קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי דוד פרנקל
פרק י · הלכה ג
מתני' הקורא בספר. כל ספרים שלהם היו נגללים כס"ת שלנו:
האסקיפה. כעין אצטבא שלפני פתח הבית:
גוללו אצלו. הואיל וראשו אחד בידו:
לי' טפחים. התחתונים הסמוכים לקרקע של רה"ר וכולה מפרש בגמ' הופכו על הכתב. האותיות כלפי הכותל שלא יהא מוטל כל כך בבזיון ומניחו שם עד שתחשך:
משום שבות. כגון זו שראשו אחד בידו וליכא כי אם שבות דרבנן אם גוללו אצלו דגזרו דלמא נפל כוליה מידו ואתי לאתויי דאיכא איסורא דאורייתא:
גמ' מתני' באסקופה מותרת. כלומר באסקופת רשות היחיד שהיא גבוה עשרה ורחבה ארבעה דמותר להוציא מרשות היחיד עליה:
אבל חוץ לאסקופה אסורה. דלפניה רשות הרבים וקשיא נגזור דלמא נפיל כוליה מידו ואתי לאתויי דאיכא חיוב חטאת:
ומשני תיפתר. תפרש למשנתינו באסקופת כרמלית שרחבה ארבעה ואינה גבוה עשרה וחוצה לה רשות הרבים ולפנים הימנה רשות היחיד ולא תיקשי לך איך הביאה מרשות היחיד לכרמלית דאיירי שהיה יושב וקורא בו מבעוד יום בפנים באסקופה ושכח ונפל מידו בערב:
אסור להשתמש באויר עשרה. של רשות הרבים דאויר רשות הרבים עד עשרה לרשות הרבים דמי:
שאין עליו מפה. להגין על הכתב שלא יעלה האבק על האותיות:
וכא אמר הכין. והכא אמר כן דאפי' בסמוך לארץ גוללו אצלו:
לית כאן ר' יהודה. לא גרסי' במתני' ר"י אלא ר"מ אומר אפי' אינו מסולק וכו':
דברי חכמים. רבנן דבני הישיב' אמרו דר"י אמר משמיה דר' יוחנן:
לא סוף דבר ספר. לאו דוקא ספר שלם גולל אצלו אלא אפי' פסוקים שנפלו מידו גוללן אצלו: