קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל
פרק יא · הלכה ה
מתני' מה שלא שמע. מה שלא נאמר לשום נביא בעולם ומה שנאמר לחבירו ולא לו ושמעה מפי חבירו ובא ואמר שנאמרה לו שני אלו נביאי שקר הם ומיתתן בחנק דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה המתנבא מה שלא שמע מעולם אשר לא צויתיו הא לחבירו צויתי זה המתנבא מה שלא נאמר לו ונאמר לחבירו ומת הנביא ההוא וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק:
ה"ג ומה שלא נאמר לו מיתתו בידי אדם אבל כו':
אבל הכובש את נבואתו. שלא אמרה כגון יונה בן אמתי:
והמוותר על דברי הנביא. אינו חושש לדקדק בהם לקיימם על צד הדיוק אלא מוסיף או גורע:
מיתתו בידי שמים. דכתיב והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אנכי אדרוש מעמו וקרי ביה לא ישמיע וקרי ביה לא ישמע הרי שלשתן בכלל פשטא דקרא משמע שהנביא עובר על דברו עצמו דאל"כ והיה האיש ל"ל דה"מ למכתב ואשר לא ישמע וגו' ולא ישמיע היינו הכובש את נבואתו ולא ישמע בקמ"ץ תחת השי"ן משמע אף שעושה דבריו נראה כאינו עושה מפר שמוותר על דבריו ואינו עושה אותן בדקדוק:
גמ' כצדקיה בן כנענה. דכתיב ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל והבטיח את אחאב שינצח ארם וקמ"ל אע"ג שהטעתו רוח נבות והיה סובר שאמת מתנבא מ"מ כיון שהיתה לו הוכחה שהוא שקר שהיו הרבה נביאים מתנבאים בסגננן אחד לכך חייב מיתה:
כחנניה בן עזור. דמה שלא נאמר לו משמע הא לאחר נאמר והיינו חנניה וכדמסיק ריב"ל:
נביא אמת היה. מעיקרא היה נביא אמת והא נבואה שחלק על ירמיה גרם לו דרכו הגרוע להיות חולק על דברי חבירו בדברים דחוקים ורחוקים:
מה שירמיה מתנבא בשוק העליון. לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אותם ירד חנניה לשוק התחתון והתנבא כה אמר ה' שברתי את עול מלך בבל בעוד שנתים ימים כו' לפי שדרש חנניה כל סוד ועיקר נבואה זו היא שבעוד שנתים ימים יכלו השבעים שנה דמשהתחיל בבל לשלוט על ישראל מתחילין השבעים שנה ומצינו בימי מנשה עלו שרי מלך אשור ויוליכוהו בבלה וזה היה בשנת ל"ב במלכו דכתיב במלכים בן שתים עשרה שנה מלך מנשה וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים וכתיב וידבר ה' אל מנשה ועמו לא הקפיבו וגו' וילכדו את מנשה בחוחים ולא כתיב באיזה זמן היה המעשה לכך מפרש הא דכתיב בד"ה בתחלת הפרשה בן י"ב שנה מנשה במלכו היינו שאז הביאוהו בבלה וליכא למימר כשהיה בן י"ב שנה הביאוהו בבלה שפשט המקרא משמע שעשה רעות הרבה קודם שבא לבבל אלא ה"ק י"ב שנה למלכותו הוליכוהו בבלה וקאי על סוף הפרשה ויביאוהו בבלה וה"פ ויעש הרע כי' בתחלת מלכותו ומפני כך נענש. נשארו ל"ה שנה ושתים של אמון וי"א דיהויקים ויאשיהו בן שמנה שנים במלכו ומלך ל"א שנה הרי ל"ט שנים וכד מנכין עשרים שנה שאין מענשין עליהם הרי י"ט ומ"ח דהנך דלעיל הרי ס"ח נמצא בעוד שנתיים נתמלאו שבעים שנה (ועיין בי"מ):
ואתה מתנבא לטובך:
. וכל דיבור היוצא מפי ה' ע"י נביא לטובה אינו חוזר א"כ אפשר לתת אות מיד שיקויימו דבריך:
א"ל לאו. אמר חנניה אין הדבר כן אלא אתה צריך ליתן סימן לדבריך ואני איני צריך לסימן שנבואתך מסייעני לפי מלאת לבבל שבעים שנה:
א"ל. ירמיה א"כ שאתה סובר שנבואתי מסייעך הריני נותן מופת בך שתמות בשנה ההיא והיה כך שמת בשנה ההיא דכתיב וימת בחדש השביעי כו':
ופריך שנה אחרת היתה. דהא אחד בתשרי ר"ה לשנים וחדש השביעי שהוא תשרי שנה אחרת ואת אמר הכי השנה אתה מת:
שיוציאוהו אחר ר"ה. שיחשבו העם שאחר ר"ה מת וה"פ וימת חנניה בשנה ההיא ונקבר בחדש השביעי:
נביא אמת היה. והא דתניא כיונה בן יאמיתי ה"ק כיונה שכבש את נבואתו ולא כיונה שהוא כבש נבואתו לטובת ישראל כדמסיק:
ופורע משונאיהן של ישראל. דמה עכו"ם למודי הרע עשו תשובה ישראל שיודעים כחו של אלהיהם אינו דין שיעשו תשובה והם לא עשו כן ויענשו לכך כבש נבואתו וברח לח"ל ששם אין השכינה שורה:
ה"ג והמוותר על דברי הנביא כחבירו של מיכה ונביא שעבר על דברי עצמו כעידו החוזה הה"ד ונביא יושב בבית אל וגו' ואיזהו זה ארשב"י זה אמציה כו' וכ"ה בבבלי. וה"פ מיכה אמר אל רעהו בדבר ה' הכני נא ולא אבה ויכהו האריה ונביא שעבר על דברי עצמו היינו עידו החוזה שה' צוהו שאל יאכל בבית אל והנביא הזקן השיבו והטעהו עד שאכל ואיידי דמייתי ענין הזקן ההוא מפרש ליה הכא:
זה אמציה. מכיון דאשכחן אמציה שהיה כהן הבעל בבית אל משמע לר' שמואל שנביא שקר זה היה אמציה ולר"י משמע שהיה יהונתן שהאריך ימים והיה כהן לעכו"ם ועליו יצדק שם נביא זקן סתם א"נ כל אחד קיבל מרבו:
פתפותי ביצים היו שם. הרבה דברים מסותרים היו שם וכדמסיק:
פתפותי. הוא פטפוט בטיתי"ן שהוא ריבוי דברים וביצים הם שדות מלאים מים שאין בני אדם עוברים שם:
מכור עצמך לעכו"ם. רק שלא יהא לבו לעכו"ם:
לעבודה שהיא זרה לך. שחשוב אתה והמלאכה נמבזה ולא תימא גברא רבא אנא וזילא בי מילתא:
שהיא אוהב ממון. דלפרנסתו לא היה צריך כיון שהיה לוי ומפורסם היה שהוא בן בנו של אותו צדיק ולא יניחוהו בלא פרנסה אלא שלאהבת ממון הוא עושה:
מינהו. קומיסריוס על האוצרות וממון הרבה בידו:
ושבואל וכי שבואל שמו אלא ששב לאל בכל כחו למה לפי שעשהו נגיד על האוצרות והיה לו ממון הרבה ונתבטל יצרו הרע:
והאריך ימים כל כך. דכתיב הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ דהיינו גלות סנחריב ואין לפרש היא ואחריו בניו נמשכה כהונתם עד יום גלות הארץ דא"כ היא ל"ל אלא לומר שהיה עם בניו תמיד:
הוה בר נש כו'. כשבא אדם אליו ואמר לו להקריב שור או שה או גדי לע"א ויפייסנה שתפיס לו והיה אומר לו מה תועיל לך הע"א הרי אינה רואה ושומעת כו':
א"ל. המביא הקרבן ליהונתן א"כ הבה לי עצה מה לעשות לפייסה שיסיר ממנו הרע או שלא יארע לו להבא וא"ל לך והביא לי מחבת אחת מלאה סולת ועשרה ביצים וערבן יחד והביאו לפני הפסל הזה הוא פסל מיכה שהיה עשוי כצורת האדם והוא אוכל מכל מה שמביאים לפניו ואני אדבר עמו שיתרצה לך:
מכיון. שהיה הולך המקריב היה יהונתן אוכל הסולת הזה וזה שהיתה עינו צרה שהיה לו לומר שלא ישחוט לע"א אחרת אבל ישחוט השור לפני הפסל אלא שהיתה עינו צרה בה:
ה"ג זימנא חדא אתא כו'. פעם אחת בא בן בליעל להקריב קרבן וא"ל יהונתן כן שאין העכו"ם מועלה כלום א"ל הבר פחין א"כ אף פסל זה אינו כלום ומה לך פה:
בגין חיי. בשביל מזונות שאני אוכל הסולת:
ה"ג ודוד מינהו על האוצרות מתיבין כו' וכ"ה בברכות. וה"פ השיבו לרשב"ן איך קאמרת שבימי דוד שב בתשובה הכתיב ויהונתן כו' הוא ובניו כהנים לדני עד יום גלות הארץ בימי סנחריב וזה היה זמן רב אחר דוד:
סנקליטין\. שירות ונתן ליהונתן שררה אחרת ולא היה בידו ממון הרבה וחזר לקלקולו והוא היה נביא הזקן שבבית אל שזה היה זמן רב אחר מיתת דוד:
ה"ג וחזר לקלקולו כתיב ונביא אחד כו':
ופריך מה הוא כיחש לו. דכיחש משמע שמכחיש דברי חבירו וכאן לא היה הכחשה ביניהם ואם היה עידו מכחישו למה שב עמו לאכול:
ומשני שיקר ביה. אח"כ הרבה לדבר ורימוהו עד שהאמין לו לכך נענש בסוף אחרי שהרגיש בדבר וכיחש לו בתחלה לא היה לו להאמינו אח"כ:
אשר הושב אין כתיב כאן. דאלו כתיב אשר הושב היינו מפרשים שהדיבור היה אל הנביא אמת אבל השתא דכתי' אשר הושיבו צ"ל שהדיבור [היה] אל הנביא השקר ללמד הואיל וגמל חסד להאכיל לאורחים שרתה עליו שכינה:
וכתיב ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' יען אשר אמרו ארם כו' ופריך הני תרי ויאמר ל"ל:
אם בא בן הדד כו'. ועדיין הדבר בספק ובאמירה השנייה אמר יען אשר אמרו ארם אלהי הרים אלהיהם וגו' וה"ג ובאמירה השנייה אמר יען אשר אמרו ארם כו' כתיב יען אשר שלחת כו':
כמה מצודות וחרמים. דריש חרמי מלשון מצודות וחרמים כלומר שם בלב ארם שיתקבץ למלחמה ואח"כ הפיל החומה על כ"ז אלף אש:
ה"ג והה"ד ומלך ארם צוה את שרי הרכב אשר לו לאמר לא תלחמו את הקטן ואת הגדול כי אם את מלך ישראל לבדו:
אותה הטיפה שיצאת. ממיכה כשהכהו רעהו בדבר ה' דכתיב ויכהו האיש הכה ופצוע כיפרה על כל ישראל שלא מתו במלחמה עם אחאב: