אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי דוד פרנקל

פרק א · הלכה ו

הלכה ה

מתני' לחיים שאמרו. שנחלקו ר"א ורבנן כמה שיעורן:

גבהן עשרה טפחים. כשיעור גובה המבוי שבפחות ממנו לא מיקרי מחיצה:

רי"א ג'. דבעי דבר חשוב במחיצה שאפי' יפליגנו מן הכותל בג' דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא וליבטליה:

גמ' מתני' במשוכין. הלחיים מן הכותל הוא דפליג ר"י ומצריך שיהו רחבין ג"ט:

אבל אם היו. הלחיים סמוכות לכותל אף ר"י מודה דסגי ברחב כל שהוא:

ותני כן. ותניא נמי הכי בתוספתא דפרקין:

שלשה והוא שיהא וכו'. אם הוא רחוק שלשה צריך שיהא הלחי רחב שיהא העומד רבה על החלל שבין הלחי לכותל:

היוצאות מן הבניין. זו למעלה מזו:

קרן זוית. זו יצאה מכותל זה וקרן זוית מכותל שכנגדה:

נידון כלחיים. וא"צ לחי אחר להתירו:

כותל הנכנס. שנכנס הבניין ומיעטו מעביו דהשתא בולט ויוצא ממנו כמין עמוד שקורין פיי"ליר:

ונראה כפס מבפנים ושוה מבחוץ. ששוקע הכותל מאחריו ונראית הפגימה מבפנים כזה :

או שנראה כפס מבחוץ ושוה מבפנים. כגון ששוקע הכותל מלפניו שאין הכניסה נראית לעומדים מבפנים אלא לבני רה"ר כזה :

היה משוך. הלחי משוך עם דופני המבוי לחוץ שנראה כמאריך את דופן המבוי שמעמיד חודו כנגד עובי הדופן דמיכסי חודו בעוביו של דופן דשוה מבפנים ונראה מבחוץ שאין חודו של לחי מכסה כל עובי הדופן שרחב ממנו כזה :

רואין אותו כאלו הוא כנוס. ונידון משום לחי:

ויעשו כותלי גדולה כלחיים אצל קטנה. ואף על גב דבקטנה אינן נראין אלא כל העומד בתוכה רואה כל כתלי ארכה שוין שאין שם מכותל רחבה לפיאותיה כלום והוי מלואה מ"מ הרי מבחוץ בתוך הגדולה נראין לה שיורין אותו עודף שהגדולה עודפת על הקטנה מכאן ומכאן דהא גדולה בהו משתריא משום דלדידה נראה מבפנים ולדבריך תיהני גם לקטנה שנראין אצלה מבחוץ:

במשוכין יותר מעשר. שנכנסין מחיצות הקטנה לאורך הגדולה יותר מעשר כזה והלכך לא חשבינן כלחיי':

בגדול' י"א ובקטנה י'. שאין גדולה עודפת על הקטנה אלא אמה אחת הרי ג"ט לכאן וג"ט לכאן ועובי כניסת הכתלים ממעטין את השלם מכל צד ונימא לבוד אלא ודאי כיון דאינו נראה מבפנים לא הוה לחי וקשיא לרבי אבא:

איתבעיא מתנית'. בדקו היכן ברייתא זו שנויה שאין הגדולה עודפת על הקטנה אלא אמה אחת ולא מצאו בשום מקום:

א"ל רב אחא הכי ארשב"ל כל ברייתא שלא נכנסה לחבורה. דהיינו דלא מיתנייא בי רבי חייא ורבי אושעיא שהן שנו הברייתות בחבורה:

אין סומכין עליה. ולא מותבי' מינה תיובתא:

אתייא כמ"ד וכו'. ואפי' תימא מתרצתא היא הך ברייתא דהגדולה אינה עודפת על הקטנה אלא אמה ל"ק לאבא בר רב הונא די"ל דאתייא כרבי דבעי ב' פסין של ד"ט לחצר של עשר הנפרצת במלואה הלכך הקטנה אסורה:

ואפילו תימר כן אתיא כמ"ד וכו'. נמי קשיא דא"כ גדולה במאי משתריא דהא ליכא מכל צד כי אם ג' טפחים מלבד מה שכותלי הקטנה ממעטין:

לגדולה הן נידונית וכו'. ודאי כרבי אתיא הך ברייתא דחצר אינה ניתרת אלא בשני פסין ורבי סובר כרבי יוסי דפסין צריכין שיהו רחבין ג' ולא איירי במשוכין אלא במכוונת ונשתיירו ג"ט מכאן וג"ט מכאן ומשום הכי יהיב התנא שיעורא לעודפת של הגדולה שתהא יתרה על הקטנה אמה כי היכי דניהוי לה לגדולה ג"ט מכאן וג"ט מכאן משום דרבי שני פסין בעי ורחבי' שלשה ומשום היתר גדולה נקט לה אבל הקטנה אינה ניתרת בפסין אלו כיון דלאו לקטנה עשויין ל"א רבנן דתמן פליגי וסוברים נראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי לכך לא מהני פסין אל לקטנה:

כותל שצידו אחד יוצא וכו'. כגון שצד אחד של מבוי ארוך ונמשך כותלו לרשות הרבים יותר מכותל ארוך שבצד השני:

נותן את הקורה באלכסון כזה ומשתמש כאן כנגד ארוכה וכאן עד כנגד קצרה:

ובלבד שלא תהא הקורה משוכה יותר מי'. אמו' שהמבוי קצר שאין ברחבו ובאלכסון הנמשך יותר מעשר אמות דא"כ פתחו יותר מעשר שהרי כל תחת הקורה הוה פתח:

רב אבדימי. דמן נחית':

ובלבד שלא יהא הכותל משוך יותר מד' אמות. שאם היה הארוך עודף על הקצר ד"א ה"ל כמבוי בפני עצמו וצריך מחיצה כנגדו או מניח הקורה כנגד הקצר:

אשכחת אמר. נמצאת אומר מאי דפשיטא להאי שלא תהא הקורה יותר מעשר מיבעיא להאי מדלא קאמר אלא שלא תהא משוכה ד' אמות משמע דביתר מעשר מספקא ליה וכן בהיפך מ"ד שלא תהא משוכה יותר מעשר מספקא ליה במשוכה ד' אמות:

מג' ועד ד' היא מתני'. הא דאמרינן בכותל אחד ארוך שנותן הקורה באלכסון במשוך מג' ועד ד' אמות:

פחות מג' אפילו. האלכסון הוא יותר מעשר מותר דכיון דהאלכסון הוא דבר מועט:

ארבעה. אמות משוך:

אפי' פחות מעשר אסור. דה"ל מבוי בפני עצמו:

אלא. כי עסקינן במשוך מג' ועד ד' אמות:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה