אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל

פרק ז · הלכה ד

הלכה ג

מתני' חמשה דברים. אין לך בציבור קרבן נאכל אלא אלו וקרבן ציבור דוחה את הטומאה ואשמועי' מתני' אע"ג דקרב בטומאה ואפוקי ציבור ידי חובתן אין נאכלין בטומאה:

זבחי שלמי ציבור. כבשי עצרת שאין שלמים אחרים לציבור:

ושעירי ר"ח. אע"ג דלא כתיב בהו במועדו כיון דכתיב אלה תעשו לה' במועדיכם ור"ח נמי איקרי מועד דחיין שבת:

הפסח שבא בטומאה. כגון רוב ציבור טמאין:

שלא בא מתחלתו אלא לאכילה. כשנצטווה עיקר פסח לאכילה נצטווה דכתיב לפי אכלו וכי שרי' רחמנא למיתי בטומאה מאיש נידחה ואין ציבור נידחין אדעתא למיכלא שריא:

גמ' ופריך וכל קרבנות ציבור אינן באין בטומאה. בתמי' הא כולן באין בטומאה ולמה תנן במתניתין חמשה באין בטומאה:

ומשני לא אתא. התנא לאשמועינן אלא אלו אע"פ שהן באין בטומאה אינן נאכלין בטומאה וכדפרישית במתני' ופריך בין כמ"ד לחם עיקר וכו'. דבפרק התכלת פליגי ר"ע ור"ש בן ננס ר"ע סובר דהלחם עיקר ור"ש סובר דכבשים עיקר ומ"מ לתרווייהו לא הוה עיקר אלא אחד מהן ולמה תנא חמשה:

ומשני תנייה חש לון. התנא חש לשני הסברות לר"ע ולבן ננס הלכך תני חמשה:

אית תניי תני. איכא דתני דכל קרבנות ציבור דדוחין שבת וטומאה מפסח למידין:

אית תניי תני. ואיכא דתני שבכל הקרבנות כתיב דדחי טומאה:

מה מועדו שנאמר בפסח דוחה טומאה. שנאמר איש איש כי יהיה טמא איש נדחה ואין ציבור נידחין וילפינן כולהו מיניה בגזרה שוה:

שנאמר בהם במועדו. משמע שלא יעבור זמנן ואפילו הן טמאין ואפילו הוא שבת:

אלה תעשו וגו'. בפרשת פנחס כתיב במוספין:

לעומר ולקרב עמו. ועשיתם ביום הניפכם וגומר:

ולשתי הלחם. ולכבשים הקריבים עמהן האמורים בת"כ ואינן אמורי' בפ' פנחס:

וכשהוא אומר. בשלהי האי פרשתא דשור או כשב וגו' וידבר משה וגו':

ופריך וכשם שהן באין בטומאה. נאמר נמי דנאכלין בטומאה:

ומשני גזירת הכתוב הוא. דאסור באכילה שנאמר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל:

ופריך יאמר אף בפסח כן. אף שבא בטומאה לא יהא נאכל בטומאה:

ומשני שנייא היא. שאני פסח שלא בא אלא לאכילה כשנצטוה מצות קרבן פסח לאכילה נצטוה דכתיב איש לפי אכלו:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה