קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה ט
מתני' מי שיצא. מעירו לילך בעיר אחרת שמערבין בה שסמוכה לעירו בתוך ד' אלפים וכל בני עירו עשו אותו שליח לערב עבורם:
והחזירו חבירו. קודם שהגיע לתחום ולא עירב:
הוא מותר לילך. כיון שהחזיק בדרך לקנות שביתה ה"ל עני וקונה שביתה אפי' ברחוק ממקום התחום:
וכל ב"ע אסורין. כיון שלא נגמר עירובם שהרי חזר שלוחם:
ה"ז. השליח:
חמר גמל. מאחר שהיה לו לערב ולא עירב וגם לא אמר שביתתי במקום פלוני הרי הוא כבני עירו ואין לו אלא אלפים אמה שמביתו לעירובו דמספקא לן אי הוה דעתו לקנות שביתה בסוף התחום או בביתו הלכך אלפים שמעבר ביתו לצד השני הפסיד דשמא בסוף התחום קנה ומסוף התחום נמי לא קנה אלפים לצד עיר האחרת שמא לא קנה שביתה כאן כי אם בביתו:
גמ' פתר לה תרין פתרין. מפרש להא דתנן הוא מותר לילך וכל בני עירו אסורין בב' פירושים:
אנא מערב וכו'. מי שיצא לערב על עצמו ועל בני עירו והחזירו חבירו לומר אני מערב לכולכם ועירב על בני העיר ולא עירב על השליח לפיכך אסור השליח לילך לחוץ לתחום שהרי סמך על חבירו וחבירו לא עירב עבורו והרי הוא כאלו לא עירב כלל וה"ז כאלו אמר בפ' שאינו רוצה לילך לצד זה ויש לו אלפים אמה לכל רוחות העיר ובני עירו מותרין לילך חוץ לתחום בצד עירובן שעירב חבירו של השליח ואסורין בשאר צדדין כדין מי שעירב:
פתר לה פתר חורן. מפרש אותה פירוש אחר:
הוא מותר לילך. בצד עירובו ד' אלפים אמה דהא עני הוא והחזיק בדרך וחבירו כבר עקר שליחותו מכל וכל:
והן אסורין. דהא חבירו עקר שליחותו והשליח לא עירב עבורם והן עשירים והרי הם כבני עיר שלא עירבו ויש להן אלפיים אמה לכל רוח: