועה עד שיסתאב במום ותמכר ויביא בדמיה שלמים דמותר הפסח קרב שלמים:
ואין לי לפרש. שכחתי על איזו שמעתי תקרב ועל איזו שמעתי תרעה:
הפסח. שאבד והפריש אחר תחתיו ונמצא ראשון קודם שחיטת השני שהי' עומד לפנינו בשעת שחיט' הרי קבעתו שעת שחיטה בשם פסח וזה שלא הקריבו דחהו בידים לא יקרב עוד הוא עצמו שלמים דאין זה מותר פסח אלא פסח עצמו:
וכן תמורתו. אם המיר בו בהמת חולין אחרי כן הרי הוא כמוהו ואין הוא עצמו קרב שלמים אלא דמיו:
לאחר שחיטת הפסח. כלומר לאחר שחיטת השני נמצא הרי לא קבעתו שעת שחיטה בשם פסח ולא נדחה בידים ויקרב הוא עצמו שלמים:
וכן תמורתו. וה"ה דה"מ למתני בפסח עצמו יש פסח קרב ויש פסח שאינו קרב:
גמ' ר' יודן מקשה מאי מספקא ליה לר' יהושע הא אף באשם הדין כן דקיי"ל כל שבחטאת מתה באשם רועה ותמורת חטאת קודם כפרה מתה כדתנן ריש פ"ג דתמורה אבל לאחר כפרה אין החטאת שאבדה עושה תמורה הלכך באשם קודם כפרה תרעה ולאחר כפרה היא עצמה קרבה עולה:
פסח שהקריבה בשחרית אינו פסח. בא לתרץ דלכך מספקא ליה לרבי יהושע בפסח דהא תמורת פסח בשחרית של ארבעה עשר נמי כלאחר כפרה הוא ואפ"ה אינה קריבה אבל תמורת אשם דין הוא דקודם כפרה תרעה דאף עולה ואשם שהקריב שחרית עולה היא הלכך לעולם חל התמורה:
המיר בו. בפסח בשלשה עשר בניסן:
תמורתו קריבה שלמים. דקודם זמן שחיטת הפסח כלאחר כפרה הוא וקרבה שלמים:
חייליה דרב ושמואל. כחו וראייתו של שמואל מהא:
אין תימר. ואס"ד המיר בו בי"ג קריבה שלמים:
ה"ג ויתיבניה לא מוטב ללמד תמורת פסח מתמורת פסח ולא ללמד תמורת פסח מפסח. וה"פ ה"ל לרבי יהושע להקשות דטפי יש לנו ללמד תמורת פסח שנמצא קודם שחיטת הפסח מתמורה שהמיר בו בי"ג ולא ללמד מפסח עצמו שנמצא לאחר שחיטת פסח אלא ודאי דאף אם המיר בו בי"ג כשיבוא חצות קובע אף התמורה ותרעה:
בי"ג. לאו דוקא קודם חצות א"נ סובר דאף בכל יום י"ד ה"ל כזמן שחיטה דהא בן בתירא פוסל בשלא לשמו בשחרית כאילו נשחט בשחרית:
תמן תנינן. תמורה ריש פ"ד ומייתי לכאן דס"ל כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים וכל שבחטאת רועה בפסח נמי רועה:
ושאבדה ונמצאת בעלת מום. קודם שנתכפר באחרת ימותו כולם:
וולד חטאת. פליגי בה:
ציבור שהפריש נקבה. לחטאתם וכל חטאת ציבור אינן אלא זכרים:
נשיא שהפריש שעירה. וקרבנו שעיר:
לא קדשה. לא קדושת הגוף ולא קדושת דמים לפיכך וולדה קרב:
חייליה דר' יוסי. ראייתו של רבי יוסי דמקדשה:
מהא. דתנן בתמורה פ"ב אין את וכו':
שאין הציבור מביאין נקבה. לחטאת:
יאית אמר רבי ירמיה. דלא קדשה:
ולא רבי שמעון היא. מאן דאמר אין את יכול וכו' רבי שמעון הוא דקאמר ליה:
דר' שמעון אמר. המפריש נקבה לעולה לא קדשה אלא הקדש דמים משום דאיכא שם עולה עליה בעולת העוף ותרעה ותימכר במום אבל ציבור ונשיא אינן ראויין לקרבן נקבה אינו קדוש כלל:
ותמורת חטאת. פליגי בה בפסח לענין תמורה:
כיי דמר וכו'. כלו' איכא נמי בפסח דקרב שלמים ואתיא כי האי דא"ר הילא:
גופו קרב שלמים. דאזדא ליה קדושתיה וה"ל כאלו עבר זמנו:
כל עמא מודיי. הכל מודים:
ושעיברה שנתה. מצינו נמי בפסח דהוא עצמו קרב שלמים:
כי הא דאר"ח. לעיל בשעיברה שנתה בין ראשון לשני כשר לשם שלמים ופטור אם קרבו בשבת:
בשעיבר זמן כפרתו. כגון שמתו הבעלים הוא דכשר לשם שלמים:
ושאבדה ונמצאת. לאחר כפרה:
ברי מותר. ודאי מותר לכ"ע להקריב לשלמים וכדתנן במתני' דאפי' ר"י לא פליג עלה וכן א"ר יסא בשם ר"י:
לא מסתברא. בהך בעל מום דתני במתני' דכיון דבעל מום כאבוד דמי תרתי ל"ל דכיון דתני אבוד ממילא שמעינן בעל מום:
א"ל. אף אני סובר כוותך:
מצוה להקריב את הראשון. ואף ע"פ שהופרש השני קודם חצות וכי מטי חצות תרווייהו איחזו כי הדדי דהא כל כמה דלא מטא זמן שחיטת הפסח לא איחזי קמא:
מצוה להקריב את השני. שמאחר כשהפריש לא היה הראשון שם אזדא ליה חשיבותיה והשני במקומו עומד:
ותני שמואל כן. דהא דתני מצוה להקריב השני לאו השני דוקא קאמר אלא אף השני אם הוא המובחר:
ויביא בדמיו שלמים בט"ז. אבל הוא עצמו אינו קרב שלמים:
הוא עצמו יקרב שלמים. ואין צריך לרעות:
אתיא דרבי. דבסמוך כר' אליעזר:
הכי גרסינן ושמואל תניתא בשיטתייהו דרבנן דתני המפריש חטאת ואבד והפריש אחרת תחתיה ולא הספיק להקריבה עד שנמצא הראשונה והרי שתיהן קיימות אחת מהן תיקרב והשנייה תמות דברי ר"א וחכמים אומרים אין חטאת מתה אלא שנמצא לאחר שכיפרו וכו'. וה"פ דר' לעזר כר' דאמר השניה תמות א"כ בפסח קרב שלמים דכל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים ושמואל כרבנן דאף בחטאת השנייה תרעה וכל שבחטאת רועה בפסח נמי רועה דהכי סבירא ליה לשמואל וכמפורש בבבלי דף צו ע"א:
אלא שנמצאת מאחר שכיפרו בה הבעלים. אבל קודם כפרה השנייה תרעה:
ואין המעות הולכות לים המלח. כגון שהפריש מעות לחטאתו ונאבד והפרי' אחרת אם נמצאות שתיהן קודם כפרה והקריב אחת מהן השני יפול לנדבה אבל אם נמצא הראשון לאחר כפרה ילכו לים המלח: