קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה ד
מתני' לא יאכלו ממנו זבין. דגבי פסח כתיב טמא לנפש איש נדחה ואין ציבור נידחין אבל גבי זבין אפי' ציבור נידחין וכדאמרינן לעיל בר"פ:
ואם אכלו פטורים מכרת. דאוכל קדשים בטומאת הגוף כדיליף בגמ' אבל מביאת המקדש לא פטרינהו רחמנא:
ור"א פוטר. אף מכרת דביאת המקדש וטעמא יליף בגמרא:
גמ' רבי מאיר מחייב. אם אכלו ממנו זבין:
את שהוא מותר לטהורים. כלומר שנאכל לטהורים דוקא ולא לטמאים:
את שאינו מותר לטהורים. אע"פ שנעשה בטהרה:
אכל עולה או אימורין. של שאר זבחים בטומאה מאחר שאין מותרים לזרים שהרי הן נשרפין על גבי המזבח אין חייבין עליהן משום טומאה ואין בהן אלא קרבן מעילה:
נכנס. הזב למקדש בליל פסח או בערב פסח קודם שש שאינו זמן שחיטה ודאי חייב:
ה"ג אמר רבי יוסי אין יסבור ר' שמעון כרבי אליעזר. ודאי דבר זה דרבי שמעון מודה לרבי אליעזר שפטורין נמי על ביאת מקדש:
בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא. מקיש קדש למקדש:
ה"ג אין יסבור ר' אליעזר כר' שמעון. וגם זה ברור דר"א סובר כרבי שמעון דפטורין על אכילת הפסח מהיקישא דלעיל: