קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ד
מתני' שלש נשים לשות כאחת. כל אחת מלא התנור ואין כאן תימוץ אף ע"פ שהאחת ממתנת עד שיאפו השתים:
וחכ"א. אין להקל כ"כ שיהו לשות כולן כא' אלא ג' נשים עוסקות כל אחת בבצק שלה:
אחת לשה. האחרונה לשה כשחבירתה האמצעית מקטפת והשלישית שלשה תחלה אופה:
לא כל הנשים שוות. יש עצלניות ומחמיצות אם ישהו כל כך ויש תנור שאינו חם מהר ויש עצים שאינן נבערים מהר:
זה הכלל תפח. הבצק בידה שהיא רואה שרוצה לתפוח:
תלטוש. ידיה במים צוננין ותקטפנה ותצטנן:
גמ' תני הראשונה. שוהה הבצק שלה כדי שתסיק התנור פעם אחת:
והשניי'. שוהה בצק שלה כדי היסק דידה והיסק דחברתה ואפיי' דידה:
אם עשתה. הראשונה ככר ראשון בתנור והתחילה ללוש ככר שני נמצא שצריכה להמתין כדי ג' אפיות וכדי ג' הסיקין דשנייה ודשלישית והסיק דידה לצורך הככר האחרון:
תני גמרה לישתה. אדרבנן קאי גמרה זה האחרונה לישתה והשנייה קטיפתה דהיינו עריכתה והראשונה גמרה היסיקה אח"כ מתחלת הראשונה לאפות נמצא הראשונה שוהה בצק שלה כדי היסיקה וכו':
עשאה הראשונה. ככר הראשון לתוך התנור ואח"כ בככר השני זה הככר האחרון שוהה כדי שני היסיקות וב' אפיות:
תני ר' הושעי'. לדברי חכמים כשהראשונ' מתחלת לאפות באה אחרת ולשה תחתיהן שהרי אינו שוהה יותר מן האחרונה שלשה:
בחיטין שלשת קבין. שיעור עיסה של חיטין ללוש בפסח שלשה קבין ולא יותר שאינו יכול להשמ' מידי חימוץ:
ובשעורין שלשה קבין. שהשעורין קרובין להחמיץ יותר מחיטים:
בשיש בהן שמנונית. שהן חיטין טובים:
דאינון חטים. כלומר שהם חסרים וגרועים מלשון אני ובני שלמה חטאים:
דאינון רטישין. שהן כתותין ונטושין וקרובין להחמיץ ל"א שהוסרו קליפתן בכתיתה תחלה קודם שנטחנו וקמחן מנופ' ביותר: