קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל
פרק יא · הלכה ב
[הלכה ב] הגונב נפש מישראל אינו חייב מיתה עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו וימכרנו לאחרים:
עד שיכניסנו לרשותו דכתיב ונמצא בידו ואין ידו אלא רשותו וכן הוא אומר ויקח את כל ארצו מידו:
וישתמש בו. בתשמיש שיש בו שוה פרוטה ות"ק סובר אפי' תשמיש שאין בו שוה פרוטה חייב וחכמים פוטרין. בגמרא מפרש:
ה"ג ר' יהודה מחייב. דכתיב מאחיו מבני ישראל. מאחיו למעוטי עבדים מבני ישראל אי כתיב בני ישראל הוה ממעטינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין השתא דכתיב מבני ישראל מיעוטא אחרינא ה"ל תרי מיעוטא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:
וחכמים פוטרין. מאחיו לאו למעוטי עבדים דהא אחים הם במצות אלא בני ישראל למעוטי עבדים מבני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין כך מפרש בבבלי אבל בגמרין מפרש בענין אחר:
אזהרה לגניבה הראשונה מניין. קאי אהא דתנן פרק בן סורר ומורה מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו אזהרה למלקות זה מנין וקאמר מדכתיב לא תגנוב שמעינן ליה:
אזהרה לגנבה שנייה. דתנן התם חזר וקלקל נידון בכ"ג וקאמר אזהרה מנ"ל:
לא תגנובו. מיותר דכבר כתיב לא תגנוב אלא לאזהרה לגנבה שנייה הוא דאתי:
לא תגנבו ע"מ למקט. עדיין קשה ל"ל אזהרה לגנבה ניליף מרבית ואונאה דהכי נמ מחסרו ממון לכך ניחא ליה לאוקמי דאתי למעוטי אע"ג שאינו מכוון אלא לצערו ולא לחסרו ממון:
ע"מ לשלם תשלומי כפל. שרוצה לההנותו ויודע שלא יקבל:
לא תגנוב את שלך. אם ראית בבית חבירך דבר הנגנב ממך לא תגנוב הדבר ההוא ממנו אלא תקחנו בפרהסיא אם אפשר לך שלא תהא נראה כגנב:
אינו חייב. הבן סורר ומורה עד שיגנוב מעות ויקח בעדו בשר אבל אם גנב בשר מאביו ואכלו פטור:
עד שיזלזל מעות. מדכתיב זולל קדריש שהוא לשון זול:
מה נן קיימין. במאי עסקינן:
ה"ג אם בהאי דאמר כו'. אם בהאי שאמר לחבירו הא לך חמשה דינרים ותן לי בשר בעד שלשה דינרין זהו שמזלזל במעות קשיא הלא העושה כן שוטה יחשב ואיך נחייבו מיתה ואם באומר הא לך שלשה דינרין והב לי בשר בעד חמשה דינרין כגון זה אדם יחשב שיכול לקנות דבר השוה חמשה דינרין בשלשה אבל מי ישמע לו:
אלא. הכא במאי עסקינן באומר הילך חמשה והב לי בעד חמשה דינרין בשר ולא אתי לאפוקי אלא שלא יקח הבשר ביוקרא דלא שכיחא ליה מעות לגנוב כולי האי ולא ממשיך:
היידינו גנב כו'. איזהו גנב ואיזהו גזלן:
גנב בפני עדים. ושלא בפני בעלים זהו גנב אבל אם גנב בפני בעלים זהו גזלן:
ה"ג ר"ז בעי מעתה אפילו נתכוין לגזלה ולבעלים אין זה גזלן. וה"פ ר"ז פריך א"כ אם נתכוין לגזול הדבר הגזול וגם הבעלים עמו אין זה גזלן הואיל ואין זה בפני הבעלים שהרי כשגוזלן אינן בעלים:
ופריך היידינו כו'. א"כ איזהו גזלן לר"ז:
עד שיגזול בפני עשרה בני אדם. שלקחו בפירסום בפני רבים זהו גזלן:
בניין אב שבכולן. כל הגזילות כולן לא למדו אלא מהך קרא ויגזול את החנית כו' שזה היה בפרסום:
מ"ט דר"י בן ברוקה. דכתיב גונב נפש מאחיו מבני ישראל ובנו נמי בכלל בני ישראל הוא לכך חייב:
מאחיו. מיעוטא הוא דוקא מאחיו אבל לא הגונב נפש אחד מבניו:
מאחיו. מ"ם יתירא ללמד אפילו הוא אחיו במקצת דהיינו חציו בן חורין דחציו השני מה שהוא עבד לאו אחיו הוא אפ"ה חייב:
מאחיו. על מקצת מאחיו חייב ולא על כולן ובא הכתוב למעט מי שאינו כולו אחיו שהוא פטור: