קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה ג
מתני' חצר שנפרצה לרשות הרבים. שנפל הכותל הפונה לרה"ר במלואה או יותר מעשר:
חייב. דכרה"ר היא:
פטור. אבל אסור דלאו רשות הרבים היא אלא כרמלית היא וה"ה מתוכה לרה"י:
מתני' חצר שנפרצה. בשבת לרה"ר:
גמ' לא א"ר לעזר. דהוה רה"ר:
אלא ממקום מחיצות. המקום שהיו המחיצות עומדין שם:
ובשניטלו ראשי הזויות. וגם ניטלו ראשי הזויות שבצדדי המחיצ' שאין ניכר מקום המחיצה:
ובלבד בארבעה. שלא היתה המחיצה רוחב יותר מד' אבל החצר כולו עד מקום המחיצה אף ר"א מודה משום דנפרצה לא הוה רשות הרבים ג אסור שלא ממקום מחיצות. אף בכל החצר סובר ר"א דהוה רשות הרבים אבל במקום מחיצות אפי' רבנן מודו דהוה רשות הרבים:
זימנין סגין. הרבה פעמים:
פשטית. הייתי לומד עם ר"י בר' בון ולא שמעתי ממנו דבר זה דא"ר זריקא משמו דלא אר"א אלא ממקום מחיצות:
א"ל ר' זריקא ולית בר נש וכו'. ואין בן אדם שומע מחבירו דבר שלא אמר בפני חבירו ואין זו תמיה כלל:
ובלבד בשוה. שאין מקום המחיצה גבוה או נמוך מרה"ר דאם ניכר אפי' ר"א מודה דלא הוה רה"ר דהא דידיה הוא ולא דמי למיצר שהחזיקו בו רבים ולא לצידי רה"ר: