אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל

פרק ו · הלכה ו

הלכה ה

מתני' שחטו. בשבת:

שלא לאוכליו. דפסח פסול הוא ונעלמה ממנו שבת או סבור שכשר:

שלא לאוכליו. לחולה ולזקן:

חייב. חטאת שלא ניתנה שבת לדחות אצל שחיטה זו:

לאוכליו ושלא לאוכליו וכו' פטור. דהא פסח כשר הוא כדאמרינן בפרק תמיד נשחט השוחט לפסולים ולכשרים כשר:

שחטו ונמצא בעל מום חייב. דשוגג הוא ולא אונס דהוה ליה לבקרו:

שמשכו הבעלים את ידם. ממנו קודם שחיטה ונימנו על אחר:

או שמתו או שנטמאו. דעכשיו לא ניתנה שבת לדחות אצלם:

פטור. דאנוס הוא דלא היה יודע שכך הוא ולא היה לו לבדוק על כך:

גמ' למי נצרכה. כלומר לא צריכה הא דתנן שחטו ונמצא בעל מום דחייב אלא לר' מאיר איצטריך דאף על גב דפוטר בטרוד בדבר מצוה מכל מקום בבעל מום שאין בעשייתו מצוה אינו טרוד בלבו מתי אפנה ואקריבנו שהרי בעל מום הוא וחייב:

כמה דר"ש בן לקיש אמר. לעיל דלרבי מאיר בעינן שיהא בעשייתו מצוה ולא מהני טרדה דמצוה לחוד לפוטרן:

אין תימר שנייא הוא. דלמא לעולם לרבי מאיר לא בעינן שיהא בעשייתו מצוה וגבי בעל מום מחייב רבי מאיר כיון שאין דרכו להתחלף והוה ליה לבקרו:

הרי עגל וכו'. קשיא הרי עגל שאין דרכו להתחלף בפסח שאינו בא אלא מן הכבשים או מן העזים ואפ"ה אר"א לעיל דפוטר ר"מ אפילו בעגל אלא ודאי הא דמחייב ר"מ בבעל מום היינו טעמו לפי שאין בעשייתו מצוה:

אין יסבור וכו'. אפי' אם נאמר דסובר ר"א כר' יוחנן דפוטר ר"מ אפי' בשאין בעשייתו מצוה אפ"ה מחייב ר"מ דבעל מום אין דרכו להתחלף בשום קדשים בעולם משא"כ בעגל איכא למימר שטעה וסבר דעגל כשר לפסח:

שכן נצרכה לחלל. הא דתנן במתני' שחטו ונמצא טרפה בסתר פטור שהרי היה צריך לחלל דמנא ידע שיש בו טרפות:

הא בגלוי. שיש בו טריפות ודאי חייב דהרי זה כבעל מום:

דר"ש היא. דסובר כיון שאין בעשייתו מצוה חייב אע"ג דטריד אבל לר"מ ראוי שיהי' פטור:

גופו קרב שלמי'. הוא עצמו קרב שלמי' וא"צ לרעו' עד שיסתאב ולהביא בדמיו שלמים:

שלמים כשירים. ומותרין לאכול כשהקריבו לשם שלמים וכדר"י בר חנינה:

שלמים פסולים. ופליג אדר"י ב"ח וסובר שצריך לרעות עד שיסתאב:

והא תנינן פטור. במתני' וקס"ד פטור וכשר:

פתרין ליה. תפרש למתני' פטור מחטאת ואפ"ה הזבח פסול:

אלא. פסח שאבד ונמצא אחר שכיפרו הבעלים בפסח אחר:

כל שאמרו בחטאת מתה. ומהם חטאת שכיפרו בעליה באחר וחטאת שמתו בעליה:

בפסח הוא עצמו קרב שלמים. ובמתני' דתנן פטור צריכין לפרש פטור וכשר:

דר' יהודה היא. דסובר אין שוחטין את הפסח על היחיד ומתני' נמי איירי שנשאר אחד על הפסח והשאר משכו ידיהם לכך פטור וכשר:

דתנינן תמן. לקמן פ"ח:

הן אשכחנא. היכן מצינו דפטור משתמע פטור וכשר דקשיא ליה הל"ל כשר וממילא ידעינן דפטור:

א"ל תנינן הכא פטור. לאשמועינן כר"י דלכתחילה אין לשוחטו על היחיד ותנינן תמן כשר מדפליגי ר"י ור"י באסור ולא פליגי בפסול וכשר ש"מ דלכ"ע כשר מיהת:

ועל כולם שמתו או שנטמאו או שמשכו הבעלים את ידם היה רבי ישמעאל בנו של ריב"ב אומר תעובר צורתו שימתינו לו עד שיעובר ממנו צורת בשר דכיון דאין פסולו חמור לא שרפינן קדשים בבזיון הלכך ממתינין עד למחר שיש בו פסול בגופו שנעשה נותר ואז שרפינן ליה:

ניחא שמתו וכו'. כלומר הניחא שמתו או שנטמאו שאין פיסולו בגופו אלא שמשכו הבעלים את ידם:

מה אנו קיימין. במאי עסקינן:

אם בחיים. שמשכו הבעלי' את ידם כשהי' הפסח בחיים:

ה"ג פסול מכשיר. פסול הגוף הוא בלומר בתמיה וכי פסול מכשיר דהיינו פסול בעלים הוא הא פסול בגופו הוא שלא הית' השחיט' כראוי וכל שפסולו בגופו ישרף מיד:

אם לאחר שחיטה. ומשכו ידיהם קשיא וכי יש משיכה לאחר שחיטה הא קי"ל נמנין ומושכין את ידיהם עד שישחוט אבל לא לאחר שחיטה ומשני כיון שיש לו רשות למשוך וכו' לעולם שמשכו בחיי' ודקשיא פסול בגופו הוא שאני הכא כיון שרשאי למשוך הימנו קודם שחיטה פסול בבעלים וטעון עיבור צורה:

הדרן עלך פרק אלו דברים

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה