אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל

פרק ג · הלכה ג

הלכה ב

מתני' חלה בטומאה. שנטמא' העיס' ושוב אין חלה הניטלת ממנה ראוייה לאכילת כהן כיצד מפרישין אותה בי"ט של פסח הרי אין יכול לאפותה בפסח מאחר שאינה ראוייה לאכילה ולשהותה ולשורפה בערב אי אפשר שלא תחמיץ ולשרפה או להאכיל לכלבים אי אפשר שאין שורפין קדשים בי"ט:

רבי אליעזר אומר לא יקרא לה שם. חלה עד שתאפה תחלה ובגמרא מפרש כיצד הוא עושה:

לא זהו חמץ שמוזהרין עליו. דלאו דידיה הוא לאחר שקרא עליה שם וקרא כתיב לך וזה אינו שלך ולא של חביר' דאכתי לא מטא ליד כהן:

גמ' מתניתא. הא דפליגי תנאי במתני' בשנטמאת העיסה לאחר גלגולה. שכבר נתחייבה העיסה בחלה:

אבל אם נטמאת. העיסה קודם שנתגלגלה:

יעשה העיסה קב קב. ולא מתחייב בחלה שלעולם אינו מתחייב בחלה אא"כ יהא בעיסה בשעת הגלגול חמשת רבעי' קמח:

בלשה ביום טוב. ולא איירי מתני' אלא בעיסה שנילושה בי"ט אבל בעיסה שנילושה מעי"ט אסור אפי' לטלטל העיסה דמוקצה הוא כ"ש שלא ליטול החלה ממנו בי"ט:

כהדא דתני. כהדא דתניא:

ופריך עירס לא אמר. בברייתא:

אלא לש. פי' בשלשה לגמרי שאין חסר שום דבר והיה יכול להפריש חלה מעי"ט לכך אינו מפריש חלה בי"ט:

הא עירס לא. גלגול לבד שלא עשה רק תערובות מים ומלח וקמח ולא נילושה בטוב אז מפריש שפיר חלה בי"ט מ"ט הא תנן כיון שהיא נותנת המים מגבהת חלתה:

תיפת' בעיסה טמאה שאינו מפרי' חלתה אלא בסוף. כשיגמור יכל תיקון העיסה:

בדין הי' שאף בטהורה אל יפריש החלה אלא בסוף. משנעשית עיסה גמורה ומפני מה אמרו יפריש מיד משנותנת המים:

תקנה תקנו וכו' שלא תטמא העיסה. שמא יארע שום אונס טומאה בעיסה לכך מהרו להפריש חלה בטהרה:

מתניתא. בריית' דתני לשה מערב יום טוב וכו' אסור לטלטלה דוקא ביום טוב של פסח איירי שהי' לו להפרישו ולשרפו קודם פסח דהשתא צריך לחלל יום טוב בחנם באפייתו כר"א:

הא בעצרת ובחג מותר. לטלטלה דמה בכך יפריש החלה ויניחנה:

על שם כל מלאכה לא יעשה בהם. והפרשת חלה נראה כמתקן כלי:

ופריך מה בינה. מאי איכא בין הפרשת חלה לקניבת ירק דשרי ביום טוב אף על גב דמיתקן הירק בכך:

קניבת ירק. היינו לנתק העלין מן הקלחין כדי להשוותם שיהיו מוכנים לחתכן:

ומשני זו ראויה לאכילה. הירק של תרומה ראוי לאכילה ולאכילה כל המלאכות מותרו' כדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וגו':

זו החלה אינה ראויה לאכילה. כיון שהעיסה טמאה לכך אסור לטלטלה ל"א בטהורה איירי וה"פ זו הירק ראוי לאכילה בלא קניבה אבל העיסה בלא חלה אינה ראויה לאכילה ומיחזי כמתקן:

רבנין דקיסרין בעיין. הקשו מאי איכא בין הפרשת חלה מעיסה לבורר קטנית ביום טוב שא"א לאכלן בלא בירור וזהו כפי' השני שכתבתי:

כיצד יעשה בהפרשת' ביום טוב לר' אליעזר:

מערים וכו' דכל חדא וחדא חזיא לי' וכדפרישית במתני' וכשהוא רודה. הפת מן התנור אומר זו שהוצאתי איני רוצה לאכול אלא ליישן שאיננה יפה כל כך:

ומשייר אחת. בתנור לחלה:

לא נמצאת במה שמשייר אחת כשורף קדשים בי"ט שהרי היא נשרפת בתנור:

מאיליהן הן נשרפין. ואיהו לאו מידי קעביד:

ה"ג א"ל ר"א לא נמצאתה עובר על בל יראה במה שהוא מניחתה להחמיץ:

א"ל מוטב לעבור על מצות ל"ת שלא באת לפניו. שלא עשית מעשה בידים משא"כ שריפת החלה שע"י נתינתו לתוך התנור נעשה:

אתיין אילין פלוגתא. דר"א ור"י דמתני' כהאי דפליגי התם:

דתנינן תמן. פ' כל הזבחים הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין במתנה אחת ינתנו במתן אחת מתן ד' במתן ארבע ינתנו מתן ארבע מתן ארבע במתן אחת ר' אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע רבי יהודה אומר ינתנו מתן אחת. וה"פ הניתנין במתנה אחת כגון דם בכור שנתערב בדם מעשר ששניהם ניתנין במתנה אחת ינתנו במתנה אחת מתן ד' במתן ד' כגון דם חטאת זו שנתערב בדם חטאת אחר ינתנו ד' מתנות ועולה לזו ולזו מתן ד' במתן אחת רא"א ינתנו מתן ד' דקסבר קום עשה מצוה עדיף אע"ג דבהאי מצוה איכא צד עבירה דקעבר אבל תוסיף אבכור אתי עשה דחטאת דכתיב ונתן על קרנות ודחי לבל תוסיף דבכור ורי"א ינתנו במתן אחת כיון דקיי"ל הניתנין על המזבח החיצון שנתנו במתנה אחת כיפר הכא דלא אפשר סמכינן עליה לכתחילה ולא עברינן אבל תוסף ואי משום בל תגרע דחטאת כדקאמר טעמא מוטב שיעקר בל תגרע מאליו שהוא יושב ואינו עוקר הלאו בידים מלעבור על בל תוסיף שהוא עוקרו בידים:

ה"ג ועוד א"ל ר"י מוטב לעבור על בל תגרע שאינו עושה מעשה בידים ולא יעבור על בל תוסיף שעושה מעשה:

ופריך על דעתיה דר' אליעזר. למה משיירה בתנור יקרא לה שם וירדנה לאחר שנאפית ונמצא שאינו שורף קדשים:

ומשני אסורה לטלטל וירדנה. בתמיה לאחר קריאת השם שאסורה לטלטל איך ירדנה:

ה"ג וירדנה ויקרא לה שם. וה"פ דפריך וירדנה תחלה ואח"כ יקרא לה שם:

ומשני שמא ישכח ויאכל. כיון שזו מצה כאחרת גזרינן שמא ישכח שזו היא חלה ויאכלנה כיון שצריך שתהי' מונחת לפניו כל היום שהרי אסור לטלטלה ל"א שמא ישכח מלקרוא לה שם ויאכל בלא חלה והראשון נראה:

ופריך וירדנה ויקרא לה שם. ודקשיא לך שמא ישכח ויאכל הא אפשר שיסלקנה לקרן זוית שיטלטל עם החלה מצה אחר' כהא דתנן גבי תרומה טמאה:

דתנינן תמן. בפרק נוטל:

ומשני ולא דמיא. בשלמא התם אי אפשר לו לטלטל הטהורה בלא הטמאה אבל הכא מטלטל החולין שאינו צריך לטלטל בשביל טלטול הטמאה זה ודאי אסור:

חברייא בעיי. בני הישיבה הקשו וירדנה ויזרקנה לאשפה ויקרא לה שם דהשתא ליכא למגזר שמא יאכלנה דכשמונחת באשפה מאיסה היא:

ומשני ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו. בתמיה דכיון שזרקה לאשפה הרי היא הפקר ואינו יכול להקדישה:

ופריך ויקדישנה תחילה בעמדו על האשפה ואח"כ יזרקנה מידו:

ומשני וכי יש אדם מפקיר דבר שאינו שלו. בתמיה שהרי אינו שלו לאחר שקרא עליה שם חלה אלא של כהן הוא להסיקו תחת תבשילו ואיך יכול להפקירו ולזרקו על האשפה:

ר"י. פריך ויפרידנה לפירורין קטנים וישליכנ' בתוך הבית דליכא למיחש שמא יאכל ואח"כ יקדישנה:

תמן אמר רבי ירמיה וכו'. סתמא דש"ס פריך אר"י מאי קשיא ליה הא איהו דאמר לעיל שני חציי זיתים בתוך הבית אין מצטרפין ואיך נצרף כל מה שבבית לקרוא עליו שם חלה:

והכא הוא אומר הכין. וקשיא דידי' אדידי':

ומשני א"ר יוסה עד שהוא באויר הבית ולא נפל לארץ יקרא לה שם ואז מצטרפין:

ופריך אויר הבית מצרף אין קרקע הבית מצרף לחמץ. בתמי' מאי שנא הלכך אין לה תקנה כי אם שיניחנה בתוך התנור:

אותו ואת בנו. שאסור לשחוט שניהם היום:

אע"פ שחישב. אח"כ שלא לשחוט אפילו אחד משניהם מותר:

תמן. גבי אותו ואת בנו אוסר ר"א להערים והכא גבי חלה מתיר להערים כדאמרינן לעיל:

ומשני הכא. מתיר להערים שלא יעבור על בל יראה וב"י אם יניחנ' כך אבל התם גבי או"ב מה איסורא איכא אם מניח אחד מהן בבור שהרי יכול לעשות לו פרנסה במקומו:

א"ר אידי כאן. באותו ואת בנו אינו אלא שבות שנושא בעלי חיים שהוא מוקצה:

וכאן חיוב חטאת. לאו דוקא חיוב חטאת אלא חיוב מיתה אם אינו מפריש החלה וחייש ר' יהושע אם לא יפרישנ' מיד שמא ישכח ויאכל בלא חלה א"כ אם אופה בי"ט איכא איסור מלקו'. אר"י בר' בון. ל"ק דר"י אדר"י דהתם גבי או"ב מתיר ר"י להערים כדי לחוס על ממונם של ישראל שלא ימות השני בבור:

הכא. גבי חלה מה הפסידא אית לי':

ר"י ור' יאשי'. חד אמר כר' אידי וחד אמר כר"י בר' בון:

דרש ר' ברכי'. דהלכת' כבן בתירא דמתני' מתניתא אמרה כן. מסיפא דמתניתין מוכח כן דהלכתא כוותי' דתנן תפח תלטוש בצונן משמע דצונן מהני שלא יחמיץ:

מיליהון דרבנן. דברי רבי חזקיה בשם ר' לעזר פליגי על ר' ברכיה:

כל מקום ששנה ר' וכו' הלכה כסתם. אבל כאן מחלוקות ומחלוקות הוא דהא בסיפא נמי דברי ר"ע הם ואע"ג דקיי"ל הלכה כר"ע מחביריו דוקא מחביריו אבל לא מרבותיו והכא ר"א ור"י רבותיו פליגי עליה. ל"א סתמא דש"ס פריך אר' ברכיה ל"ל למדרש כבן בתירא פשיטא דהלכתא כוותי' כדתנן במתני' תפח תלטוש בצונן ומשני דמיליהון דרבנן פליגין על זה דסברי דמסיפא ליכא להוכיח דהלכתא כבן בתירא כיון דלאו סתמא הוא והראשון נראה:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה