קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ז
מתני' ההולך. בי"ט:
אם יכול. שיש שהות ביום:
להציל מן העכו"ם. את ישראל הנרדפים:
יבטל בלבו. ולא יחזור ואפילו יש שהות דמדאורייתא סגי בביטול בעלמא אפילו לחמץ ידוע אם רוצה לשרפו אח"כ:
לשבות שביתת הרשות. שהלך לשמות בפסח בבית אוהבו וקרובו:
גמ' בוא וראה מה גדול הוא השלום. כלומר איך השלום הוא דבר גדול שהרי מדמה לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו לשחיטת פסחו ולמילת בנו שבשניהם איכא חיוב כרת בהעברתן וקסבר דאכילת סעודת אירוסין בבית חמיו אינו אלא משום איקרובי דעתיה דארוס וארוסתו וקרוביה א"נ לכך אינו חוזר שלא יקצוף עליו חמיו:
מילת בנו ושחיטת פסחו מי קודם. מי אמרינן דפסח קודם דתדיר דנוהג בכל שנה ומילה אינה אלא פעם אחת כל ימי חייו או דלמא מילה קודם דנכרתו עליה י"ג בריתות:
אפי' יכול לחזור ולבער. אהא דתנן במתני' ההולך להציל מן הנהר וכו' יבטל בלבו היינו דלא יחזור אע"פ שלדעתו לא יעבור זמן ההצלה אם ילך תחלה לבער קמ"ל דאסור לחזור ולבער אפי' יש פנאי להצלתו:
אפילו יכול לילך וכו'. והא דתנן במתני' ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד אפילו יש פנאי לבער אחר שיקנה שביתה אפילו הכי צריך שילך תחלה לביתו ולבער:
ופריך שאין שביתת הרשות וכו'. הלא אין שביתה לדבר הרשות אלא לקבל פני רבו א"כ למה קראו התנא שביתת הרשות:
ומשני כך שנה רבי המעשה קודם לתלמוד. הלכך שנה כאן דביעור חמץ קודם להקבלת פני רבו:
אריס. שם אדם:
התלמוד קודם למעשה. ודלא כרבי:
יזכי בטבריא. שילמוד תורה בטבריא:
אתון ואמרון ליה. באו ואמרו לו לרבי אבהו שר"ח בנו עוסק בג"ח בטבריא שלח לומר ליה לר"ח בריה דרבי אבהו המבלי אין קברים בקסרין שהיית יכול לישב במקומך ולעסוק בג"ת ולמה שלחתיך לטבריא אם לא לעסוק בתורה:
בשיש שם מי שיעשה. ההיא הוא דפטור:
אבל אין מי שיעשה. ודאי המעשה קודם שלא יתבטל:
דלמא ר"ח וכו' מעשה שר"ח ור"י ור"א נתאחרו לבא אצל ר"א לבית המדרש:
א"ל. היכן הייתם אמרו ליה לגמול חסר:
אמר לון. ולא היה שם איניש אחרינא בהדיה שיעשה המעשה ולא תצטרכו לבטל מלימוד:
א"ל מגור היה. גר היה בארץ נכרייה ולא היה לו קרובים שיתעסקו בו: