קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ב
מתני' אין חוששין. כשבדקו בזוית זו ובא לבדוק זו אין חוששין שמא בתוך שבא לזו גיררה חולדה חמץ למקום הבדוק וצריך לחזור ולבדוק:
שאם כן. שבאת לחוש לכך הרי גם מחצר לחצר י"ל כן אני בדקתי קודם לחבירי ולאחר בדיקתי הביאה חולדה חמץ מחצר חבירי לחצירי ואין לדבר סוף:
גמ' הכין צורכה וכו'. הכי ה"ל לתנא למתני תחילה מעיר לעיר ואח"כ מחצר ואח"כ ממקום ואח"כ מבית לבית תחלה הרחוק זה מזה ואחר כך הקרובים יותר כלומר אם באת לחוש מעיר לעיר כ"ש מחצר לחצר וכו':
אפי'. כמו דתני במתני' נמי ניחא דלאו אחששא קאמר התנא אלא ה"ק א"כ דאין חוששין מבית לבית כ"ש דאין חוששין ממקום למקום דהוא רחוק יותר וכן כולן כדמסיק:
יכולין הן כל ישראל לבדוק חמצן כאחת. בתמיה הלכך אין חוששין: