אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל

פרק ה · הלכה ג

הלכה ב

מתני' לאוכליו ושלא לאוכליו כשר. דמקצת אוכלין לא פסלי:

ממרס בדמו שלא יקרוש כדי שיהא ראוי לזריקה:

ואם נזרק קודם לתמיד כשר. ואע"ג דאמרינן לעיל יאוחר דבר שנא' בו כבוא השמש ובין הערבים למצוה אבל לא מיפסיל בהכי:

גמ' איש לפי אכלו. הראוי לאכול פרט לחולה ולזקן ולערל ואפילו הן מנויין:

סורסי. ארמי ועל שם שנקרא ארם סוריא קורא לשונם סורסי כמו ל' יוני או פרסי:

כוס. שחוט למימרא דבשעת שחיטה צריך להתכוין לאוכליו:

שאינן יכולין לאכול כזית. קס"ד שאם אחד מבני חבורה חולה או זקן שאינו יכול לאכול כזית פוסל:

ופריך הדא אמרה. שמע מינה שהקטן שנמנה על הפסח ואינו יכול לאכול כזית פוסל כי היכא דחולה פוסל:

הדא אמרה היה נתון וכו'. ושמע מינה אם שחטו על מי שהוא בדרך רחוקה פסול כיון שאינו יכול לאכול כזית:

הדא אמרה. ושמע מינה סיועא לדרומיים:

אימורין שאבדו. אם חישב עליהן מחשבת פסול הזבח פסול והני שאין יכולין לאכול כזית כמי שאינן הן ואפי' הכי אם חישב עליהן פוסלין:

שחטו שתאכל ממנו חצי חבורה פסול. דהא הכא נשתיירו הבריאים שיכולין לאכול כזית אפ"ה החולין פוסלין הזבח:

תיפתר שהיו כולן חולין. הוא דפסול אבל אם יש בבני חבורה בריאים שיכולין לאכול כזית מפסח כשר:

א"ל ניתני לשם בני חבורה פסולין. ולמה תני לשם חולה או זקן וכו' דמשמע אפילו חולה א' ביניהם פוסל על כולן:

אמר ליה. הא קמ"ל אפילו היו בבני חבורה כשירים ופסולים אלא שהוא שחטו לשם הפסולין פסול:

מתניתא. הא דתנן במתני' שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו דכשר לא ששחטו לשם שניהם אלא בשחטו לאוכליו לחוד לזרוק דמו לאוכליו ושלא לאוכליו וקמ"ל דאין מחשבת אוכלין בזריקה:

ה"ג אבל אם שחטו משעה הראשונה לאוכליו ושלא לאוכליו פסול:

אלפן אגדה. למדני אגדה והם מדרשי' וטעמי הכתובים:

ומעוטי תורה. שאינן עוסקים בתורה כראוי ויש לחוש שיוציאו טעמי המקראות לענייני' זרים או ילעיגו עליהן ח"ו:

נהרדעאי. מבבל:

מה בין לשמו ושלא לשמו וכו'. מ"ש השוחט לשמו ושלא לשמו דפסול והשוחט לאוכליו ושלא לאוכליו דכשר:

פסולו מגופו. מחשבת פסולו בגופו של קרבן אבל מחשבת אוכליו פסול דבר אחר הוא:

אין את יכול לבור. מה חלק לשמו ומה חלק שלא לשמו אבל אוכליו אפשר לברר חלק אוכלים לצד זה וחלק חולה וזקן בצד אחר:

נוהג בכל הקדשים. דלכתחילה צריך לשחטן לשמן:

את שמע תרתי. שמעינן דליתא לתרי חלוקים שחילק ר' יונתן:

הרי פסולו מחמת אחרים ואת יכול לברר פסולו. דהא פסולו מחמת אוכליו הוא:

ואת אמר הכין. בתמיה איך אמרת שזהו מה שחלוק לשמו ושלא לשמו מן אוכליו ושלא לאוכליו. אלא כן הוא החילוק הנכון מה שאמרת לשמו ושלא לשמו נוהג בכל הקדשים וכו':

אית לך חורי. יש לך עוד חילוק אחר:

אינו נוהג אלא בשחיטה. דכתיב איש לפי אכלו תכוסו:

לאוכליו כזיתין. חישב שיאכלו הראויין לאכילה כל אחד כזית וכן חישב על שלא לאוכליו ודאי כשר:

הכי גרסינן ושלא לאוכליו כחצי זיתין כ"ש דכשר:

לאוכליו כחצי זיתין ושלא לאוכליו כחצי זיתין מהו:

מה אנן קיימין. במאי עסקינן דקמיבעיא להו דמילתא פשיטא דכשר ממה נפשך אם מהני המחשבה לכשר ומהני נמי לפסול הרי הוא לאוכליו ושלא לאוכליו ואם לא מהני המחשבה לכשר לפסול נמי לא מהני והוה ליה כשוחט סתם דכשר ל"א מיבעיא ליה אם לא הוה מחשבת חצי זית מחשבה מי אמרינן דה"ל כחוש' שלא לאוכלין או לא:

מתניתא אמרה כן. ממתניתן מוכח שהמחשבה לכושר ולא לפסול:

דתנינן תמן. בזבחים פרק שני:

לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית. שניה' חוץ לזמנו או חוץ למקומו כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין דהכא ליכא שיעור' והכא ליכא שיעורא ש"מ דשני פסולים אין מצטרפין ל"א אכילה והקטרה הוא דאין מצטרפין הא לאכול ולאכול דומיא דלאכול ולהקטיר והיכי דמי בשני בני אדם מצטרפין הכא נמי שתי חצאי זיתים של אוכלין מצטרפין:

שחטו. לפסח על חצי חבורתו המנוים עליו:

שתתכפר. כלומר שיהיו יוצאין בו משום פסח:

נעשה כמתפיש וכו'. נעשה כתולה כפרת חצי חבורה שכיוון עליה בחצי חבורה שלא כיוון עליה וכיון שחצי שלא כיוון עליה לא נתכפרו בקרבן אף אלו שכיוון עליהן אין יוצאין בו:

במחזרה תניינא. כשחזר רבי יוסי על תלמודו בפעם שנית:

חזר בו רבי יוסי. ואמר שהוא פסול וכדר' יונה:

לא כן. לימדתני שהוא כשר:

א"ל. רבי יוסי הא קבוע בך גירסתך כמסמר. של ברזל הקבוע בכותל אמת שכך אמרתי מיהו השתא הדרני בי:

ה"ג שחטו קודם לחצות פסול. לאחר חצות מיד כשר. דזמן בין הערבים מתחיל מיד לאחר חצות אלא שאיחרו חכמים זמנו חצי שעה שאי אפשר לכוין כל כך:

לא יואחר התמיד. לא יקריב תמיד ביום ההוא:

תלמוד לומר תעשה. ואת הכבש השני תעשה דקרא יתירא הוא אלא לרבות דלעולם תעשה התמיד אפילו נשחט הפסח מקודם:

מתניתא אמרה. מברייתא זו שמעינן דפסח בשר אם נשחט קודם התמיד:

אין תימר פסול. דא"ת שהפסח פסול א"כ ל"ל קרא שמקריבין התמיד אחריו פשיטא דהפסח כמי שלא הקריבו מעולם הוא שהרי פסול הוא אלא ודאי דהפסח כשר:

ופריך תמן אמר. בברייתא שמביא לעיל בפרקין:

דם התמיד ואיבריו קודמין לפסח והכא אתה אומר שאם נזרק הדם כשר ל"א לעיל אמרינן דאיברי התמיד קודמין לפסח והכא תנן ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו עד שיזרוק דם התמיד ואלו הקרבת איבריו לא קתני ופי' זה נראה עיקר:

כאן בחי. כל זמן שהפסח עומד חי מקריבין תחלה איברי התמיד:

כאן בשחוט. שכבר נשחט הפסח אין ממתינין בזריקת דמו רק עד אחר זריקת דם התמיד וזהו כפירוש השני:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה