קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה א
מתני' שאלו פטורין מן הכרת. הטמא או שהיה בדרך רחוקה פטרן הכתוב מלעשות פסח ראשון ועיקר כרת בפסח ראשון הוא לפיכך אם לא עשו השני פטורין מן הכרת:
ואלו חייבין בהכרת. שוגג או האונס חייבין היו בפסח הראשון אלא שהשגגה או האונס עכבתן וכשהזידו ולא עשו השני חייבין כרת:
גמ' טמא לנפש. כתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש וגו' ועשה פסח לה' בחדש השני:
עד כדון כר"ע. שהוא דורש כפל לשונות שבתורה שהן ריבויים:
כר' ישמעאל. דאמר דברה תורה כלשון בני אדם מניין לרבות שוגגין ואנוסים שעושין את השני:
ומשני תני ר"י לא טמא לנפש כהרי דרך רחוקה. דגברא לא חזי:
ולא הרי דרך רחוקה כטמא לנפש. שאינו יכול לכנוס בשעת שחיטה:
והאיש. אשר הוא טהור לרבות את המזיד:
אנן תנינן. במתני' שגג או נאנס. דמשמע אבל מזיד בראשון לא יעשה השני ורבי חייה תני בברייתא שגג או הזיד מי פליג אמתני' או לא:
מתניתא אמרה כן. אף ממתני' שמעינן דאף המזיד יעשה השני:
מה אית לך חייב בהכרת. מי הוא שחייב בכרת המזיד שמעינן דאף במזיד איירי מתני' וכר"ח:
ה"ג תלמוד לומר טמא ריבה. יהיה איזה טמא שיהיה יעשה השני:
מה ת"ל טמא נפש. כיון שסופינו לרבות הכל:
ואין ציבור טמא נפש נידחין לשני. אלא עושין בראשון:
טמא זיבה וטמא צרעת. ציבור שהן זבין ומצורעין נידחין לפסח שני:
טומאת עכו"ם עשו כזבין ומצורעין ונדחין לפסח שני:
ניתן לישראל לבנות בית הבחירה. ל"ג ליה:
שכן מצינו בחזקיה שעשה פסח שני. שנא' ויועץ המלך לעשות הפסח בחדש השני:
רבת מאפרים ומנשה. לא הטהרו מפני טומאת עכו"ם שנטמאו בימי אחז ש"מ דטומאת עכו"ם כטומאת זיבה ורוב ציבור זבים ומצורעים עושים השני:
מעברין את השנה מפני הטומא'. כגון שהיה הנשיא חולה ואמדוהו למות ע"פ או שני ימים קודם ויהיו טמאים או שהיה רובן טמאים סוף אדר וכלתה אפר הפרה ואינן יכולין למצוא עכשיו פרה אדומה אין מעברין בכך ועושין בטומאה:
ה"ג מ"ד מעברין מה מקיים. הא דכתיב בחזקיה כי אכלו הפסח בלא ככתוב הא כדין עברוהו:
ומשני שעיברו ניסן. לאחר שקידשו לשם ניסן חזר ונמלך ועשאו אדר שני ואין מעברין אלא אדר:
ואתיא. כי האי דא"ר סימון מ"ד שעיבר חזקיה מפני טומאת מת אתיא כרבי סימון:
מצאו תחת המזבח. והיו הכהנים וכלי שרת שבמקדש טמאים בטומאת מת ולא היה פנאי לטהר הכל:
שהיו חקוקים בששר. מצויירים בששר ולא היו נכרים בהדיא אלא ע"י בדיקה מרובה:
הכין לדרוש וכו'. ולא כטהרת קדש:
לא יצא ידי טהרת קדש. לטהרה מכל טומאת עכו"ם שאע"פ שהיה משרש אחריה לא היה ביכלתו לשרש הכל:
וחורנא. ואידך אמר דבשאר מעשים טובים הוא שהכין לבו אבל בטהרת קדש כדהוה ליה למיעבד לא עביד ואלו היה מחפש אחריה בכל כחו היה מבערה לגמרי:
כתת נחש הנחושת. כדכתיב בדברי הימים לפי שהיו טועים אחריו:
גריר עצמות אביו. משום כפרה ולא קברו בדרגש ומטה נאה מפני קדוש השם שיתגנה ויוסרו הרשעים:
גנז טבלה של רפואות. שהיו צורות חקוקין על הטבלא מה שיעשה לצורה ההיא ויתרפא מחליו וזהו עון גדול:
קיצץ דלתות ההיכל. ושיגרם למלך אשור שוחד להציל ירושלים מידו:
ולא הודו לו. שהיה לו לבטוח בה' ואע"פ שעדיין לא הבטיחו וגנותי על העיר הזאת מ"מ מלכי אשור הבל וריק יעזורו:
וסתם מי גיחון עליון. כדכתיב למה יבואו מלכי אשור ומלכי מצרים וימצאו מים לשתות:
ולא הודו לו. שהיה לו לבטוח בה' שכבר נאמר לו וגנותי. על העיר הזאת להושיעה:
עיבר ניסן בניסן. לאחר שנכנם ניסן נמלך ועשאו אדר שני שנאמר כי לא יכלו לעשות הפסח וכו' כי רבים אשר לא הוטהרו עדיין מטומאות שהחזיקו בימי אחז אביו:
ולא הודו לו. שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים זה ניסן ואין אחר ניסן דמאחר שהגיע אותו חדש אין מזיזין אותו:
וחציין טמאים. היינו טמאי מתים:
כטמאין אצל טהורין. והוה להו חציין טמאין וחציין טהורין טהורין עושין בראשון והטמאין עושין את השני. ה"ג כטמאין אצל טהורין והטהורין עושין את הראשון וזבין נידחין לפסח שני דסובר יש תשלומין לפסח הבא בטומאה:
אין תשלומין לפסח הבא בטומאה. ואין הזבין עושין את השני אפילו טהרו ומתו מן הטהורים בין שחיטה לזריקה עד שהטמאים הרוב:
אחר מי את מהלך. אחר איזה רוב נלך אם אחר רוב שהיה בשעת שחיטה או אחר רוב דהשתא:
אין תימר וכו'. כלומר ונפקא מיניה א"ת אחר שחיטה אינן עושין בטומאה דהא אז היו רוב טהורין: