קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ה
מתני' אלו ירקות וכו' בחזרת ובעולשין. כולהו מפרש בגמרא:
כבושין. בחומץ:
שלוקין. מבושלין הרבה עד שנימוחין:
מבושלין. כדרך בישול:
ומצטרפין לכזית. לצאת ידי חובת מרו' ולא אמרינן טעמיה מרירותה דחד מבטל דחבריה:
ובדמאי. אבל לא בטבל גמור דאף על גב דמעשה ירק דרבנן משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה:
גמ' חסין. ליטוג"א:
טרוקסימון. הינדיגא שקורין קרישפול"ה:
גנגידין. מרובי"א:
יסי חלי. סיב הגדל סביב הדקל:
פניו מכסיפין. אינו ירוק מאד ככרתן:
ויש לו שרף. כשסוחטין אותו במקום חיתוכו יוצא ממנו שרף לבן כחלב כל אלו סימני מרור הן:
התיבון הרי. יש מין חזרת שהוא מתוק ואיך אמרת שהוא מר:
ומשני הרי אינו קרוי יאות המון חזרת בסתם אלא חזרת מתוק ואנן בעינן מרור שאין לו שם לווי:
כל עצמן אין הדבר תלוי אלא בחזרת. הא דבעינן מרור היינו משום דדמיא לחזרת אבל עיקר המצוה היא בחזרת:
מה חזרת תחלתה. כשהוא רך הוא מתוק:
וסופה מר. כשהוא מתקשה הוא מר וי"מ הקלח שלו מתקשה כעץ:
אר"ח מ"ד כמושין. כלו' תנא דמתני' דתני דיוצאין בכמושין איירי בקלח דמתוך שהוא עב אינו מתייבש ואינו מפסיד טעמו:
מ"ד אבל לא כמושין. שאין יוצאין בכמושין היינו בעלין כמושין שהן כעפר בעלמא:
זית כבוש במים ומלח וה"ה שלוק דמליח הרי הוא כרותח:
מברך עליו בורא פרי העץ. דאף ע"ג דשלקים במלתייהו קיימי:
ירק שלוק אומר עליו שנ"ב. דכיון דנתבשל אזדא לי' מילתא קמייתא:
אם בעינן הם. אס"ד דשלקות במלתייהו קאי וכאלו הם בעין למה אינו יוצא בהם ידי תובתו בפסח:
אמר ר' זעירה מאן ידע. שמועותיו של ר' יוחנן יותר בבירור:
ר"ח בר בא או רבי בנימין בר יפת. ודאי דר"ח הוא דידע שפיר דדייק וגמיר מר"י רבו א"כ מה ענין להזכיר מחלוקתו של ר' בנימן בר יפת בבהמ"ד הלא אינו כדאי לחלוק עליו:
ועוד. ראיה לדברי ר"ח:
מן מה וכו'. מהא שאנו רואים רבנן שנכנסו לסעודה ולוקחין תורמסין ומברכין עליהן בפה"א:
ותורמסין לא שלוקין הן. בתמיה הא אינן ראויין לאכילה אלא א"כ שלקו להו ז' פעמים שמעינן אף ע"ג דשלקי להו במלתייהו קיימי:
לברייתה. כמו סעודת הבראה:
תורמסין. מין קטניות עגול כמין עדשה ורחב כמעה קטנה ומר מאוד עד ששולקין אותו שבע פעמים ונעשה מתוק וטוב עד שנאכל למטעמי' בקינוח סעודה:
ה"ג אין תימר מתניתין שנייא היא שאמרה תורה מרורים כיון ששלקן בטלה מרירתן. וה"פ אם תאמר קשיא מתני' לר"ח שאני התם כיון ששלקן בטלה מרירתן והתורה אמרה על מצות ומרורים. יאכלוהו אבל לענין ברכה במלתייהו קיימי ואפשר לקיים הגירס' דה"ק ותדע דבטלה מרירותן שהרי תורמסין ע"י השליקה אזדא להו מרירתן ש"מ דשליקה מבטלת המרירה:
ולא פליגין. ר"ח ור' בנימין:
זית וכו'. הא דאר"ת על זית כבוש מברכין בורא פרי העץ כיון דדרכו לאכול חי הלכך אפי' כבוש כאלו הוא בעין ומברכין עליו ב"פ העץ:
ירק כיון ששלקו נשתנה. דמתחלה אינו ראוי לאכול וע"י שליק' ראוי לאכיל' לכך מברכין עליו שהכל: