קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ב
מתני' זה פוסל דיינו של זה. יכול לומר לא אדון לפני זה שביררת:
בזמן שהוא מביא עליהן ראיה. שזה מביא ראיה על דיין שבירר זה לפסלו:
גמ' כיני מתניתא. בא לתרוצי דלא תיקשי לך כל כמיניה שפוסל דיין שבירר לו זה אלא כן היא מתני' זה פוסל דייניו של זה שקיבל דיין אחד בשלשה:
הא דיינו. היינו דיין שבירר לו זה אף ר"מ מודה שאינו יכול לפסלו:
בערכאות שבסוריא. שאינן בקיאין בדין תורה אלא הורגלו לדון ויכול לפוסלן ורבנן סברי כיון שהמחום רבים לאו כל כמינו לפסלו ואם הם כשרים כמומחים הם:
הא בדיני תורה. אם בירר לו מומחה אין חבירו יכול לפסלו:
היך. איך יכול לפסול מומחה שבירר לו זה:
ומשני אמרין. בכה"ג דפעם אחת נתעצמו שנים בדין בעיר אנטוכיא ואמר אחד לחבירו כל מה שיאמר ר' יוחנן בדין זה אקבל עלי כלומר חבירי ילך עמי לב"ד לר"י:
שמע ר"י. דבריו של זה שאמר שבעל דינו ילך עמו לפניו ואמר לאו כל כמיניה של זה לטרוח בעל דינו שילך עמי לב"ד רחוק אלא הדיינים שבאנטוכיא ישמעו טענתם ואם יהיה מן הצורך שיהיו ב"ד שבעירם מסופקים דין תורה לא יאמר הואיל בלאו הכי צריכין לשלוח שליח לר"י נלך בעצמינו לשם אלא יכתבו טעניתם וישלחו לחכמים אחרים מומחים הסמוכים להם והם יפסקו את הדין הרי שפוסל דיין מומחה שבירר לו זה:
שומעין לזה שאמר בטבריא. שישיבת טבריא היתה גדולה משל ציפורי ובסמוך מפרש לה:
ופריך ולעולם זה פוסל. לר"מ וזה מביא לרבנן בתמיה א"כ אין לדבר סוף שיאמר יש לי עוד זמן לפסלו ולהביא ראיה:
בטפילה שנו. שבירר לו דיין שאינו קבוע אלא טפול לדיינים ופוסל עד שיברור לו דיין קביע:
א"ר אילא. והא דאר"ל זה אומר כו' שומעין לזה שאומר בטבריא:
באינון. באותן בעלי דינים שיושבין במקום אחד וסמוכין לציפורי שבעה מילין ולטבריא תשעה מילין וכיון שאין ריחוק גדול ביניהן הולכין לטבריא אבל כשאחת רחוקה הרבה משנייה שומעין לקרוב:
ואת שמע מינה. מהכא שמעינן שנים שיש להן דין בטבריא ואחד אומר נלך לב"ד הגדול שבטבריא ואחד אומר נלך לב"ד הקטן דשם דשומעין לזה שאומר נלך לב"ד הגדול: