קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה ה
מתני' מקחו בעשור. אומר שה זה לפסח דכתיב בעשור לחדש הזה וגו':
ה"ג וטעון הזייה באגודת אזוב. לילה אחת ופסח דורות נוהג כל ז'. חסורי מחסרא והכי קתני ונאכל בחפזון בלילה אחד וחמוצו כל היום ופסח דורות חמוצו נוהג כל שבעה דפסח מצרים כתיב ולא יאכל חמץ וסמיך ליה היום אתם יוצאים קרי ביה לא יאכל חמץ היום שאתם יוצאים בלבד:
גמ' דוקים ותבלולים. מומין הם כדכתיב או דק או תבלול בעינו:
פוסלין בו. בפסח מצרים:
דכתיב שה תמים. בפסח מצרים דמשמע תמים מכל מום:
מה מקיים שה תמים. כלומר ל"ל קרא ואי ללמד שיהא שלם באיבריו אבל מום אין פוסל בו הא אפילו בקרבנות בני נח אינו כשר חסר באיבריו:
לא כן. וכי לא כך א"ר יסא:
מכל החי מכל בשר. אמרה תורה לנח הבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה:
ומשני תמן גבי בני נח היו מקריבין הבהמות על גבי המזבח לכך פוסל בהן מום:
ברם הכא. אבל גבי פסח מצרים לא היו מקריבין על גבי המזבח וסד"א דאף חסר כשר לכך איצטריך שה תמים:
ר' חונה בשם ר' ירמיה מכיון שכתיב בה כפרה כקדשים כמי שיש מהן למזבח. ל"ג ואגב שיטפא דפ' עגלה ערופה שיש שם כסוגיא דהכא נכתב כאן:
ותני כן. ותניא נמי הכי כמאן דאמר דמום פוסל בו דאף הכא היה מהן למזבח:
משקוף ושתי מזוזות. הרי כאן שלש:
סף כלי וסובר כמ"ד שלש היו:
סף. היינו אסקופה וסובר כמ"ד ד' מזבחו' היו:
ואת הסיפות וגו'. והוא מין ממיני מזרקות:
בתתם ספם את ספי. והיינו סף הבית דכתיב בסיפיה דקרא ומזוזתם אצל מזוזותי:
מה מקיים סף כלי. דלא שייך לומר מן הדם אשר על האסקופה:
מביא סף כלי וכו'. מקרא דייק ליה מדכתיב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל ב' המזוזות מן הדם אשר בסף תרתי ל"ל אלא סף ראשון כלי והשני אסקופה:
אין גיזה תמימה. ואפילו השה גזוז תמים מיקרי:
להוציא את החלקים שבהן. וקס"ד להוציא צאן חלק בלי צמר:
להוציא מה שחלקה לך התורה לאיסור כגון רובע ונרבע וכיוצא בהן אבל שה גזוז כשר לקרבן:
אף ר"י הגלילי. סובר כתנא דמתני' דפסח מצרים אין חמוצו נוהג אלא יום א' שנאמר ולא יאכל חמץ. וסמיך ליה היום אתם יוצאים: