קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה א
מתני' אור לי"ד. ליל שמחרתו יהיה י"ד:
בודקין את החמץ. שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא דמדאוריית' בעינן בדיקה וביטול בדיקה לחמץ ידוע וביטול לחמץ שאינו ידוע וי"מ דמדאורייתא בעינן ביטול ובו לבדו סגי אלא שחכמי' הצריכו בדיקה כיון דלא בדיל מיניה כולא שתא חיישינן שמא יאכל ממנו אם לא יבערנו:
לאור הנר. בגמרא מפרש טעמא:
ובמה אמרו. לקמן במתני' בסמוך דשתי שורות של חביות הסדורות במרתף צריך לבדוק ביניהן אחר שאמרו כל מקום שאין מכניסין בו חמץ א"צ בדיקה:
מקום שמכניסין בו חמץ. כגון מרתף שמסתפק ממנו יין לשלחנו ופעמים שהשמש עומד למזוג יין ופתו בידו וכשהיין כלה נכנס למרתף להביא יין לפיכך הצריכו בדיקה אבל מרתף שאין מסתפקין ממנו א"צ בדיקה:
על פני כל המרתף ובה"א שתי שורות החיצונות וכו'. בגמרא מפרש:
גמ' כתיב ושמרתם וכו'. בא לבאר מנ"ל דמתחילין לבער החמץ בליל י"ד א"נ איום ארבעה עשר נמי מיבעי ליה דהא כתיב ביום הראשון תשביתו שאור וגו':
כי בעצם היום וגו'. משמע שמתחילין לאכול מצות בליל ט"ו:
בראשון. כלומר וכתיב בתריה בראשון בארבעה עשר יום וגו':
מה אנן קיימין. במאי איירי האי קרא בראשון בארבעה עשר יום לחדש:
אם לאכילת מצה. דנאמר בערב דהיינו. בליל שמחרתו יהיה ארבעה עשר תאכלו מצות:
כבר כתיב שבעת ימים מצות תאכלו. ואס"ד שמתחילין לאכול מצות בליל י"ד א"כ כלים הז' ימים ביום עשרים לחדש והכתיב עד יום האחד ועשרים לחדש תאכלו מצות ש"מ שמתחילין בליל חמשה עשר לאכול מצות:
אלא אם אינו ענין. האי בראשון בארבעה עשר יום לחדש לאכילת מצה תנהו ענין לביעור חמץ שמתחילין לבער בי"ד בערב של י"ד ובערב תאכלו מצות דהיינו בליל ט"ו:
למה. בודקין את החמץ לאור הנר ולא ביום י"ד:
מפני שהנר בודק יפה. כל מקום שהוא החמץ משא"כ באור היום א"צ לבדוק בחורין ובסדקין:
למה בלילה. יבדוק ביום באור הנר במקום שאין אור היום מאיר כל כך:
שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה. שאור היום מכהה אור הנר:
רבי מנא לא אמר כן. דמסברא בודקין בליל י"ד אנא מקרא יליף דצריך להתחיל לבער בלילה:
ושמרתם את היום הזה לדורותיכם חוקת עולם. וכתיב בתריה בראשון בארבעה עשר לחדש משמע שכל יום ארבעה עשר ישמרו לבער החמץ דהא בראשון בי"ד אביעור חמץ קאי כדלעיל הלכך צריכין להתחיל מתחילת ליל ארבעה עשר לבער:
ופריך ויתחיל לבדוק ביום י"ג. דאז נמי היום י"ד כולו משומר ובמתני' משמע דוקא בליל י"ד בודקין לאור הנר:
ומשני אף אית ליה לר' מנא כיי וכו'. כי האי דאמר רבי יוסי שאור הנר יפה לבדיקה לכך בעינן לבדוק בלילה:
ופריך ויתחיל אור לי"ג. לדבריך שעיקר קפדה שיהא היום י"ד משומר ויבדוק לאור הנר אם בדק בליל י"ג לאור הנר תסגי ליה וקס"ד דמקשה אף על גב דבדק בליל י"ג צריך לבדוק שנית בליל י"ד אפי' לא הכניס חמץ לשם בינתיים:
ומשני אין כיני. כלומר א"כ הוא עושה שבודק בלילה ואינו מכניס לשם חמץ אפי' בודק מר"ח לאור הנר נמי סגי:
מהו לבדוק לאור האבוקות. מי אמרינן אור הנר דוקא או דלמא כ"ש לאור האבוקות:
מה צריכה ליה. מאי קמיבעי' ליה פשיטא דאבוקה עדיף מנר:
מפני שאורן מבליח וי"ג מבריח. פי' מפני שאור אבוקה נפסק וקופץ תמיד ויש סברא לאסרו:
כדעתיה. לשיטתו הא דקמיבעי ליה באבוקות מפני שסובר שעיקר הבדיקה בנר מפני שבודק יפה הלכך קמיבעיא ליה באבוקה שאינו בודק יפה וכדפרישית:
זכר לדבר דבודקין בנרות וראיה ממש ליתא דאיכא למימר דלקולא קאמר שלא יבדוק באור גדול אלא באור קטן כדי שלא ימצא:
אחפש את (עון) ירושלים בנרות. מדמשתבת קרא וקאמר דאפילו אם יבדוק בנירות לא ימצא עון ירושלים שמע מינה דבדיקה באור הנר היא הבדיקה המשובחת:
נישמעינה מן הדא. מהאי קרא שמעינן שאור הנר יפה לבדיקה:
מתניתין אמרה. ממתני' שמעינן דבדיעבד אם בדק ביום הוה בדיקה מעלייתא:
ובי"ד בשחרית. והא יממא הוא ומאי מהני הבדיקה אלא ודאי דבדיעבד בדיקת היום מהני:
לא סוף דבר. לאו דוקא ר' יהודה הוא דסובר כן אלא אפי' רבנן דפליגי אר' יהודה מודו בהא:
יבדוק בארבעה עשר. והיינו ביום ארבעה עשר:
וצריך לבדוק לאור הנר. כשבודק ביום ארבעה עשר אם צריך נמי לבדוק לאור הנר או לא:
נשמעינה מן הדא. כמו ת"ש:
ניחא לאור הלבנה וכו'. כלומר הניחא דאיצטרך לאשמועי' דבעינן נר באור הלבנה והכוכבים שהן בלילה אלא דקאמר דאף דיש אור החמה צריכין נר וכי יש חמה בלילה:
הדא אמרה. זאת אומרת שאפי' בודק ביום שיש אור החמה צריך שיבדוק לאור הנר:
לא סוף דבר. לאו דוקא בית שאין בו אור החמה צריך שיבדוק לאור הנר ביום אלא אפי' בית שיש בו אור והוא בודק ביום צריך לבדוק לאור הנר:
מבואות האפילין. שאף ביום אי אפשר לראות בהן בלא אור הנר:
מהו שיהא צריך וכו'. כלו' מהו שיהא מותר לבדקו ביום לכתחלה דאי משום שאור הנר יפה לבדיקה הרי אף ביום אפשר לקיימו ל"א מהו שיהא צריך לבדקן בתחלה בליל י"ד לאור הנר או דלמא אף ביום י"ד יכול לבדקו לאור הנר ודא ודא אחת היא:
מיליהון דרבנן אמרין. מדברי חכמים והיינו מדברי רב הונא דבסמוך שמעינן שאין אור הנר מנהיר כל כך ביום אפי' במבואות האפילין כמו שהוא מנהיר בלילה:
כד הוינן ערקין. כשהיינו בורחין להנך מערו' של בה"מ הגדול מפני השונאים:
בשעה שהיו כיהים. ולא האירו כל כך ידעו שהאיר היום וכח ניצוץ השמש מכהה אור הנר אפילו הוא במקום אפל:
מבהיקין. שהיה אורן בהיר:
ותייא כיי דמר. ואתיא כי הא דאמר:
למה הכניסן. מאי נפקא ליה מיני' אם הוא יום או לילה ואם לעשות מהן אוצר הלא ידע שלו לבדו יהיו בצאתו מן התיבה:
ומשני יש חיה אוכלת ביום וכו'. לפיכך היה צריך לידע מתי יום ומתי לילה:
ופריך והא כתיב צהר תעשה לתיבה. והיה יכול לראות מתוכו היום והלילה והאבנים טובות ל"ל:
לא שימשו המזלות בשנת המבול. ולא היה מהני לו הצהר לידע בו מתי יום ומתי לילה:
מה צריכא ליה. מאי קמיבעיא ליה מהיכא תיתי שיהו צריכין בדיקה:
שכן מכניסי' לשם בשבתות. שהאורחים אוכלין בשבת בבה"כ כדאיתא בערבי פסחים:
ובר"ח. סעודות שהיו עושין כשמעברין החדשים וי"ג בעיבורות ובר"ח והייכו גם הסעודה שהיו עושין בעיבור שנים:
ופריך ותהא פשיטא לי'. דצריכין בדיקה דהא מקום שמכניסין בו חמץ הוא:
ומשני הכן הוא. מיבעיא ליה אם ב"כ וב"מ שאורן רב צריכין בדיקה דוקא לאור הנר או דלמא כיון שיש בהן חלונות הרבה ואינן מקורות בכל הצדדין בודקין אותן לאור החמה ודיו:
ופריך בלא כך. בלאו הכי הרי הן בדוקות שצריך להשגיח שלא יאבד ממנו דבר שלא יהיה נותר ואם יותר דבר צריך להשגיח יפה לשרפו מיד דנותר מצוותו לשרפו בבקר ראשון ואם כן א"צ בדיקה משום פסח:
ומשני ייבא כהדא. אתיא כהא דתני ר"ז וכו' הלכך שפיר קמיבעיא ליה:
נדה. קודם טבילתה:
חופפת. מחככת בידה בשערה:
וסורקת. במסרק שלא יהיו שערותיה מקושרות משום חציצה:
כהנת. שטובלת לאכול בתרומה כיון שטובלת בכל יום אינה צריכה חפיפה וסריקה:
אוף הכא. אף כאן לענין בדיקה אע"ג דבלא"ה החצרות הן בדוקות מכל מקום שלא תחלק בין בדיקה לבדיקה צריכין בדיקה:
נדה שהיא מפסקת. כלומר ליכא למשמע מהא מלתא דשאני נדה כהנת הואיל ומפסקת שבעה ימים שהרי בכל שבעת ימי נדותה היתה אסורה מלאכול בתרומה ולא טבלה אבל כהנת טהורה שהיא טובלת בכל יום לטומא' ש"ז אינה צריכה חפיפה ולא משום שלא תחלוק בין נדה לנדה:
א"ל לשומרות יום כנגד יום צריכה. מיבעיא ליה אי מדמינן לשומרת יום כנגד יום דכהנת שאינו אלא יום אחד ואפ"ה הכהנת צריכה חפיפה וסריקה ועכ"ל הטעם משום שלא תחלוק והשתא קמיבעיא ליה אם נאמר כן גם גבי בדיקת החצרות שאוכלין שם לחם תודה או לא:
חורי הבית. שבכותל העליונים והתחתונים הגבוהים יותר מדאי והנמוכים יותר מדאי ואין נוחין להשתמש אין צריכין בדיקה:
והיציע. כמין חדר שעושין סביבות כתלי הבית מבחוץ ויש שעושין אותה בעובי הכותל:
והחדות. בנין אבנים ע"ג קרקע עשוי כעין בור:
וגג המגדל. כלי של עץ שנותנין לתוכו כלים ואוכלים:
ובית התבן וכו'. שאין דרך להכניס בתוכן חמץ:
ופריך ניחא. החורין העליונים שאינן צריכין בדיקה דמפני גבהן אינן ראויין לתשמיש ולא חיישינן שמא בא לשם חמץ אלא התחתונים למה אינן צריכין בדיקה אע"ג דאינן ראויין לתשמיש מ"מ ניחוש שמא מעצמו נפל לתוכו וקס"ד חורין התחתונים שהן למטה בארץ:
הדא אמרה. שמעינן מהכא דלא חיישינן לשמא נפל מעצמו לתוכו חמץ:
תיפתר. תפרש התחתונים לאו שהן למטה בקרקעית הבית אלא שניהן בכותל אלא העליונים היינו שהן למעלה מעשרה טפחים ולא ניחא תשמישתן והתחתונים היינו שהן למטה מעשרה טפחים שאף הן אינן ראויין לתשמיש וכיון שהן בתוך הכותל אי אפשר לומר שנפל לתוכן מעצמן:
ופריך והא תנינן חדות. אינה צריכה בדיקה ושמעינן מינה דלא חיישינן לנפילה:
ומשני מתיירא הוא התינוק וכו'. דודאי לא חיישינן לנפילה דגדול דאם נפל ממנו הוא חוזר ומגביה אלא דחיישינן שמא נפל מיד הקטן ובחדות לא חיישינן להכי דמתיירא הוא הקטן לילך לשם שלא יפול:
ופריך וחש לומר וכו'. וניחוש שמא החמץ שהיה מונח על הארץ נתגלגל ברגלי אדם לתוך החדות:
ליזבוז. שפה שא"א להתגלגל אם לא שיפיל לתוכו בכוונה:
הדא דתימר. כלומר לא אמרן אלא בשהן גבוהין ג' טפחים מן הארץ אז אינן צריכין בדיקה אבל כשהן נמוכין מג' הן כארץ וצריכין בדיקה דאפשר שנתגלגל שם על ידי רגלי אדם דכל פחות מג' לארץ מידרס דרסי עליה בני אדם:
ובאותו שלא נשתמש שם חמץ. ולא אמרן שבגבוהין ג' א"צ בדיקה בשלא נשתמש עליהן חמץ מעולם אבל אם נשתמש עליהן חמץ אפי' גבוה הרבה צריך בדיקה דכל דנשתמש בו חמץ מעולם צריך בדיקה אע"ג דמיטלטל הוא לא אמרינן שבטלטולו נפל:
ויאות. שפיר קאמרת דלא אמרי' שמחמת טלטולו אזדא ליה בדיקתו:
כן אנן אמרין. לפ"ז נמי נאמר אלו פיפייארו' אפי' גבוהין הרבה לא יהיו צריכין בדיקה והלא הכל מודים שצריכין בדיק':
פיפייארו'. הוא כסא קטן שתחת כסא גדול וי"מ כלי כמין קופה העשויי' כמעשה מצודה ושבכה והיא גדולה ואינה מקבלת תבואה אלא פירות כגון תפוחים ורמונים:
מטה שהיא חוצצת בתוך הבית. שהיא מונחת מכותל אל כותל וא"א לעבור לצד השני:
ועצים ואבנים מונחין תחתיה. שאי אפשר שיבא חמץ לצד השני מתחת המטה:
מפני שעצים וכו'. כלומר טעמא שעצים ואבנים מונחים תחתיה הא לאו הכי צריכין לבדוק גם הצד הפנימי הא אי אפש' להשתמש לעבור שם דסתם תחת המטה נמוך הוא ואפ"ה צריך בדיקה דחיישינן שמא נתגלגל החמץ לשם ש"מ דחיישינן לנפילה:
ומשני אני אומר. שמא נכנס תינוק קטן מתחת המטה והביא חמץ לשם אבל לנפילה לא חיישינן:
מרתף של יין. הוא מקום שמסתפקים ממנו ליקח לשלחנו ופעמים שהשמש נכנס להביא יין כשהוא כלה על השלחן ופתו בידו:
יין אין לו קבע. פעמים ששתיית סעודה מרובה משל חברתה ואין השמש בקי בדבר:
שמן יש לו קבע. יודע הוא כמה שמן צריך לכך וכך בני אדם ומביא קודם הסעודם כל צרכו וא"צ לעמוד מן השלחן להביא:
כל שהוא נתון. בחצר כמו החדר שנותנין שם הלחם:
הרי הוא כאוצר. דליכא למיחש שמא יאכל השמש שם שהרי בוש הוא לאכול שם:
יש חצר שהוא כמבוי. ואינו צריך בדיקה:
ופריך וחש לומר. וניחוש' שמא החמרים שלוקחין יין למכרו במקומות אחרים הכניסו לתוך האוצר חמץ כדי לבדוק היין דאליבא ריקנא א"א לבדוק היין ואינן בושים לאכול שם:
הבהמים. פי' מנהיגי הבהמות:
ומשני אין דרך. החמרים להביא חמץ לאכלו קודם הבדיקה אלא מיני מתיקה כגון רמונים ותאנים שלאחר אכילתן יוכל לבדקו יפה:
היוצא לפרש. מן היבשה לים:
קודם לפסח שלשים יום. דאז חל עליו להזהר בצרכי פסח כדלקמן שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום:
הדא דתימר. לא אמרן אלא בשיש בדעתו לחזור קודם פסח:
ובספק. אם יש שם חמץ או לא הוא דבדעתו לחזור א"צ לבדוק קודם ל' יום:
אבל בודאי חמץ. אפי' בדעתו לחזור צריך לבדוק אפי' מר"ה:
ואפי' יש בדעתו לחזור. ויש חמץ ודאי בתוך ביתו חייב לבער אפי' מר"ה שמא ימלך ולא יחזור נמצא שלא ביער חמצו ואפי' ביטול לא מהני דאין ביטול לחמץ ידוע כדפרישת במתני' א"נ ר' בא פליג וסובר דלעולם אפילו קודם ל' יום צריך לבדוק:
הכל נאמנין על ביעור חמץ. לומר שבית זה בדוק הוא:
לית כאן אפי' נשים. שהרי הנשים עצמן נאמנין לומר שהן עצמן בדקו:
מפני שהן עצילות. סתמא דש"ס קאמר טעמא דמאן דתני אפי' נשים אבל הנשים עצמן אינן נאמנין מפני שהן עצלניות והן בודקין מעט מעט ואינן בודקין יפה:
נאמנין הן. אף על ביעור חמץ דכיון דמוחזקין במצות מצה כישראל אף במצות חמץ מוחזקין דכל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין יותר מישראל:
הדא דתימר. לא אמרן שנאמנין הכותים על ביעור חמץ אלא דוקא בבתים דמפורש בקרא שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם:
הדא דתימר בראשונה וכו'. לא אמרן שהכותיים מדקדקין במצות אלא בראשונה שהיו יושבין בכפרים שלהם ולא נתערבו בשאר אומות:
אבל עכשיו. שנתערבו בשאר אומות אינן נאמנין כלל והן כעכו"ם לכל דבריהם:
ה"ג בהלכות פסח בפסח:
בבית וועד. בבית המדר':
שואלין קודם לשלשים יום. ל' יום קודם הפסח אם שאלו שני תלמידים דבר הלכה אחד מענייני פסח והשני שאל מענין אחר נזקקין לזה ששאל הלכות פסח דה"ל כאלו שאל דבר בעתו:
ואומר להן הלכות פסח שני. דהיינו ל' יום שהוא בי"ד באייר ובפסח ראשון אמר להם שנאמר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו וכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם:
שכן משה עומד בר"ח. שנא' וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית בחדש הראשון וכתיב ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו וילפינן בגז"ש נאמר כאן במדבר ונאמר להלן במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני מה להלן בר"ח אף כאן בר"ח:
קולפו כמין גם. שתי שורות דקאמרי ב"ש היינו שורה בזקיפה ושורה עליונה בשכיבה כאדם הבודק כותל הבית מבחוץ והגג:
גם. היא גימל יוונית ועשוייה כמין כף שלנו פתוחה כזה ך:
קולפו. מגלה ותרגום של ויחשוף ויקלוף:
קולפו כמין שני גמין. בודק שתי שורות החיצונות וב' שורות העליונות:
היה נתון. השורות של החביות באמצע הבית ויכול לבוא מכל הצדדין:
על דעתיה דר"ה צריך לבדוק שורה אחת מכל צד ושורה העליונה. ע"ד דבר קפרא צריך לבדוק ב' שורות מכל צד וב' שורות העליונות:
היה עשוי מדריגות. כגון בארץ מונחים עשר על עשר ואח"כ ח' על ח' ואח"כ ו' על ו':
קולפו גמים גמים. בודק כל מדריגה בפ"ע כמין גם:
היא העליונה. והאי עליונה לאו כל גג השורות באורך כל המרתף כדקאמר ר"ה בשם רב אליבא דב"ש אלא שורות חבית אחת ע"פ רוחב כל המרתף ולא מן הארץ עד הקורה אלא אותה שורה הרואה את הפסח ואת הקורה:
ושלפנים ממנה. בגג החבית בודק ב' שורות ע"פ כל המרתף:
תני שלמטה ממנה. שורה אחת הרואה את הפתח ואת הקורה ועוד שורה חבית אחת למטה מן העליונה והיא השורה הזקופה כנגד הפתח ולאו כנגדו ממש אלא הכותל שהפתח בו קרי הכי:
הוון בעיי מימר. סברוהו בני הישיבה לומר מ"ד שורה שלפני' ממנה צריכה בדיקה כ"ש שלמטה ממנה שהרי בה משתמש כשמשתמ' בעליונה:
שלפנים הימנה לא. שאין מכניסין חמץ לשם:
פשיטא אותה. חצי שורה שנשתמש בה צריך לבדוק גם שורה שלפנים ממנה ושלמטה ממנה דמ"ש ממתני' אותה שלא נשתמש בה. מהו מי אמרינן כיון דצריך לבדוק גם אותה דלא גרע משלפנים ושלמטה הלכך צריך לבדוק גם בכל השורה שלפניה ושלמטה ממנה או דלמא די להחמיר לבדוק אותה אבל לא שלפנים ושלמטה ממנה:
במחוללות. שיש אויר חלל בין החביות:
באפוצות. שהחביות דבוקות ודחוקות שאין חלל ביניהם וליכא למיחש שנפל ביניהם חמץ:
מעביר עליהן את הנר. כלומר א"צ להעבירן ממקומן אלא בודק בנר על גביהן ודיו:
הדא אמרה. שמעינן מהכא דחיישינן לנפילת החמץ דאל"כ למה בודקין בין החביות שלא נשתמש שם:
דיפו. שם מקום:
אני אומר וכו'. לעולם דלא חיישינן לנפילה והא דצריך לבדוק בין החביות משום דחיישינן בשעה שסידרו החביות במרתף הכניסו לשם חמץ: