קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה י
מתני' מקיפין בקנים. נעוצים ועומדים זו היא מחיצה של שתי אבל של חבלים הויא מחיצה של ערב:
בשיירא דברו. הקילו אצלן שאינן צריכין אלא או שתי או ערב שתי כגון קנים ערב כגון חבלים אבל ליחיד לא התירו להקיף יותר מבית סאתים אפי' צריך לו עד שיהא בה שתי וערב:
כל מחיצה שאינה וכו'. רבי יוסי פליג אאבוה דאמר במתני' בשיירא דברו וקאמר איהו דאפילו בשיירא בעינן שתי וערב:
אחד משני דברים. או שתי או ערב:
במחנה. היוצאת למלחמה:
מביאין עצים. ואין חוששין לגזל לפי שאי אפשר למחנה להיות בלא עצים לאפות תבשילם ופתם:
ומרחיצת ידים. לאכילה ולתפלה ודי להם בנקיות ידיהם בעפר:
ומדמאי. ע"ה שמביאין להם לחם ויין לקנות אין צריכין החברים שבמחנה לעשר מהם דמאי דאזלינן בתר רובא דרוב ע"ה מעשרין הן:
ומלערב. עירובי חצרות אם הקיפו אלו ואלו ומחיצה מפסקת ביניהם ויש שם פתח אין צריכין לערב:
גמ' ה"ג הא רבי יהודה משנייא בין יחיד לשיירא. וה"פ רבי יהודה מחלק בפי' בין שיירא ליחיד ורבנן דפליגי עליה דר"י מי פליגי בכולא או דלמא אף רבנן ס"ל לחלק בין יחיד לשיירא:
בתל שהוא גבוה עשרה. שהרי הוא כרה"י ממש:
ה"ג מטלטלין בכולה ובלבד שלא ישיירו בית סאתים פנוי. וכ"ה בתוספתא דמכילתין פ"ב. וה"פ שלא יהיה פנוי שאין צריכין להשתמש בו:
אפי' אוכפות אפי' עביטין. מונחים שם במקום ההוא לא מיקרי פנוי:
ובלבד אדם. שיהא המקום נצרך לתשמיש אדם אבל בהמה וכן כלים לא מהני:
אין העכו"ם משלי' בשיירא. וכל שכן בהמה וכל שכן כלים:
הכי גרסינן קטן אין משלים בשיירא משתחשך מהו שמהני בשיירא היך עבידא וכו' כבר נכנסה שבת באיסור היו ג' וכו' כבר נכנסה שבת בהיתר. וה"פ היכי דמי היו שנים ועירבו בית סאתים כדינו ובא העכו"ם בשבת להוסיף והביא עוד ישראל אחר והוסיף גם במחיצה אינן מותרים לטלטל יותר מבית סאתים דשבת גורמת וכשנכנסה שבת לא הותר להן כי אם סאתיים היו ג' ועירבו בית ששת סאין ובא העכו"ם ונטל אחד מהם מותרים שכבר נכנסה שבת בהיתר:
ג' ראשי תורין שיהא [זה] נכנס לתוך של זה. כזה:
ה"ג בשיטת אביו ביחיד פחות מבית סאתים וחלוק על אביו בשיירא יותר מבית סאתיים. וה"פ בהא דקאר"י דאין יחיד ניתר אפי' בפחות מבית סאתים אא"כ עשה מחיצה של שתי ושל ערב וחלוק עליו דר"י מתיר בשיירא אפי' ביתר מבית סאתים מחיצה של שתי או של ערב:
ה"ג והן אשכחן דר"י אמר ביחיד פחות מבית סאתיים צריך שתי וערב. וה"פ והיכן מצאנו דר"י מצריך ליחיד אפילו פחות מב"ס מחיצה של שתי ושל ערב דלמא לא פליג על החכמים אלא ביתר מבית סאתיים:
כשם שחולקין חכמים ור"י כאן לענין שבת. דלרבנן במחיצה של שתי או של ערב סגי ולר"י בעינן שתי וערב כן פליגי לעניין כלאים:
וכלאים לא אפילו היא בית רובע. סגי להרחקת כלאים ועכ"ל דפליגי בגדר שהוא בתוך בית רובע א"כ ה"ה בשבת פליגי בפחות מבית סאתיים:
כמה היא מחנה. דתנן ד' דברים פטרו במחנה דדוקא במחנה התירו אבל יחידים בעלמא לא אע"ג דנפקי למלחמה ומיבעיא ליה כמה יהיו ויקראו מחנה:
בקצה המחנה. ומפרש לקרא הכי ויבא גדעון בקצה המקום עם המחנה דהיינו אנשיו אשר היו עמו וי"מ פי' דמהיקשא יליף דמקיש מאה איש למחנה:
יאות. שפיר הוה ילפינן מיניה דמאה מחנה הן דמחנה היינו דורשין אף על אנשיו דסיפא דקרא אבל השתא בקצה הפסיק העניין וי"מ פי' דה"מ למידרש היקישא מדסמיך אנשים למחנה:
נעשו מחנה. ורמזו לנבל השתא שמותר למחנה לגזול כ"ש שהם בדין באו ליטול:
וכמה מחנה אלקים עשרה. דעשרה שבאין להתפלל שכינה מקדמא ואתייא ואכל בי עשרה שכינתא שריא ואפילו אינן עושין כלום:
כמחנה ישראל. שהלכו להלחם במדין שהיו שנים עשר אלף:
למלחמת רשות. סתם מלחמת רשות ממלחמת יהושע ואילך שהיא מלחמת מצוה:
לחים. שלא היה דעת בעליהן עליהן:
אם היו. העצים עשויים חבילה שהזמינו אדם לצרכו יש בהן משום גזל ואסורים אפילו במלחמת מצוה:
עד כדון. עד כאן לא התירו העצים אלא בשאינן סמוכין ליער אבל בסמוכין ליער לא או דלמא אפי' בסמוכין ליער נמי מותרין:
עד כדון בשאינן סמוכין למעיין. ותו קמיבעיא ליה הא דפוטרין אותן מרחיצת ידים בשאינן סמוכין למעיין אבל בסמוכים למעיין חייבין ברחיצת ידים או דלמא אפילו בסמוכין למעיין פטורים:
נכנסו עמהן לעיר. פירות של דמאי שנכנסו עמהן לעיר לאחר שחזרו ממלחמה פטורין מדמאי שכבר נפטרו מתחלה כשבאו לידן:
יצאו עמהן מעיר. מתחלה כשיצאו למלחמה חייבין בדמאי שהיה להן לתקנם בהיותן בביתם:
דמיי תקן לא תקן. כלומר למה נקרא שמו דמאי דא מאי שיש לספק בו אם מתוקן הוא או לא:
הדא דאתאמר. כמו לא אמרן:
ופריך ויש עירובי חצרות במחנה. בתמיה וע"כ בעירובי תחומין איירי:
ומשני לסתור אוהלים שבמחנה. שיהא מותר לטלטל מאהל לאהל שבמחנה צריכין עירוב וזהו נקרא עירובי חצירות ויותר נ"ל לגרוס להתיר אהלים שבמחנה:
ה"ג כהדא דתני אהלים שבמחנה אינן צריכין עירוב ואהלים שבשיירא צריכין עירוב. וכ"ה בתוספתא פ"ב:
שלא תאמר יעשו כהרוגי פלמוסיו'. שלא יעשו כמו שעושין אנשי חיל גומא גדולה וזורקין כל המתים לתוכה אלא כל אחד קונה מקומו:
אסור לפנותן. להרוגי מלחמה:
במכונסין. שמונחין הרבה יחד שמתוך שצריך לפנותן לעשות לכל א' כראוי לו מותר נמי לפנותן לכל מקום שירצה:
במפוזרין. קונה מקומו ואסור לפנותן:
כך בחזירתן פטורין. שעדיין הן בסכנה מפני האויבים האורבים בדרך:
ולמה הן חוזרים בצפירה. הא חזרו ולא עשו מלחמה אלא מפני השונאים האורבים ש"מ דאף בחזרה איכא חששא דשונאים הלכך אף בחזירתן פטורים א"נ ה"פ למה חזרו בשחר סמוך לאור היום שודאי יבטלו על ידי כך זמן קריאת שמע ותפלה אלא ודאי שאף בחזירתן פטורין כנ"ל:
ויצפור. לשון בקר דמתרגמינן צפרא א"נ לשון סיבוב כדתנן בקופה משיעשו שתי צפירו':
הדרן עלך מבוי