אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי דוד פרנקל

פרק א

הלכה א

מתני' מבוי. מלשון מבוא העיר והוא חלל המוקף ג' מחיצות ואין בו כותל רביעי הוא הנקרא מבוי שאינו מפולש או שאינו רחב ט"ז חמה והוא הנקרא מבוי קצר ומדאורייתא רה"י גמורה היא אלא שחששו חכמים כיון שראשו אחד פתוח לרה"ר או לכרמלית דלמא אתי למיטעי ולמשרא רה"ר גמורה לטלטל בו א"נ דלמא אתי לטלטולי מרה"ר לתוכו כיון שנפרץ במילואו לרה"ר לפיכך הצריכו לעשות היכרא בלחי או להניח קורה רחבה טפח על כותל המבוי להודיע ששתי רשויות הם:

שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט. דקים להו לרבנן דעד כ' אמה שלטא ביה עינא לפיכך אם מקרקע המבוי עד הקורה כ' אמה כשר ואם יש לחלל כ' אמה ומשהו צריך למעט גבהו ולהעמידו עד כ' דאז שלטא ביה עינא:

אינו צריך. למעט דס"ל לאו לשום היכרא בעלמא הותקנה קורה אלא לשם מחיצה דאמרי' פי תקרה יורד וסותם וכיון דהכי הוא מה לי תוך כ' מה לי למעלה מכ':

הרחב מעשר אמות ימעט. דזהו שיעור רוחב סתם פתחים וטפי מהכי לא מיקרי פתח אלא פירצה ולא יועיל היכרא דאנן פתח בעינן אח"כ יש לו צורת הפתח לחי מכאן ולחי מכאן וקנה על גביהן ור"י פליג נמי בסיפא:

גמ' ר' יוסה א"ל. להך שמעתתא דבסמוך במאי פליגי ר"י ורבנן:

סתם. ולא אמרה בשם רב:

רבי אחא. אמרה משמיה דרב:

רבנן ילפין לה. לגובה הסוכה והמבוי:

מפתחו של היכל. דתנן פתחו של היכל גבהו כ' אמה וכתיב פתח אהל מועד דהיינו היכל ש"מ דגובה עשרים אמה איקרי פתח:

ור"י יליף לה מפתחו של אולם. שהי' ארבעים אמה דכתיב ) אל פתח אולם ופתח הבית:

ופריך אם מפתח האולם. יליף ר"י:

דיו. דניליף מיניה גובה ארבעים אמה כגבהה של פתח האולם כדתנן תמן בפ"ד דמדות:

תני ר"ת וכו'. ור"ח תני אפי' ארבעים או חמשים אמה מכשיר ר"י וקשה הא מנ"ל וכן קשה לבר קפרא דמכשיר עד ק' אמה מנ"ל הא:

ומשני א"ר אבין. ר"י ורבנן לשיטתייהו ולא ילפו מהיכל ואולם:

דתנינן תמן. לקמן סוף פ"ט:

וכן גשרים המפולשין. שיש להם מחיצות מלמטה מב' הצדדים:

מטלטלין תחתיהם בשבת. דאמרינן פי תקרה שמכאן ומכאן יורד וסותם:

היך מה וכו'. כמו שאתה אומר התם אתה רואה את המלתירה כאלו יורדת וסותמה ומשויא לה למחיצה אף כאן בקורה א"ר יהודה כן:

המלתירה. היא המפתן העליונה הארוכה ותחובה בכותל:

היא דעתיה דר"י וכו'. היינו טעמא דר"י בסוכה ובמבוי וכן דעת רבנן דשניהם שוים מאי דכשר בסוכה כשר במבוי וכל שבמבוי פסול בסוכה נמי פסול ולר"י מגו דהוה קורה לענין מבוי הוה נמי סכך כשר בסוכה:

ופריך ולא דמיא וכו'. והא לא דמיא להדדי שהרי מצינו בכמה דברים דלא שווין להדדי סוכה ומבוי וכדמסיק:

דוקרנין. קנים מפוצלים:

ותני כן. ותניא נמי הכי בברייתא דדוקרנין כשרין לסכך עליהן:

ופסולין במבוי. אם הניח הקורה על דוקרנין למעלה מכותלי המבוי פסולין:

ומשני הדא דתימר וכו'. הא דאמרינן דהקנים פסולין במבוי היינו בשהקנים גבוהין למעלה מכותלי המבוי שלשה וה"ה בסוכה אם גבוהין מן הארץ ג' פסולה כדתנן בפ"ק דסוכה:

בשאין בהן וכו'. כלומר ותו הא דאמרן דדוקרנין פסולין במבוי דוקא בשאינן רחבין ד' אבל ברחבין ד' ואפילו גבוהין הרבה כשרין ובסוכה נמי ברחבין ד' איירי שרוב הסוכה בהכשר דאל"כ ודאי פסולין דהא מחיצות בעינן בסוכה:

ופריך דפנות כשרות בסוכה. כלומר שתי דפנות ושלישית אפי' כופת דכשרות בסוכה וכדמסיק ובמבוי פסולין דבעינן ד' מחיצות:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

ר"ח בשם ר"י שתים וכו'. להחזיק קושייתו מייתי להא דר"ח דבסוכה אפילו אין שתי דפנות שלימות אלא בכל אחת ד' טפחים כשרה:

ובמבוי. בעינן שתהא מסוגרת מד' רוחותיה:

ופריך רחב מי' אמות וכו'. הרי דלא דמיא סוכה למבוי דסוכה רחבה מעשר אמות כשרה ובמבוי תנן במתני' והרחב מעשר אמות ימעט:

הדלה עליה וכו'. ותו קשיא דלא דמיא סוכה למבוי דהדלה עליה את הגפן וכו' בסוכה פסול כדתנן בפ"ק דסוכה ובמבוי כשרה כדתני בתוספתא בפרקין מבוי המקורה מרוח אחת והדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסם מרוח אחרת אינו צריך כלום:

ומשני הדא דתימר. התם דמטלטלין תחתיו בשבת כשהוא בית סאתיים אבל אם המבוי יתר מבית סאתיים אפי' הדלה מתחלה לדירה אין משתמשין בו אלא בד' אמות דאינו אלא לאויר ולא מיקרי מחיצה וכיון דלאו לכל מילי מיקרי מחיצה במבוי ה"ל כאלו דמיא סוכה למבוי. ל"א מפרש למחיצות מחוברות עד היכן מתירין במבוי ושמעי' מיהא דעד בית סאתים כשרה ש"מ דיש חילוק בין סוכה למבוי:

חמתה וכו'. ותו איכא בין סוכה למבוי חמתה מרובה מצילתה בסוכה פסולה כדתנן בפרק קמא דסוכה ובמבוי כשרה:

סוכה מקורה. בקורות פסולה דבעינן סכך ולא תקרה כדתנן סיככה בנסרים שיש בהן ד' פסולה ובמבוי שהוא מקורה אינו צריך שום תיקון:

לא סוף דבר. לאו דוקא מבוי מקורה ממש אלא אפילו נתן אמלתירא ע"ג כותלי המבוי סגי דאמלתירא כשהיא רחבה ד' וארוכה חזו להו אינשי אפילו גבוהים מכ' אמה:

ה"ג בשם כהנא אין הלכה כר"י. וכ"ה לקמן בסוגיין ולקמן בפרק הדר:

ופריך דלא כן. אם לא דאמר כהנא אין הלכה כר"י ה"א דהלכה כר"י בתמיה:

ר"י וחכמים. ולמה תהא הלכה כר"י:

ומשני אלא בגין וכו'. לכך הוצרך לומר דאין הלכה כר"י דה"א דהלכה כדברי המיקל בהלכות עירובין:

לא כן ארנב"י וכו'. כלומר היינו הך דהא ריב"ן נמי לקולא קאמר והא תו ל"ל לרנב"י דהלכה כריב"ן:

ה"ג ומתרצינן עלה סברין מימר וכו'. וה"פ הא דהלכה כדברי המיקל בעירוב דוקא יחיד נגד יחיד אבל יחיד נגד רבים לא הלכך איצטריך לאשמועינן דהלכה כדברי ריב"ן אע"ג דרבים פליגי עליה:

ה"ג אתא רנב"י בשם ריב"ל הלכה כריב"ן:

וכא תהא וכו'. כלומר והדרא קושיא לדוכתא ואיך סלקא אדעתין לומר דכאן תהא הלכה כר"י אע"ג דחכמים פליגי עליה דנימא דאיצטרך הא דכהנא:

כגון ההוא דתנינן תמן. לקמן ס"פ כל גגות:

ה"ג א"ל לא עירובין אמרתי ולא מחיצות. וה"פ א"ל לא אין הלכה כר"י בהא כי לא אמרתי הלכה כדברי המיקל אלא בקניית העירוב אבל לא במחיצות:

סבר כהנא. כהא דשמואל דהלכה כדברי המיקל בעירוב אפי' ביחיד נגד רבים אלא דלא קאמר הכי אלא בעירוב ולא במחיצות:

לפום כן. לפיכך צריך כהנא למימר דהכא אין הלכה כר"י דלא אמר שמואל במחיצות הלכה כדברי המיקל:

לא אמר. במתני' אלא מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים הוא דימעט:

הא בסוף עשרים. אם הניח הקורה בסוף כ' אמה שחלל המבוי כ' אמה אין צריך למעט:

ותייא כרב. ואתייא מתני' כרב:

סוף שיעורין להקל. דהיינו עד ועד בכלל להקל וסוף כ' כלמטה מכ' וכשר:

נותן קורה בתוך כ' וכו'. וקס"ד דכשמתחיל הקורה בתוך כ' סגי לר"י:

והוא שיהא. כל כך מן הקורה בתוך כ' שאם ינטל חלק זה שלמעלה מכ' יהיה כשיעור הכשר קורה במה שממנו תוך כ':

ואפי' כרב אתיא. הא דאר"י דבעינן שיהא הקורה תוך כ':

שחיטה מחצה על מחצה. מהסימנים כשרה מדאורייתא דמחצה על מחצה הרי הוא כרוב:

ולמה. אמרו חכמים בפ"ב דחולין דבעינן רובא:

מפני מראית העין. שהרואה יאמר שלא שחט רובא:

ה"ג שאם תימר שיתן בסוף עשרים. כלומר ה"נ במבוי מודה דפסול מדרבנן הנותן בסוף כ' מפני מראית העין שיאמרו למעלה מכ' הוא:

כיצד ימעט. הגובה מעשרים:

איסטבא. בנין אבנים וטיט:

כמה יהא. ברחבה של איסטבא:

כל שהוא. סגי שהרי אין כאן עוד כ' אמה בחלל המבוי נגד כל רוחב הקורה שהוא טפח:

לא היה. המבוי גבוה י"ט:

צריך לחוק. בתוכה כדי שיהא גבוה י"ט:

כמה יחוק. תוך אורך המבוי:

כדי מבוי. דס"ל שיעור מבוי בד' אמות:

כדי מקום. דד' טפחים מקום חשוב הוא:

עושה חריץ וכו' עמוק י' ורחב ד'. דהוה ליה כמחיצה:

בין מבפנים וכו'. בין שהחריץ מבפנים בתוך כותלי המבוי בין מבחוץ לכותלי המבוי מתיר המבוי:

והוא שיהא החריץ בתוך ג"ט לכותלי המבוי. דאמרינן לבוד אבל ברחוק יותר מג' מכותלי מבוי נידון כרשות לעצמו:

ואפי' כמ"ד תמן ד'. רשב"ג סובר דבפחות מד' אמרינן לבוד:

מודי הכא. בחריץ שיהא בתוך ג' דוקא. תמן חוץ למבוי. התם בקורה היוצאת מכותל זה ואינה נוגעת בכותל אחר דפליגי בה רשב"ג ורבנן הוא חוץ למבוי שהקורה בעינן שתהא דוקא חוץ למבוי הלכך אפי' בד' אמר רשב"ג לבוד:

ברם הכא. אבל כאן דאפילו בתוך המבוי כשר כל שהוא יותר מג' לא אמרינן לבוד ויותר היה נ"ל לגרוס תמן מלמעלה ברם הכא מלמטה וכ"ה בבבלי בפרקין דף י"ד ע"ב:

ה"ג היה שם תל אם מתלקט עשרה מתוך ג' וכו'. וה"פ תל ברה"ר שהוא מדרון והולך ומתלקט מעט מעט עד שמגביה עשרה טפחים מתוך ג' אמות הרי הוא כרה"ר דניחא תשמישתיה להילוך וצריך קורה:

ואם לאו. אלא שמתלקט י"ט בפחות ממשך ג' אמות הרי הוא כאלו זקוף כולו והוי כמחיצה לפני המבוי וא"צ קורה ואע"פ שמשפע והולך:

מתוך ד'. תל המתלקט י' מתוך ד' צריך קורה דסובר דאף מתוך דניחא תשמישתיה להילוך:

היה מונדרן. היה מדרון באמצע המבוי מתיר לכל המבוי וא"צ לחי והוא שיהא מתלקט עשרה מתוך ג' לרבנן ומתוך ד' לר"מ:

נותן מלתרה. בפתח המבוי למעט רחבה מעשר:

לרוחב איתאמרת. הא דמהני אמלתרה במבוי שרחבה יתר מעשר כשהיא נתונה בפתח ברוחב וכדפרישית:

אפי' בגבוה. אם נתן אמלתרה בגובה הפתח מהני למבוי שרחבה מעשר:

ופריך ולא כפרוץ למלואו הוא. המבוי שרחבה יתר מעשר ומאי מהני אמלתרא שהיא בגובה:

ומשני נעשית כאכסדרה. שהיא פרוצה מד' רוחותיה ועומד הקירוי על ד' יתדות ונותנין ד' קורות מיתד ליתד ועליהן מסדרין הנסרין ואותן הקורות קרי פי תקרה ויורד וסותם וה"ל כסתום מד' רוחות:

בבית שריי. אכסדרה שהיתה בבית אדם א' ששמו שריי:

כמה עמודין היו בה. דמסתמא לא היתה פרוצה לגמרי אלא שהיו עמודים מלמטה א"נ לקולא קאמר דעמודי הזויות לא היו רחבים כל כך והיו צריכין הרבה עמודים והכי משמע לקמן:

ר"י בר אחא אמר. דר"ח ור' יוסה חד מנייהו אמר ששה בכל צד:

לא מחשב אילין תרין ברייא. לא קחשיב הני תרי עמודים שבחוץ דהיינו אותן שבקרן שהקורות נתונים עליהן נשארו ששה:

לא סוף דבר ששה וכו'. לאו דוקא ששה או שמנה עמודים:

אלא אם היו רבים. נכנסין ויוצאין באכסדרה אפי' אין בה אלא שנים עמודין ובני אדם נכנסין ויוצאין בשני פתחים המפולשין זו כנגד זו אסורה:

מה דהוה עובדא וכו'. כלומר התם גבי רבי מעשה שהיה כך היה בו' או בח' אבל לאו עיכובא הוא:

אכסדרא שנפרצה למלואה לרה"ר. כגון אכסדרא בבקעה:

מטלטלי' בכולה. דאמרינן פי תקרה יורד וסותם:

אין מטלטלין בה אלא בד"א. דלא אמרי' פי תקרה יורד וסותם כיון שהיא פרוצה מארבע רוחותיה:

שהוא כשר. דאמרי' פי תקרה יורד וסותם ולמה אוסר באכסדרה לא יהא פי תקרה אלא כקורה:

והוא שיהא כל הכשר הקורה בתוך עשרים. ואפי' במקורה לא יהיה למעלה מכ':

מבוי נעשה לתשמיש בתים. ובתים יש להן ארבעה מחיצות לכך אמרי' במבוי פי תקרה יורד וסותם:

אלא לתשמיש דבר. בתוכו וכיון שנפרצה לרשות הרבים הרי היא כרה"ר:

אילו מבוי וכו'. כלומר ותדע שיש לחלק בין מבוי לאכסדרה דאלו מבוי שאינו מקורה הוא ניתר בקורה הניתן בתוך כ' לכ"ע ואכסדרה שאינה מקורה אין הקורה מתיר אותה לכ"ע:

היה רוחב. המבוי ט"ו אמה כיצד ממעט:

מרחיקו מן הכותל שתי אמות. ומתחיל לעשות שם פס ועושהו מג' אמות וכל שהוא לסתום הפתח ונמצאו חמש אמות אלו סתומות שפרצות שתי אמות ניתרות בעומד מרובה עליהן:

וכל שהוא. היתר מג' אמות ללחי לרוחב המבוי:

ופריך ויעשה פס ד"ט. באמצע וסגי בהכי:

ולא כן תני. במבוי שנפרצה במלואה דסגי בפס ד':

כדי להתיר שניהן. שני החללים שבשני צידי הפס בלא קורה דפס זה של ג' וכל שהוא כלחי וקורה חשוב וכדפרישית:

אית תניי תני. היכי דמי צורת הפתח שמעמיד קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן:

דוקרן. הוא קנה העשוי כעין יתד:

עושה פס של ד"ט. במקום צורת הפתח:

מבוי שיש לו שני פתחים מצד אחד. נותן קורה באחד מן הפתחים ומתיר כל המבוי גם החלק שכנגד הפתח השני:

אין הלכה כרשב"ג. דבעינן קורה על כל המבוי וליכא:

והוא שהעמיד קורה ודוקרן. לצורת הפתח בעינן שיתן קורה על כל המבוי:

והוא שנתן. הקורה על הפתח האמצעי אז מותרין כולן דהקורה עושה פתח זו כאלו היא סתומה הרי שיש כאן סתימה ביתר מעשר שהרי יש עוד סתימה בינה ובין הפתח השני והפתח שבינה ובין הכותל אינה אלא עשר נמצא שהפתח הלזו שהקורה עליה היא כעומד המרובה על הפרוץ ופתח שבצדה כסתומה הרי שסתום שבכאן יתר מעשרים וה"ל כעומד מרובה נגד שני הפתחים הנשארים ודוקא ד' פתחים אבל ה' פתחים לא מהני הקורה שעל האמצעי לשאר הפתחים שבכל צד איכא כ' אמה והפרוץ מרובה:

אבל אם נתן על הפתח החיצון. הניחא שהעומד שבפתח עצמה מתיר הקורה אבל מי מתיר מהפתח ולהלן כלומר שאר הפתחים מי מתירן שמעינן שהקורה שבפתח זו מתרת לשאר הפתחים וע"כ לומר דאיירי בפס ד' וכדר' בא:

תיפתר. דהך ברייתא כרבן שמעון בן גמליאל אתיא ולכך מתיר כל הפתחים אבל לרבנן ליכא למשמע מינה כלום ואפי' פס ד' אינו מתיר:

מבוי עקום ומפולש. ששני פתחיו לרשות הרבים כזה ועקמימות זה שני המבואות שוין בה שהרי לשניהן היא בשוה למבואתן:

נותן לחי וקורה מכאן. בראשו הא':

וצורת הפתח מכאן. בראשו השני דדינו כמבוי המפולש ביושר ומותרין להשתמש בכל המבוי:

נותן לחי או קורה ומתיר. להשתמש עד מקום העקמימות:

על דעתיה דר"ל. לדברי ר"ל שבקשו לעשות תקנה לעקמומית בצ"ה מכאן ולא הועילו כלום:

אילו משתמשין וכו'. כלומר היכי ליעבד יהיו אלו שבמזרח משתמשים עד כותל דרומית ואלו דרומיית ישתמשו עד כותל מזרחית:

ולא נמצאו וכו'. בתמיה איך שתי רשויות משתמשות בעקמומית זה שהיא רשות אחת לשניהם:

אלא אילו משתמשות וכו'. כלומר שישתמשו שניהם בשתי המבואות נמצאו שהן רשות אחת:

ולא נמצאו שתי רשויות. והן שני בני המבוי משתמשות ברשות האסורה להן שהרי מבוי זו אסורה לזו הלכך אינו עושה אלא או לחי או קורה להתיר עד מקום העקמומית:

ה"ג האסורה להן רב ושמואל רב כר"י וכו':

בשקקה דר' יצחק. ברחובו של ר"י והיא היתה מבוי עקום:

טילטל כדעתיה. דהיינו בהיתר לחי טלטל עד מקום העקמומית כדפרישית דעד העקמומית ה"ל לר"ל כמבוי סתום:

ולא טילטל. דסובר דמבוי עקום כמבוי מפולש דמי וצריכה צ"ה מכאן ולחי וקורה מכאן:

הניחו לבני מבוי. לכך לא אסר להן:

מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין. כי ידע שלא ישמעו לו כי יש להם לתלות באילן גדול בר"ל דעביד עובדא לטלטל כשמעתתיה:

מה טלטל לא טלטל. ממ"נ איך עבד ר"י אם טלטל או לא טלטל לא שפיר עביד:

א"ת טילטל. קשיא ר"י אהדדי דהא איהו דקאמר לעיל דבעינן צ"ה מכאן ולחי וקורה מכאן:

ויאסר בחלקו לבני מבוי. שהרי חלקו אוסר להם:

ר"י ביטל רשותו. אע"ג דהוא אוסר לטלטל מ"מ כדי שלא להכשילם יותר ביטל להם רשותו:

כף ר"ל לר"י. כפה אותו בתשובות עד שטלטל גם הוא בהיתר לחי או קורה לחוד:

ויאות. שפיר קאמרת דהא דטלטל ר"י במבוי היינו משום שכפה אותו ר"ל דליכא למימר משום שביטלו בני המבוי רשותן לר"י דזהו לא מהני:

מ"ט דר"מ. דאומר לקמן פ' הדר מי שנתן רשותו וחזר והוציא בין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר וא"כ אף דנימא שהיו כאן שוגגין מ"מ אוסרין:

מ"ט דרבנן. ואפילו לרבנן דאמרו התם דוקא במזיד אוסר מ"מ גם כאן אסור:

מכיון שחשודין הן לטלטל. ה"ל כמזידין ממש אלא ודאי מה שטלטל ר"י משום דהודה לר"ל:

אמרין ליה אין כיני. דהנך מזידין נינהו למאי ביטל ר"י מעיקרא רשותו:

יעשו שונאין של ר"י. מפני כבודו של ר"י כינה הדבר כלפי שונאיו:

כצדוקי. הדר עם ישראל במבוי שאוסר אפילו ביטל רשותו ה"נ יאסר ר"י עליהם:

צדוקי חשוד לטלטל. אפי' ביטל רשותו לכך הישראל אסור:

וכא מה אית לך. והכא גבי ר"י מי אית לך למימר שר"י יוציא אחר שביטל רשותו בתמיה ואם הם יוציאו אין בכך כלום שהרי ביטל להם רשותו:

מה נפיק מביניהון. פי' היכן מצינו שר"ל מחמיר:

היה עשוי כמין כי. שהמבוי עשוי כמין כף יונית דהיינו סתומה מג' רוחותיה כזה:

עושה לחי מכאן וצ"ה מכאן. ומתיר כל השלשה מבואות יחד:

אפי' כמה קורות אינן מתירין. להן שאותן שבדרום אין להן דרך כי אם על אותן שבמזרח ושבמערב ואוסרין עליהן הלכך צריכין גם לעקמומי' מכל צד צורת הפתח:

מכנגדו. פי' מראשו שהיה מבוי רחב ך' אמה וסתמו עשר אמות כדתנן והרחב מעשר ימעט ונפרצה פירצה באותה סתימה מן הצד בכותל ארכו ולא אצל ראשו אלא שיש ד' עומד מן הפתח עד הפרצה:

חברייא. רב הונא אמר משמיה דרב:

לא שנייא. ל"ש מכנגדן ול"ש מן הצד בארבעה:

הוון בעין מימר. סברוהו בני הישיבה למימר דלא פליגי:

כשיש שם. מן הפתח עד הפרצה ד' וכדפרישית לכך מותר בעשרה:

ופריך ולא כן סברנון מימר דרב כר"י. דמבוי עקום תורתו כמפולש והתם יש שם ד' מן העקמימות עד הפתח ואפ"ה ה"ל כמפולש ולא כפתח ובעשר איירי דביותר מעשר ודאי לא פליג ר"ל ש"מ דפליגי:

כדי לעשות כל הרשויות כאחת. הלכך מצריך התם צ"ה כיון שגם רשות בני המבוי שניי' שולטת בה וה"ל כרבים בוקעים בה אבל בעלמא מן הצד ויש שם ד' דוקא ביתר מעשר הוא דפסול:

שנפרץ מצידו. אחד מן הכתלים שבצד ארכו:

כלפי ראשו. סמוך לכותל שברחבו והיינו קורה שלפנים הימנו:

אם יש שם עומד ד'. מן הכותל סמוך לקורה:

צריך קורה. אחרת להתיר הפרצה:

ואי לא. שאין שם עומד ד' הרי הפרצה נכללת בפתח וא"צ קורה בפני עצמה:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה