קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה ב
מתני' מודיעין. שם העיר:
נקוד על ה"א. שברחוקה וכל ניקוד למעט הדבר בא דמשמע סמיוה להך תיבה מהכא וי"מ לדרוש רחוקה ה' אמות שאפילו אינו רחוק מאסקופת העזרה אלא ה' אמות בלבד בסוף הקרבת קרבן נדון בדין דרך רחוקה:
גמ' איתפלגון. פליגי ר' חייה ובר קפרא:
כדי שיבוא ויאכל. כל שיכול לבוא בשעת אכילה דהיינו כל הלילה או עד חצות לא הוה ליה דרך רחוקה:
כדי שיבוא ויזרוק. דהיינו עד שקיעת החמה:
ואפילו כמ"ד עד שיבוא ויאכל. לא כדס"ד שיהא רחוק כל כך עד שיכול לבוא בלילה אלא כל שהוא בתוך התחום שהוא אלפים אמה קודם חשיכה שאז יכול לבוא בלילה דסובר יש תחומין בי"ט:
ורגליו רעות. שהוא חולה ברגליו:
יכול יהא חייב. כרת אם שגג ולא עשה השני:
ת"ל וחדל דוקא. כשחדל במזיד בראשון הוא דחייב כשגג בשני אבל אם לא חדל במזיד בראשון פטור:
והסוס בידו. שיכול לבוא במרוצה:
יכול יהא חייב. כרת אם לא הגיע לעזרה בשעת שחיטה וגם לא עשה השני:
וחדל לעשות. כל שהוא עושה דבר בשעת עשייה כדי שיהא נחדל מעשיית הפסח חייב יצא זה שבמה שעשה וקדם זמן עשייה הוא חדל בשעת עשייה:
שניהן. ר"א ור"ע דמתני' דורשין מקרא אחד:
ה"ג דורשין ריחוק ריחוק חד אמר וכו'. וה"פ נאמר בפסח בדרך רחוקה ונא' במעשר שני כי ירחק ממך המקום מ"ד לאסקופת העזרה יליף מה להלן במעשר שני חוץ למקום הכשירו שהוא ירושלים אף כאן חוץ למקום הכשירו שהוא בעזרה ומ"ד חוץ לירושלים שהוא מקום אכילתו אף כאן חוץ לירושלים שהוא מקום אכילת הפסח:
חברייא בשם ר' יוחנן. אמרין טעמא דר"א מדכתיב ובדרך לא היה משמע כל שהוא בדרך אף על פי שעכשיו הוא קרוב למקום העשייה א"נ כל דהו דרך משמע:
כשהוא מזהיר. בריש הפרשה כתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה:
ה"ג כשהוא עונש וכו'. וה"פ ולמטה גבי עונש כתיב ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה ולא כתיב ובדרך רחוקה לא היה ללמדך שאף אם הוא מאסקופת העזרה ולחוץ אין כאן עונש:
בשעה שהכתב רבה על הנקודה. כגון כאן שאין נקוד אלא הה"א שברחיקה:
ומסלק את הנקודה. האות שהנקודה עליה את מסלק כאלו אינו:
ובשעה שהנקודה רבה על הכתב. שנאמר ויאמרו אליו איה שרה אשתך ונקוד אי"ו שבאליו:
את דורש את הנקודה. שאף לשרה שאלו איו אברהם אישך:
ומסלק את הכתב. כאלו הלמ"ד שבאליו אינה כתובה כלל:
את דורש את הנקודה. לומר שבאה לעקור כל התיבה שאינה כמשמעה כגון ה"א שברחוקה אתא למימר דאין פי' רחוקה ממש כמשמעה אלא מעזרה ולחוץ והא דמסיים איש רחוק דברי רבנן הם: