קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה ד
משתי רוחותיה מרוח אחת שתופסת שתי רוחות כגון שנפרצה בקרן זוית ואפילו אין בפירצה י' אמות לא חשיב כפתח דפיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי:
וכן בית שנפרץ. בקרן זוית ואין התקרה פרוסה על מקום הפירצה אבל אם התקרה פרוסה על מקום הפירצה אוסרת בבית דאמרי' פי תקרה יורד וסותם:
מותרין באותה השבת. הואיל והותר למקצתה:
לעתיד לבא. לשבת הבאה:
רי"א אם מותרין וכו'. בגמרא מפרש דר"י מחמיר כשם שאסורין לעתיד לבא כך אסורים היום:
גמ' ופריך ולמה לי שנפרצה משתי רוחותיה הא אפי' מרוח אחת. אסורה לעתיד לבא:
ולא רב היא. כלו' א"כ מתני' דלא כרב דאמר חצר שנפרצה צריכה ב' פסין ודברי רב הם בבבלי פ"ק דף י"ב אמר רב מודים חכמים לר"א בפסי חצר דבעינן שני' א"כ אף כאן כשנפרצ' כלה ולא נשתייר לצד השני אפי' כדי פס לא הוי מחיצה:
במחלוקת. הא דחצר צריך ב' פסין מחלוקות דר' ורבנן כדאמרי' לעיל בפ"ק דף ב' ע"ב חצר במה ניתרת ר' אומר בפס אחד וחכמים אומרים בב' פסין וכיון דלר' סגי בפס א' הלכך צריך למוקמי פלוגתייהו בשנפרצה משתי רוחותיה דאל"כ ה"ל גיפופין שמצד אחד כפס:
נפרץ. החצר מן האמצע ונשתיירו גיפופין מב' צדדים:
אין לית הדא אולפן דשמואל. אם לא קיבל שמואל כך מרבו:
קשיא. מ"ט אסור ליהוי כפתח:
הדא היא אכסדרה. זו היא אכסדרה וכי היכא דאכסדרה מותרת אף זו מותרת:
לא אמר ר' לעזר. לעיל במתני' דאם נפרצה לרשות הרבים המכניס מתוכה לרשות היחיד חייב:
אלא בחצר ובמבוי. כיון דבלאו הכי הן רשויות של רבים:
אבל בבית אם נפרץ הבית לרשות הרבים מודה ר"א דלאו לרשות הרבים דמי והמכניס מתוכו לרשות היחיד פטור:
אסור בין בשבת זו וכו'. וכדפרישית במתני' דלאיסורא קא"ר יוסי:
כושת וכו'. סימני הלכות הם כדמפרש ואזיל:
חמרים. בכולן איכא לספוקי אם להקל או להחמיר קאמר וקמ"ל ר' יוחנן דכולן להחמיר:
דתנן. במס' עוקצין פ"ג:
הכושת. כך שמו בלע"ז ובערבי והוא למנה עם סממני הקטורת:
והחמס. זנגביל וי"מ קנמון:
וראשי בשמים. כגון אגוז מושקאט"ו ונרד וכיוצא בהם שנותנין ריח ערב:
אם נלקחים בכסף מעשר. מפני מה אינן מטמאין טומאת אוכלין:
אף הן לא ילקחו בכסף מעשר. דרחמנא אמר ונתת בכסף ואכלת שם דבר שנאכל כמות שהוא אתה קונה בכסף מעשר ושאינו נאכל כמות שהוא אין אתה קונה בכסף מעשר:
חמרים. לחומרא קאר"י בן נורי דאינו נלקחים בכסף מעשר ומטמאין טומאת אוכלין:
דתנינן תמן. בפרה פ"ה:
קרויה. דלעת יבשה חלול' ששואבין בה מים:
שהטבילוה במים. לחטאת ומשום מעלה בעלמא ולא משום טומאה דהא בחדשה איירי שלא נטמאת מעולם:
שהן ראויין לקדש. מקדשין בה עד שתטמא נטמאה אין מקדשין בה אע"פ שחזר והטבילה דחיישינן שמא תפלוט משקין טמאי' הבלועים בה ר' יהושע אומר אם מקדש הוא בה בתחלה אף בסוף יקדש בה אם אינו מקדש בה בסוף אף לא בתחלה בין כך ובין כך לא יוסיף בה מים מקודשים:
חומרין אין מקדשין בה וכו'. דמדברי רבי יהושע לא שמעינן מה דעתו וקא"ר יוחנן דלחומרא קא"ר יהושע דאין מקדשין בה בין בתחלה בין בסוף:
מבוי דתנינן תמן. היינו מתני' על גב אחרים. שהיו עכו"ם אחרים עוסקים ביינו:
שנתמנה להיות חבר. שקיבל עליו דברי חבירות כדתנן בפ"ב דדמאי: