קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל
פרק יא · הלכה ד
מתני' חומר מדברי סופרים. דברים שנפרשו על פי הקבלה איש מפי איש או בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן מדברים המפורשים בתורה:
האומר אין תפילין פטור. שאין זו הוראה אלא ז"ל קרי בי רב הוא:
חמשה טוטפות. יש הוראה אע"ג שאין דבר זה אלא להוסיף על ד"ס שדרשו לטוטפת לטטפת לטוטפת כתיב הרי כאן ד' פ' אפי' הכי חייב:
ולא בב"ד שיבנה. שאלו לב"ד שבלשכת הגזית ואמרו לו וחזר לעירו ושהה שם ימים רבים עד שגלתה סנהדרי גדולה ליבנה אח"כ הורה כבתחל' אין ממיתין אותו ביבנה אע"פ שסנהדרי גדולה שם ואע"פ שהבית עדיין קיים כיון שסנהדרי גדולה אינה יושבא במקומם בלשכת הגזית וכתיב אל המקום מלמד שהמקום גורם:
אין מענין כו'. דאלו נאמר ייראו כדקאמרת השתא דלא כתיב אלא ישמעו ויראו אין מענין דינו של זה:
גמ' דודים. כלומר סמובים וקרובים הם תורה שבכתב לתורה שבעל פה שד"ס מגלים עומק דברי תורה וד"ס היינו תורה שבעל פה:
וחביבים כד"ת. ששכרן כשכר העוסק בתורה:
וחכך כיין הטוב. הך קרא ראיה לדבריו וחכך היינו תורה שבעל פה שיוצאים מן החיך ויין הטוב היא התורה שבכתב ואקשינהו להדדי וסיים בהו הולך לדודי למישרים כלומר הם דודים זה לזה ועל ידי כך ישרים הם שניהם:
כי טובים דודיך מיין. ודודיך הם ד"ס שאני קורא אותו דודייך והם טובים מד"ת שנקראים יין:
לא היה עובר אלא בעשה. דק"ש מ"ע:
וע"י שעברו על דברי ב"ה. שדרשו בשכבך ובקומך כל אדם קורא כדרכו ועבר על דרשתם חייב מיתה:
על שם ופורץ גדר ישכנו נחש. כלומר פשטא דקרא לא קאי אלא על הפורץ גדר שגדרו חכמים שלא לעבור על ד"ת ומהך דר"ט שמעינן שאף העובר על דברי סופרים אע"פ שאינן גדר כהאי דב"ה שאין זה סייג למצות התורה אפ"ה חייב מיתה ופורץ גדר חמור שנושכו נחש דלית לה אסוותא וכל שאינו גדר ביעמים שהזכות מגין עליו כהאי דר"ט ואסמכוה האי דר"ט אהך קרא:
יש בהן איסור ויש בהן היתר. שכל מה דאסר רחמנא שריא לן משא"כ בד"ס אין היתר כנגד איסורן:
דתנינן תמן. לאו ר"י קאמר אלא סתמא דש"ס קאמר הך ראיה דמייתי ר"י תנינן תמן במתני' לעבור על ד"ת פטור. סובר ר"י לכך פטור שטועה בדבר וסובר כיון שיש קולין בד"ת אף בכה"ג שאומר הוא הקילה התורה לכך פטור אבל האומר להוסיף על ד"ס לא דיינינן ליה בטועה וחייב מיתה ולעבור על ד"ת היינו שאומר חמשה פרשיות יש בתפילין דאל"כ מין הוא:
אל תטיפו יטיפון כו'. קרא יתירא הוא אלא ה"ק אל תטיפו יטיפון דברי נבואה לא יטיפו לאלה דברי סופרים לא יסיגו להם כלימות כי אם לא ישמעו לדברי סופרים יסיגו כלימות ש"מ שחמורים דברי זקנים מדברי נביאים:
וכתיב שם אטיף לך ליין ולשכר. ש"מ מטיף היינו נבואה א"נ אטיף לך ליין היינו שיגיד דברי תורה הנקראת יין והיה מטיף העם הזה אבל דברי חכמים אינם רוצים לשמוע כלל:
פלמנטרין שלו. משרתיו עושי דברו:
סמנתירין. מצנפת:
ונתן אליך אות או מופת. אין שומעין לו אא"כ אתחזק נבואתו באות ומופת אבל הזקן אין צריך שום ראיה דכל מה שמורה כפי דעתו נוטה חייבין לשמוע לו:
עשאן חמש טוטפות של ארבע פרשיות. כגון שחלק פרשה אחת לשתי טוטפות או שהניח טוטפת אחת חלק:
עד שיודה בדבר שעיקרו מדברי תורה כו'. דכתיב על פי התורה אשר יורוך עד דאיכא דבר שהוא תורה ויורוך הסופרים פירושו:
כגון הנבלה והשרץ. דאיסורין וטומאתן מפורש בתורה אבל שיעורן אינו מפורש ופירשו שיעור איסורן בכזית וטומאתן נבלה בכזית ושרץ בכעדשה:
ה"ג אר"ז לעולם אינו חייב עד שיכפור ויורה בדבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מד"ס והוא שיגרע ויוסיף ובדבר שהוא מוסיף הוא מגרע ואנו אין לנו אלא תפילין וכ"ה בבבלי. וה"פ והוא שיהיה בו להוסיף על מה שפירשו חכמים ובהוספתו הוא גורע ופוסל את הראשון ולא שייך דבר זה אלא בתפילין כדמסיק:
וחלין אפוי דר"ה. צהבו פניו של ר"ה דר' יוחנן אמר כגון נבלה ושרץ ואיהו אמר דוקא תפילין:
א"ל. ר"ה לר' יוחנן אם אני צריך לך כתלמיד דצריך לרבו למה שחקת בי ואמרת משמי דבר שאני פליג בו ואם אין אני צריך לך מהראוי שתרחיק לך ממני:
תלת עשר שנין. י"ג שנים היה ר"י נכנס לפני ר"ה ולא היה צריך ליה דתלמיד חבר היה לו ולגמרא דידיה היה צריך אבל לא לסברא דידיה לכך היה חולק עליו ולמה היה נכנס לקבל פניו וכדמסיק:
כגריס הקילקי מרובע. ואם הוסיף על ריבוע גורע שמקלקל הריבוע ואם חלק הזקן על החכמים והוסיף חייב מיתה א"כ איך קאמרת ואנו אין לנו אלא תפילין:
א"ר אבא מרי מ"ד הכי. מי הוא שאומר בזה שאם הוסיף גורע דודאי לא בעינן שיהא מרובע אלא שיהא הבהרת גדול כל כך כמו גריס הקילקי אם ירבעו אותו:
והא תני. שלא יהא במזוזה יותר משתי פרשיות הרי שאם הוסיף גורע והזקן נהרג על הוספה זו:
היא תפילין היא מזוזה. שניהם שוים ונקט תפילין וה"ה מזוזה:
ה"ג והא תני בציצית ארבעה חוטין של ארבע אצבעות עשאן שלש אצבעות של ארבע חוטין פסול. וה"פ ציצית צריך שיהיו ארבעה חוטין ארוכים ארבע אצבעות ואם עשה הזקן ארבע חוטין של שלש אצבעות הרי שגרע וחייב וקס"ד אמר הוסיף וה"ה גרע:
א"ל גרע ולא הוסיף. בציצית דוקא גרע הוא דפסול אבל אם הוסיף באריכתן יותר על ארבע אצבעות כשר ואנן בעינן שבין גורע או מוסיף יהא פסול:
שליש לרבוכה כו'. כתיב והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסלת מרבכת חלות בלולת בשמן על חלות לחם חמץ וגו' ודרשו חכמים שיהיו כל השלשה חלת מצות דהיינו מצות ורקיקים ומרבכת עשרה עשרונים וחלת חמץ עשרה עשרונים ותניא בעינן שיהיו מעשרה עשרונים שליש לרביכה ושליש לחלת ושליש לרקיקים:
ה"ג לא שילשן שליש לרבוכה כו'. וה"פ אם הורה הזקן שלא ליתן שליש לרבוכה הרי גורע והזקן חייב עליו א"נ בברייתא גרסינן לא שילשן כו' פסול:
א"ל מיגרע מן הרביכה. כשהוא גורע מן הרביכה ממילא הוא מוסיף על השאר יותר מן השליש דהא בעינן שלא יהא בכולם פחות מעשרה עשרונים ואנן בעינן שיהא גורע או מוסיף אבל לא שיהא מוסיף וגורע כאחת: