אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל

פרק ה · הלכה ז

הלכה ו

מתני' קראו את ההלל. כל השלש כתות:

אם גמרו שנו. כשהיו מתחילין לשחוט היו מתחילין לקרות ואם רבו הפסחים ומשך זמן שחיטתן עד שגמרו ועדיין רבים לשחוט חוזרים וקורים שנייא:

ואם שנו ועדיין לא גמרה שחיטת פסחים אותו הכת חוזרין וקורין שלישית וכן בת שנייה ושלישית:

אע"פ שלא אירע מעולם. ששילשו שהכהנים היו רבים וזריזין:

לא הגיעו לאהבתי. אפי' פעם ראשון:

גמ' תמן תנינן. בפ"ג דתענית אם גזרו תענית על הגשמים וירדו גשמים קודם חצות אוכלים ושותים ובין הערבים קורין הלל הגדול ומקשה איזהו הלל הגדול:

הודו לאלקי האלקים. מפני שכתב בו נותן לחם לכל בשר:

ובלבד. שיתחילו מזמור העומדים בבית ה' בחצרות וגו' שהוא מזמור שלפני יהודו וגו':

ופריך למה. יאמר אלו שני פרשיות דוקא:

מפני שירידת גשמים כלולה בהן. שנזכר בהן ירידת גשמים כדמסיק בסמוך:

ניחא דכתיב. במזמור העומדים וגו' מעלה נשיאים מקצה הארץ:

וכר"ח מה. כלומר אלא לר"ח דאמר שלא אמרו אלא מזמור הודו מה שייך מזמור זה לירידת גשמים:

ומשני. בגין דכתיב בו נותן לחם לכל בשר. שהוא תכלית ירידת הגשמים:

הדא דידן. הלל הגדול הנזכר במשנתינו הוא ההלל שאנו קורין ביום טוב. ובר"ח ופליגי אר"י ור"ח:

בר קפרא כדעתיה. אזיל לשיטתו:

זו היא הלל הגדולה. ואהבתי הלל דידן הוא:

בר אבייה. כך שמו:

בובר. לפני התיבה להתפלל בתענית לאחר ירידת הגשמים:

אמר. להציבור ענו אחרי מה שאני אומר:

הדא אמרה. זאת אומרת שאין זה ההלל שאנו אומרים בכל ר"ת וי"ט דא"כ מה היה צריך לומר לציבור שיענו אחריו הלא כולם רגילים בו אלא ודאי הודו לאלקי האלקים היה אומר ולא היו רגילים בו:

א"ר מנא. לעולם הא דידן ודקאמר להם ענו אחרי מפני שהיה נס גדול לפיכך אמר להם ענו אחרי כדי שיאמרו קול אחד א"נ עם רב היו שם והיו בהם עמי הארץ ולא ידעו אפי' בהלל דידן:

תני. כת שלישית היתה נקראת כת עצילים מפני שנתעצלה להיות אחרונה:

שמצותו לכן. דהא לא סגי בלאו הכי דמצוה בג' כיתות ואפ"ה בעי לזרוזי ולהיות מן. הראשונה ק"ו שלא להתעצל במצוה שלא לעשותה:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה