אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל

פרק ו · הלכה ד

הלכה ג

מתני' היו מפשיטין את בגדיו. דכתיב ורגמו אותו ולא את כסותו:

מכסין. ערותו בחתיכת בגד:

מחלפא שיטתא דר"י. ארישא דמתני' קאי:

תמן. סוטה פ"ק תנן רי"א אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו דחייש להרהורא ופריך קשיא דר"י אדר"י התם חייש:

וכא. והכא במתני' הוא אומר הכי שהאשה נסקלת ערומה ולא חייש להרהירא:

ומשני הכא מ"מ למיתה אזלא. ולא חייש שיהרהרו בה שהרי אין רואה אותה עוד:

ברם כו'. אבל התם אם טהורה היא ותצא זכאי נשיראו אותה אא"כ פירחי כהונה העומדים סביבה שם בעזרה יתגרו בה:

ופריך מחלפא שיטתא דרבנן. קשיא דרבנן אדרבנן:

ותמן אמרין כו' אגב שיטפא דלישנא דסוטה נקט הכי:

ואין האשה נסקלת ערומה. משום בזיונה:

ומשני הכא. כתיב ואהבת רעך כמוך. דרשינן מיניה לברור לו מיתה יפה וזה יפה לה שתהיה מכוסה אע"ג דאיכא צערה דגופא ששוהה מלמות ניחא לה בכך רק שלא תתבזה והאיש שאין לו בזיון כל כך בהפשטת בגדיו ניחא ליה שימות מהר לפיכך נסקל ערום:

ברם תמן. אבל התם בסוטה כתיב ונוסרו כל הנשים שמעינן שחפץ המקום בניוולה הלכך כל שאפשר לנוולה מנוולין אותה כדי לייסר הנשים:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה