קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל
פרק ו · הלכה ה
היה גבוה שתי קומות. ומפילו משם לארץ:
הופכו על מתניו. שכשהוא מושכב פרקדן מגונה ביותר:
ה"ג ואם לאו השני נוטל כו':
גמ' וכמלוא קומתו של נופל. שהיה מפילו מעומד ולא מיושב:
ה"ג הרי שלשה וכ"ה בבבלי:
ופריך הכא. אתה אומר שצריכין להפילו גובה שלש קומות כדי שימות ובבור של נזקין אמרינן מה בור שיש בו כדי להמית י' טפחים כדתנן פרק הפרה:
ומשני לא דומה. אינו דומה נופל מדעת בעי טפי אבל התם בבור שנופל. שלא מדעת עשרה טפחים סגי:
אילין. הנך שמפילין השור בכח על הארץ אין בו משום ריסוק איברים שכשהוא שוהה ליפול כל שעה מתחזק בצפרניו עד שאינו נופל מגובה:
שרוניה. התירו אותו והתירו:
ה"ג וקם וערק. ועמד השור והלך וזה סימן שלא נתרסקו איבריו כדאמרינן נפל והלך א"צ בדיקה:
אמר ברוך כו'. כלומר שראה בעיניו שכנים הדברים:
ומנין שטעון סקילה באבנים:
שנא' סקל יסקל. דהוא לשון אבנים דכתיב וסקלוה כל אנשי עירה באבנים א"נ מנ"ל דלדורות בעינן סקילה שנאמר סקל יסקל לשון עתיד ולא כתיב סקל סקל או ירה ירה:
ה"ג ומנין שטעון דחיא שנאמר ירה ומניין שטעון שתי דחיות ת"ל ירה יירה: