קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק ה · הלכה י
מתני' אימוריו. חלבים הקרבים ע"ג המזבח:
במגיס. בקערה:
וישבה לה בהר הבית. בשבת קאמר שלא היו יכולין להוליך פסחיהן לבתיהן:
בחיל. בין הסורג לחומת עזרת נשים בתחילת עליית הבית:
חשיכה יצאו וצלו פסחיהן. שאין צליית הפסח דוחה את השבת:
גמ' ה"ג כתיב ויז ממנו. גבי מילואים כתיב ודרשינן ממנו מכולו ולא מקצתו ובלבד מזבח שלם הלכך לא קרעו עד לאחר שהזה ממנו דם ע"ג המזבח:
כתיב. בשלמים בפ' ראשונה והקטירו אותו ובשניי' והקטירו ובשלישית והקטירם:
והקטירו אותו. ללמד דוקא כשהקרבן כשר מקטירין האימורין אבל לא כשהוא פסול:
הקטירו. משמע לבדו שלא יערב חלבים של קרבן זה בשל חבירו:
ופריך הכא את אומר. מוהקטירו ממעטין שלא להקריבן מעורבבין והדר דרשת מוהקטירם שמותר להקטירן כאחת:
ומשני כאן. שאסור להקריבן מעורבב במגיס:
וכאן. שמותר להקטירן כאחת היינו על גבי המזבח:
לא כן תני וכו'. אהא דתנן בסוטה פ"ז והמלך עומד בעזרה ומקבל הס"ת וקורא יושב קשיא לי' והא אין ישיבה בעזרה שנאמר לעמוד לשרת העומדים שם לפני ה' צריכין לעמוד:
אלא למלכי בית דוד. שמצינו בהן ישיבה שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי וגו':
אפילו למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה. והכא תנן וקורא יושב:
תיפתר. הא דתני וקורא יושב לאו יושב ממש אלא שסמך עצמו לכותל:
ופריך לרבי שמעון בן לקיש והא כתיב ויבא וכו' וישב לפני ה':
ומשני ויישב עצמו לתפלה. שהיה מיישב ומכוין דעתו לתפלה:
והשלישית במקומה. ול"ג עמדה במתני' וקס"ד דומיא דרישא במקומה ישבה והיינו בעזרה וקשיא ליה הא אין ישיבה בעזרה:
מה אתינן מיתני. וכי תנינן במתני' במקומה ישבה והא סתמא תנן במקומה ונוכל לפרש במקומה עמדה:
הדרן עלך פרק תמיד נשחט