קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ו
מתני' מבערין את הכל. בין חולין בין תרומה חוץ מכדי אכילתו לשבת:
תרומה מלפני השבת. שאינו יכול להאכילה לא לזרים ולא לבהמת זרים ולשהותה אי אפשר אבל חולין אין צריך לבער אלא בזמן שיכול למצוא להן אוכלין הרבה:
גמ' אתיא דר"מ. דאמר במתני' מבערין את הכל מלפני השבת:
כר"א. לעיל דאמר לא תקרא לה שם עד שתיאפה:
וריבה מן דרבי אליעזר. ומחמיר יותר ממנו:
דרבי אליעזר וכו'. דאלו ר"א מחמיר במקום שיבא בודאי לידי בל יראה ובל ימנא ור' מאיר מחמיר אפי' בספק שהרי אפשר שימצאו לה אוכלין ולא יעשה איסור כלל:
אתיא דרבנן. דמתניתין דאמרי בזמנן כר"י דאמר לעיל לר"א דאין שורפין קדשים ביום טוב:
ורובה מר"י ומחמירין יותר מר"י:
אפי' בחול בערב שבת אין שורפין קדשים שאפשר שיאכלם:
על הטהורה. שאסור לשרפה בי"ג כשחל ארבעה עשר בשבת:
כלום אתם אומרים בטהורה שלא תישרף. טעמא מאי הרי כבר בקשו להם אוכלין ולא מצאו ובשבת א"א לאורח לבוא אלא ודאי שאני אומר וכו':
ה"ג שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים. וה"פ היום ע"ש ולמחר ערב יום טוב וטעמו של דבר מפני הטורח שיש להן לעסוק בסעודת שבת ויטרדו בו:
כמה דר"ג אמר מה שני בין חולין לתרומה. כלומר דר"ג סובר דיש לחלק בין זמן תרומה לחולין דחולין נאכלין כל ד' ותרומה כל חמש שאין אוכלין מצויין כל כך לתרומה:
כמה דתימר וכו'. כלומר כי היכא דקאמרת לעיל בפ"ק (דף ד) הלכה כר' גמליאל השתא דר"ג וראב"צ בחדא שיטתא קיימא נאמר נמי דהלכה כראב"צ: