קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ה
מתני' מתנה אדם על עירובו. מניח אדם שני עירובין אחד לסוף אלפים למזרח ביתו ואחד לסוף אלפים למערב ביתו:
ואומר אם באו עכו"ם מן המזרח. וצריך אני לברוח מפניהם יקנה לי עירובי שבמערב ויהיה לי במערב ביתי ארבע אלפים אמה אף על גב דלא אתו עד למחר אמרינן דיש ברירה דבין השמשות קנה לו עירובו דאידך גיסא:
הריני כבני עירי. אלפים מעירי לכל רוח ואין צריך להשתכר כאן ולהפסיד כאן:
גמ' כיני מתניתא. כן היא מתני' מתנה אדם על עירוביו שהרי בשני עירובין שהניח איירי וכדפרישית במתני' מאן תנא אם באו ואם לא באו. מכאן ומכאן הריני כבני עירי שצריך תנאי כפול:
רבי מאיר. היא:
היידן רבי מאיר. כמו הי רבי מאיר:
ברם כרבנן בין שירדו בין שלא ירדו מקודשת. ל"ג בקידושין פ' האומר:
רבי מאיר דעירובין. דמתני' דלעיל בפרקין:
הרי זה חמר גמל. כיון שיש גם העירוב של בני העיר ואמאי ליהוי כתנאי אלא ודאי כיון דלא התנו בתנאי כפול אסור בשניהם:
אלא לחומרין. שלא יהא זוכה בשום הילוך ואפילו אלפים שמצד ביתו לעירובו וכדמסיק ודמי' לשני עירובין:
ויאות. שפיר קאמר ר' יוסה דרבי מאיר לחומרא:
הכי גרסינן בעירובו אינו קונה שלא זכה לו עירובו כבני עירו נמי לא הוה שכבר נתן דעתו לעקור רגליו מבני עירו. וכ"ה בקידושין וה"פ שמא לא זכה לו עירובו וכבני עירו נמי לא שכבר נתן דעתו לעקור רגליו מבני עירו:
והכא. בקידושין נמי אם לא כפל תנאו אזלינן לחומרא:
ולשני אינה מקודשת. אם קידשה אחר אפי' קודם שירדו הגשמים אינה מקודשת לו:
שלא כפל הראשון תנאו. ולא הוה תנאי גמור לעקור קידושיו וצריכה גט מזה ומזה:
ההן אם לא כי לא חד הוא. מיבעיא ליה אם לשון כי לא מהני בתנאי כפול כמו לשון אם לא או דלמא כי לא לא הוה לשון תנאי דהא חזינן משה אמר לשון אם לא:
שנייא היא. לעולם במקום אחר מהני כי לא מיהו הכא היה צריך לומר לשון אם לא משום דהיתה ארץ גלעד מוחזקת בידן ומשה בא להוציאן מידן:
ירדו לסימפון. בשטרות כותבין תנאי כפול כר"מ:
סימפון. שטר:
ולמה כר"מ. למה אתה אומר שהוא כר"מ הא אף כרבנן נמי אתיא:
ה"ג לא כן אר"א וכו'. וכ"ה במסכת קידושין:
ע"מ. ליתן לך סך ממון פלוני:
ומיכנסיניך. ולהכניסך ביום פלוני:
ויימר ע"מ שלא וכו'. ודקשיא לך לרבנן למה ליה למכפל תנאו הא בע"מ לחוד סגי אלא סמפון כר"מ אתיא לאו דיוקא הוא:
אלו לא כפל תנאו מי עקר קידושיו. בתמיה וכי היו נעקרים הקידושין שנתן מתחילה שיהיו לה במתנה אלא הוה אמינא תנאו בטל והקידושין חוזרין אבל השתא דקאמר לא יהוי לי עליך כלום משמע דאף הקידושין הראשונים שנתן לא תחזירם לו:
בכל אתר. בכל מקום סובר ר"מ מכלל לאו אתה שומע הן ולמה פליג כאן וקאמר דבעינן תנאי כפול:
על שם חומר הוא בעריות. לפיכך מצריך בקידושין תנאי כפול:
לא התנה. תנאי כפול אלא הניח סתמא שני עירובין כיצד הוא עושה:
נישמעינה מן הדא. כמו תא שמע:
הרי שעירב. שני עירובין בשני תחומין בצפון ובדרום:
מהלך בדרום. כפי מה שחסר בעירובו בצפון ואיירי שלא הניח עירובו בסוף אלפים. אמה מן העיר וכיון שכן מה שחסר בעירובו מכאן בצד צפון מרויח כאן בצד דרום וכן בהפוך:
מיצע את התחום. כגון שנתן שני עירובין כל אחד בסוף אלפים אמה מן העיר כיון שאין אנו יודעין באיזה צד קנה עירובו:
אל יזוז ממקומו. מעירו דלכל צד שריוצה לילך י"ל לצד שני קנה:
בהמה של שני שותפין. בי"ט איירי:
איבריו יונקין זה מזה. ואפי' חלקו של כל אחד אסור לטלטל למקום עירובו ולא אמרינן הוברר הדבר שחלקו נטל דכיון דאיברים יונקין זה מזה ה"ל כאלו נכלל בחלקו גם חלק חבירו:
בחבית. שחלקו ביום טוב שמותר כל אחד להוליכו למקום עירובו שזהו ודאי חלקו משעה ראשונה:
כיני מתניתא. וכן צריכין לפרש משנתינו אם באו עכו"ם מכאן וכו' דבאו ולא באו אעכו"ם קאי:
אית תניי תני במזרח. איכא תנא דתני אם באו עכו"ם למזרח עירובי למזרח דלצד שיבואו עכו"ם יקנה לו עירובו ול"ק אמתני' מ"ד במזרח. והיינו תנא דברייתא:
באינון טקסיווט. בהנך מושלי העיר וצריך לילך אצלם לפייס או לצעוק לפניהם בצרכי העיר ורוצה לקנות שביתה במקום שיבואו:
באילין רומאי. בהנך רומיים שבאים לגזול וצריכין לברוח מפניהם ורוצה לקנות שביתה בצד אחר להרחיק מהם: