קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ח
מתני' מאיימין עליהם. בפני הכל ומודיעים אותה שהשוכרים עדי שקר הם עצמן מבזין אותן דכתיב בנביא והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו הרי מי שיעץ להמלך לשכרן קורא להן בני בליעל:
הוא אמר לי. הלוה אמר לי:
לא אמר כלום. דעביד אינש דאמר פלוני נושה בי כדי שלא יחזיקיהו עשיר:
הודה לו. שהיו שניהם בפנינו ולהודות לו נתכוין להיות לו עדים בדבר:
גמ' אם היה מתכוין למסור לו עדות. שאמר לו אתה עדי שאני חייב לפלוני אע"פ שאין השני שם עדותו קיימת:
הדיינים יושבים. דכתיב וישב משה לשפוט את העם:
והנידונין עומדין. דכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב:
פותח כדבריו ראשון. אומר כך היה המעשה ומפני כך חייב לו אבל אם הנתבע רוצה לספר המאורע תחלה וע"י סיפור דבריו יתברר להב"ד שהדין עמו אסור:
שנאמר מי בעל דברים. ר"ל מי שצריך לדבר דבריו והיינו התובע יגש אליכם אבל הנתבע אין צריך לדברים שטוב היתה לו השתיקה:
יגש אליכם. הבעל דברים היינו התובע יגיש ראיותיו אליכם:
מי שרדף אחר מי. היבמה הולכת אחר היבם או בהיפך:
השיב ר"ל. מאי קמיבעיא לך הא כתיב ועלתה יבמתו השערה ואמרה מאן יבמי כו' וקראו לו זקני עירו וגו' הרי שהיבמה רודפת אחר היבם:
יפה לימדני ר"ל. הודה לדבריו ל"א דרך צחוק אמר שצריך לתלמודו ולא שאל אלא לחדד את התלמידים:
התובע תובע כו'. אתי לאפוקי שלא ישמעו מפי התורגמן:
והדיין מכריע. אומר הדיין עם מי ואינו צריך לשנות דבריהן:
לשנות טענותיהן. קודם פסק הדין שלא יאמרו שלא נתנו דעתם לשמוע טענותיהם לאמיתתן:
כד היה. כשהיה רואה ששני עדים אומרים עדותן בלשון אחד חשש להן שבעצה אחת כיוונו להעיד שקר לפיכך הוה חוקר אחר עדותן לידע האמת:
ה"ג כד הוה חמי סהדי מכוונא הוה חקר וכד הוה חמי הכן הכן כו'. וכשהיה רואה שהעידו כל אחד בלשון אחר היה מכוין לשונם שלא יהא הפרש ביניהם בעיקר העדות:
מיקל. היה מקלל לדיין שאומר לבעלי דין מקבלין אתם על עצמכם עד אחד שאין לדיין לומר כן שמטען שסוברים בעד אתד סגי אלא הן רשאין לקבל עד א' כשנים ולא אתה ל"א ר"ה היה מקלל דין שרואה באחד שמביא עד א' ואומר לבעל דין השני מקבל אתה ע"א כשנים הרי טוב ואם לאו אין ע"א כלום:
ה"ג רב הונא כשהיה רואה זכות לאחד מבעלי הדינים ובעל הדין לא ידע ליה היה פותח לו קצת בזכות ההוא כדי שיבין לברר הדבר וסמך על מקרא שכתוב פתח פיך לאלם וקרא ודאי לאו באלם ממש משתעי כי מי שם פה לאלם אלא באלם בדבר איירי וקאמר את פתח לו:
המכמין כו'. המסתיר עדים אחורי גדר שישמעו מה ידבר בו חבירו ואמר לחבירו מנה לי בידך ואמר הן אע"פ ששמעו עדים בדבר אינו כלום דכיון שלא ידע שיש שם עדים אין הודאתו הודאה שיכול לומר משטה הייתי בו:
כהדא. כהא מעשה באדם אחד שנתן עיניו להזמין חבירו לסעודה שהכין:
גו אריסטון. באמצע הסעודה אמר לזה שהזמין תן לי מה שאתה חייב לי א"ל אין:
בתר דקמון. אחר שעמדו מן הסעודה אמר אין אני חייב לך כלום:
אמר. יש לי עדים ששמעו שהודית דהיינו אותן שאכלו עמנו בסעודה:
א"ל לא אמרתי. אין אלא שלא לערבב סעודתך אבל באמת איני חייב לך כלום:
אתא. באו לפני ר' אמי ואמר דמיא להא דאר"י המכמין עדים אחורי הגדר לא עשה כלום דמצי מימר ליה משטה הייתי בך ה"נ אמרינן לכך אמר כן שלא לערבב סעודתו ל"א הכא איירי שהכמין לו עדים אחורי הגדר והוה ממש כהא דר' יוחנן והראשון נראה: